אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה מד

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה מד

תשובה מג

לק"ק חמעלניק. הנה ע"ד שאלתו בתקנה שלא יהי' שו"ב אחד רק ב' אם מותרין להיות קרובין זה לזה ורב ותלמידו. הנה לדידי הדבר פשוט להתיר כדעת הרב מו"ה זלמן מ"ק קאמיניץ דמצד רב ותלמידו הדבר מפורש בש"ס וטוש"ע בחו"מ דהרב ותלמידו מונין להם שנים ובזה מהני אפי' היכא דקרובים פסולין כמו בב"ד ומכ"ש בשוחטים. ומצד שהם קרובים הנה אין במשמעות התקנה לפסול קרובים דאף דהוצרכו שנים מ"מ הרי אמרינן ביבמות דהיכא דהאמינה התורה, ע"א הלך אחר הרוב א"כ משמע דאף בפסולי עדות הוי הרוב מעלה וי"ל הכוונה הוי רק לרבות בדיעות ומ"מ יכולין להיות אף קרובים וגדולה זו מפורש בהגהת רמ"א סי' ק"ג בחו"מ דג' שמאים יכולין להיות קרובים זה לזה הרי דבדיני ממונות דודאי אינו נאמן ע"א וקרובים נמי פסולין ומ"מ בדבר התלוי רק במבינת הענין מותרין להיות קרובים מכ"ש בבדיקת הסכין דע"א נאמן באיסורין ונהי דאלימו מלתא בסכין להיות שנים מ"מ כיון דעיקר חשש בזה הוי רק מכח חסרון הבנה דודאי די אף בקרובים. ומ"ש רו"מ בשם התב"ש דאין ע"א נאמן באיסורין בבדיקת הסכין אם כפי הבנת רו"מ הוי דבר שא"א לאמרו דהוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא דבגוף השחיטה ע"א נאמן אף דהוי נגד חזקת איסור דבהמה בחיי' בחזקת וכו' והטעם דהוי בידו ע' פמ"ג סי' א' ובחידושינו הארכנו בזה מכ"ש בבדיקת הסכין דבזה אינו מעיד רק על הסכין ולא על הבהמה ואינו סותר בזה עדיין שום חזקה דע"א נאמן בזה. וגם מנ"ל הך דינא מה"ת דאין ע"א נאמן בזה הרי כלל גדול בידינו דע"א נאמן באיסורין מוספרה לה ומדוע נגרע זה העדות מכל עדות שבתורה ואך עיקר הטעם בזה לדעת התב"ש הוי רק מדרבנן מכח חשש דאומר בדדמי כיון דבהרגשה קל להיות טועה ולאו כל אדם מרגיש חיישינן לבדדמי, וראי' על כך ממה דפריך בחולין דף י"ז במה דאמר ר"ח מנין לבדיקת סכין מן התורה דכתיב ושחטתם בזה ואכלתם ופריך פשיטא כיון דאלו נקוב טריפה בעי בדיקה ומשני לחכם קאמרינן ופריך והאמר ר"י א"צ להראות בדיקת הסכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ומהו פריך הרי לדברי התב"ש יש בזה פלוגתא דאם ע"א נאמן באיסורין בסכין וא"כ נימא דר"ח לא ס"ל כר"י רק ס"ל דמדינא בעי בדיקה לחכם ומה פריך ובע"כ מוכח דאף להתב"ש א"א לומר דמן התורה לא הי' ע"א נאמן על הסכין דמי גרע משחיטה ובע"כ הוי רק דרבנן והרי ר"ח קרא קאמר וא"כ יצטרך לומר דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא לכן משני שוב בפשיטות דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כו' ואתיא אף כר"י וא"כ מוכח דאף להתב"ש רק דרבנן ומה שראו רבנן לתקן בזה טפי מבשחיטה בע"כ משום חשש דבדדמי וא"כ שוב בתרי י"ל דלא שייך בדדמי כענין שאיתא באהע"ז סי' ט'. ואף דהתם דוקא בעדים כשרים היינו דהתם מן התורה בעינן ב' כשרים דאין דבר שבערוה כו' רק רבנן הקילו דדי בע"א והיכא דהוי חשש בדדמי לא הקילו ואוקמוהו אדינא דבעינן ב' עדים אבל אם יש ב' עדים דמה"ת נאמנים לא חששו עוד לבדדמי אבל כאן דמן התורה דע"א נאמן בבדיקת הסכין רק דרבנן החמירו יותר בשל תורה ולכן כל דהוי תרי לא חששו עוד לבדדמי ואוקמוה אדינא אף שהם קרובים ועיין בק"ע אות יוד דב"ב ליכא בדדמי אפילו בפסולים ייע"ש והוא כדברינו. והן אמת דדברי התב"ש תמוהין דלדידי' דבעינן ב' מדינא ממש מה פריך הש"ס ברפ"ק דחולין לאקומתי' דרב אשי בישראל מומר וכולן ששחטו אהייא כו' אי דבדק סכין ונותן לו הא אמרת שוחט לכתחלה כו' ואי דליתא לסכין כי אחרים רואין אותו מה הוי ומה קושיא דלמא כוונת המשנה דלכתחלה בעינן שיבדקו שנים את הסכין ויתנו לו ואם שחטו ולא בדקוהו שנים רק אחד נמי מהני ואין לומ' דא"כ ל"ל אחרים רואין ומה ענין אחרים רואין לכאן הרי י"ל דהר"ן כ' בפ"ג דחולין גבי אין לוקחין בצים כו' דאף דרוב כשרות הם מ"מ בהצטרף תרי מיעוטי להדדי מיעוט נבילות ומיעוט טרפות נעשה מחצה וכן הוא כיוצא בזה במס' ברכות פ' ח' גבי אין מברכין על בשמים של ע"ז עי"ש פלוגתא דר"י ורבנן והארכנו בזה במקום אחר כן ה"נ מה דס"ל לרבא דמומר לתיאבון בודק סכין וכו' וסמכינן על חזקה דלא שבק היתירא נאמר דלא עדיף הך חזקה מרובא ומיעוטי עכ"פ דחיישינן לשבוק התירא ואם בסתם ישראל הוי רק רוב כשרים ומיעוט חשודין מכ"ש במומר לתיאבון רק היכי דהוי רק חד מיעוטא סמכינן אחזקה זו דלא שביק אבל אם לא בדקוהו ב' לסכין דיש לחוש דדלמא הסכין לא היה טוב והבודק היחיד טעה ואמר דבדדמי נהי דבדיעבד די ביחיד הבודק אף להתב"ש כדמוכח מראיות התב"ש בעצמו מן הש"ס דף י"ח מדקאמר כאן שנמצאת סכינו יפה כאן שלא נמצאת סכינו יפה מלשון זה מוכח דלא בעינן בדיקה תיכף אחר השחיטה דאל"כ הוי לי' למימר כאן שבדקו אחריו ונמצאת יפה כמ"ש כן ברפ"ק גבי מומר וגם הוי לי' לאשמעינן רבותא יותר דכאן בלא בדקו אחריו ונמצאת יפה אף דאח"כ הוי יפה נמי טריפה ובע"כ מוכח דס"ל דנמצאת סכינו יפה אפילו אחר זמן אף דזה הסכין מרגע זו ששחט לא בדקו אחריו נמי כשר בדיעבד, וא"כ מה פריך הש"ס נימא דבישראל מומר תחלה בעינן שיבדקו ב' הסכין ואם שחט רק ע"פ בדיקת אחד אז אם אין אחרים רואין אותו אסור ומצטרפין הך מיעוטא דדלמא לא היה הסכין יפה והאחד אמר בדדמי למיעוטא דשבקו התירא ואכלו איסורין ודלמא קילקל ולכן הוי טרפה אבל אם שחטו ואחרים רואין אותו א"כ נשאר רק החשש דדלמא לא היה הסכין יפה בזה סגי בדיעבד בבדיקת יחיד ונימא דהך וכולן ששחטו מיירי בכה"ג דלכתחלה בעינן ב' לבדיקת הסכין אך בדיעבד די ביחיד ובע"כ מוכח דלא בעינן ב' לסכין. ועוד דאם יש איזה סברא לומר דעדות הסכין גרע מעדות גוף השחיטה נשאר קושיות הש"ס למה כולהו כרבינא לא אמרי ומאי משני דס"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ולעלופי לא חיישינן ואכתי דלמא רוב מצויין מהני אצל גוף השחיטה אבל להיות מעיד על גוף הסכין בעינן דוקא מומחין ודאי ומוחזקין ונימא דהכל שוחטין מומחין ומוחזקין בבדיקת הסכין כעין דמשני לרבינא והרי לרב אשי דמוקי בישראל מומר מיירי נמי לענין הסכין כן נימא לדידן ג"כ. וכן מאי פריך בדף י"ז בכל שוחטין לאתויי מה הו"ל לומר לאתויי אפילו אם לא בדקוהו ב' וא"ל דהתם אזיל למ"ד דבעינן באמת ב' עכ"פ הוי לי' לפרש ולומר הניחא לרבי יוחנן י"ל דס"ל דהכל לאתויי אפילו אם לא בדקוהו ב' אבל למ"ד דס"ל דבעינא מדינא לחכם קשה כעין דקאמר בעלמא כן מוכח מזה דאין בזה פלוגתא כלל ולא כהתב"ש. ועוד דאף להתב"ש מוכח דקרובים ופסולי עדות כשירים לכך דאל"כ אם נשים שוחטין יצטרך בדיקת הסכין ב' אחרים והיא אינה נאמנת וכן בשוחט לעצמו דלעצמו אין לו דין עד כשר יצטרך ב' בלעדו וזה, ודאי מבואר הביטול בכמה דוכתא דמוכח משם להיפוך. ועוד למה לא משני בסוף פ"ק דחולין דהכל שוחטין לאתויי נשים או בע"ד לעצמו והיינו בבדקו לו הסכין בב' אחרים ול"ל לשנות לאתויי מומר הרי משכחת לה בכשרים נמי דאין השוחט נאמן ובעינן בדיקת אחרים וקמ"ל דהכל שוחטין אפילו אשה ובע"ד אם בדקו אחרים להם סכין ובע"כ מוכח דזה ליתא רק אף אם בעינן ב' עכ"פ אשה ובע"ד כשרים להעיד בזה וה"ה קרובים ולכן הדבר פשוט אצלי דב' קרובים כשרים הם לשחיטה אף אחר התקנה. [שוב ראיתי שראי' זו שהבאתי לעיל ממה דלא משני הש"ס דהכל שוחטין הוי לאתויי אשה ובע"ד וכגון דבדקו להם ב' הסכין זה אינו ראי' די"ל דזה פשיטא הוא דממ"נ על השחיטה פשיטא דנאמן דאל"כ קשה זה בלי דברי התב"ש ובע"כ על השחיטה הוי פשיטא וא"כ על הסכין כיון דבדקוהו ב' נמי פשיטא אך להיפוך קשה לפי מה שהוכחתי דאף להתב"ש די בקרובים קשה דליתרץ דהכל שוחטין לאתויי אשה ובע"ד לעצמו וכשרים עכ"פ בדיקת יחיד דגם הם מצטרפין לסכין ובע"כ מדלא משני כן מוכח דבחד סגי וא"כ פשיטא דנאמן על זה כמו על השחיטה ובנאמנות על כל האסורין ודו"ק] וגם לו יהא דהוי ספק בתקנה נמי קיי"ל כל היכי דהוי ספק בתקנה אוקמוהו אדינא. וא"ל דדוקא בממון הוי כן ולא בתקנות איסור דזה אינו דחדא דמשמע בכמה דוכתא דאפילו להוציא ממון אמרינן כן ולהוציא ממון קשה מאיסור וכמ"ש התוס' סוף פ"ק דב"מ, ועוד הרי מפורש בנדרים דף י"ד דדברים המותרין ואחרים נהגו איסור אי אתה רשאי להתירו דכתיב לא יחל דברו ומסיים שם הש"ס דלא יחל מדרבנן קאמר א"כ מוכח דתקנת הרבים באיסור בדבר המותר מדינא הוי רק דרבנן וא"כ שוב היכי דהוי ספק בתקנה הוי רק ספק דרבנן ואוקמוהו אדינא ששוחט לבדו נאמן על הסכין וכנהוג עלמא מימים ימימה דהאי שוחט יחיד וכמפורש בש"ע דלהם מחלו חכמים כבודם ולכן העיקר לדינא דמותרין להיות קרובין זה לזה ורב ותלמידו ואין בזה בית מיחוש כלל וכמ"ש לעיל דבשומא מותרין להיות קרובין מכ"ש בזה. אמנם אני תמה עליו מה ראה על ככה לכתוב בשם התב"ש דבר שאינו ובתב"ש מפורש בלשונו בסי' י"ח דאין זה רק מכח זהירות יתירא ואיך נאמר דמשום זהירות יתירא יפסלו קרובים ולחנם טרח והטריח בזה ומאד חרה עליו אפי בזה לתלות בוקי סריקא בהתב"ש ולהעלות המדומע והטריח אותי בחנם כי תחלה סמכתי עליו ולא היה לי פנאי לעיין אחריו עד אשר פניתי מעט וזולת זה אין פנאי להאריך יותר כי אני כאורח נטה ללון ולזה לא בידי להרחיב הדבור יותר וגם אין צריך להרחבת דיבור. דברי ידידו:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה