טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה מג
לק"ק קארשטשוב הסמוך לווארשא להרב מו"ה נחום גינדזבערג אב"ד דשם. הנה מה שעלה ונסתפק באם אחד שווי' נפשי' חד"א על חתיכה אחת ובאמת יש עדים שהיא כשירה אם מותר לו ליתן לאחרים לאכלו והאריך רו"מ בפלפולו בזה. הנה פלפולו הוטב בעיני אך אין דרכי להשיב על פלפול דאין הפנאי גורם ג"כ ובפרט בדבר שאין בו חשש ספק ולא ידעתי מקום לספק כזה. כי ממ"נ אם יודע בנפשו שהיא טריפה והעדים משקרים בודאי אסור לו ליתן להם כיון דבאמת הוא אסור והרי באשה הנשאת ע"פ עדים ואח"כ נודע ששקר העידו חייבין בקרבן א"כ מוכח דהוי להם חטא בזה וא"כ בודאי אסור ליתן להם ומה בכך שהם שוגגין ואין יודעים שהוא אסור ואין זה צריך לפנים. ואם להיפוך שיודע בנפשו שהוא מותר רק שהוא אסרו על נפשו פשיטא דמותר ליתן לאחרים כיון דיודע בנפשו שהוא מותר והרי יש סברא לומר שהוא עצמו מותר לאכול בינו לבין עצמו עיין בפמ"ג בזה ואם כן אף אם נאמר לדידי' אסור בינו לבין עצמו בע"כ יהי' מטעם דהוי כעין נדר או כהודאה ועכ"פ כיון דיודע בנפשו שהוא מותר וכי יהי' אסור לנזיר ליתן לאחרים ממון או מי שאסר על נפשו איזה דבר האם יהי' אסור לו ליתן לאחרים זה ודאי ליתא. כן ה"נ דכוותי' ממש ואין זה צריך לפנים ולא להאריך בפלפול ואין בזה ספק כלל שיצטרך פלפול וסיוע: