אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה לה

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה לה

תשובה לד

לק"ק דאלינא להרב מו"ה יאקיל וויין ראב דיין דשם.

הנה מכתבו קבלתי היום הזה והנני משיבו על אתר כי לית דין צריך בשש ואריכות והדבר פשוט בנידון השוחט ר' זעליג שהוא שותה שכור רק דאינו מגיע לשכרותו של לוט וימים ידברו כאלו פעמים שותה אקוויט א' מדה ביום. הנה ברור הדבר אצלי ששחיטתו אסורה כנבילה ויפה דיבר רו"מ כי לא כימים הראשונים אנחנו בזמן הזה הדור פרוץ ויראי שמים נתמעטו לכך מחיצה שנפרצה אומרים לו גדור. ובימים הראשונים הוי דעת המקילין בשכור בדיעבד מכח דאילו היה דורס היה אומר לנו כיון דלא הגיע לשכרותו של לוט אך בזמן הזה שהדור פרוץ אין לסמוך על אומדנא כזו. ובפרט דיש להכריע בין האוסרין אף בדיעבד והמתירין בדיעבד דפלוגתתם לא הוי רק אם שחט דרך מקרה אז סמכינן דבפעם זה לא דרס אבל להיות שוחט בעיר לשחוט הרבה זה ודאי שחיטתו אסורה שלא ימלט שלא יבא לידי דרסה שהרי הרב אומר כן שהרמ"א כתב שרגיל לבא לידי דרסה והרי קיי"ל דתולין במצוי אפילו להקל מכ"ש להחמיר ובפרט ליתן לו לכתחלה לשחוט ודאי אסור לדעת הרמ"א ואפשר אף המחבר לא כתב דשוחט לכתחלה רק ליחיד דרך ארעי ולא להיות שוחט דמתא ובפרט לשחוט גסות דבזה שכיח יותר לבא לידי דרסה ולהיות שוחט השור ומכה איש ומכשיל הרבים. לכך חדלו לכם מאכול משחיטתו אשר לא יחוש לדברינו יקוים בו מאמר הכתוב הבשר עודינו בין שניהם וגו' והשומע לדברינו ישכון בטח ויקוים בו שומע תוכחת חיים בקרב חכמים תלין כנפש הכותב וכו':

והנה נשמט מלעיל דגם מה שאינו רוצה להראות סכינו להשוחט השני נראה שאין בו יראת שמים כי הירא שמים אדרבא להיות נהנה מזה להראות הסכין דאולי משגה הוא ומוטב שיכשר בשנים מבאחד ולקיים והייתם נקיים מה' ומישראל ולכך אם אינו רוצה להראות סכינו להשני הוי ריעותא גדולה ואף בעבור זה ראוי להעבירו ומכ"ש בהצטרף תרווייהו יחד דברי הנ"ל

והנה מדי דברי בזה אזכיר מה שעלה בלבי דרך הערה בעלמא להסתפק בשכור שהגיע לשכרותו של לוט ושחיטתו אסורה אם מהני בזה אחרים רואין או לא דהנה לכאורה יש להביא ראי' לדעת האוסרים בדיעבד אפילו בלא הגיע לשל לוט במה דקשה למה לא מוקי הש"ס ברפ"ק דחולין המשנה בכך דהכל שוחטין אבל שכור לא ישחוט אף דלא הגיע לשכרותו של לוט ואם שחטו ואחרים רואין אותו שחיטתן כשירה ומזה מוכח לכאורה דאף אחרים רואין לא מהני אף דלא הגיע לשל לוט מיהו זה יש לדחות די"ל אדרבה דבלא הגיע לא בעינן אחרים עע"ג ובלא זה שחיטתן כשירה ומכ"ש די"ל כדעת המחבר ומותר לשחוט לכתחלה. אך קשה לאוקמא המשנה בהגיע לשכרותו של לוט דודאי שחיטתו אסורה ובאחרים רואין מותר מוכח דבהגיע לשל לוט לא מהני אחרים רואין ודו"ק. ואחר כתבי זה עיינתי בפמ"ג וגם הוא כתב כן בט"ז ובש"ך ביאר יותר דלצבור ודאי אסור וכוונתי לדעתו ואני בעזה"י ביארתי יותר בטעמים וכן ראיתי אח"כ בתב"ש שראוי להעבירו ייע"ש. ומכ"ש בזמן הזה דרבו המתפרצים כדברינו ממש. והנה מלשון התב"ש בהגיע לשכרותו של לוט שכ' דדינו כשוטה ומשמע דס"ל דעע"ג מהני ולדעתי אין נראה כן ושאני שוטה דאין ידיו כבידים עליו אבל בשכור דידיו כבידים ובפרט בהגיע לשל לוט ידיו כבידים ביותר. נראה דלא מהני אחרים עע"ג דודאי דרס דחזינן דמשכר. כנלפענ"ד נכון לדינא:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה