טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה לג
למדינת פולין לק"ק זאלישיץ להרבנים המופלגים החריפים היראים ושלימים ב"ד צדק שם ובתוכם הרבנים המופלגים הגבירים ה"י.
הנה מכתבם קבלתי ועד היום לא הייתי בקו בריאה להיות לי כח להשיב עד הנה. והנה ע"ד שאלתם בשו"ב שנתן ת"כ להפאכטרי"ס שלא ישחוט בלי רשיון מהם ונתברר שעבר על ת"כ שלו ושחט בהכפרים בלי רשיון מהפאכטרי"ס והנה רו"מ הקשה לשאול ממני כי במדינתינו בעירות הקרובים עלינו איני מתערב בדיני השוחטים כי בעו"ה בזמן הזה יד זדים גוברת וכל הדובר שקר ידו על העליונה לכך עת לחשות אך אתם כיון דאתם רחוקים ממדינה אחרת מוכרח אני להשיב לכם. הנה מה שרצה רו"מ לומר דהשבועה הוי באונס שהי' ירא שידחוהו מפרנסתו הנה ח"ו לומר זה הוי אונס, דאונס הוי רק אם רצו להורגו או ליטול ממונו מה דכבר הוי שלו אבל אם הוי רק מכח מניעת הריוח שיהיו מונעים אותו מהרוחה אין זה אונס וזה הוי כאונס דאתי מנפשי' המבואר בחו"מ סי' ר"ה וח"ו לדמה זה לאונס. ומה שדימה דין זה לדין קהל שפסלו שחיטת הכל. הנה הגוף דין קהל שפסלו שחיטת הכל תמהו האחרונים ועיין בחבורי קנאת סופרים הנדפס כעת בלבוב ה' יזכיני לראות גמרו במהרה ושם בסי' נ"ח ישבתי דברי הרא"ש על נכון. אך נידון דידן אינו דומה לדין הרא"ש דשם מיירי ששחט לזה דאסרו שחיטתו ורצה להאכילם דבר שאסרו על נפשם אבל בזה בני העיר או הפאכטרי"ס אסרו על נפשם שחיטתו אבל הוא לא שחט להם רק לבני הכפרים ובני הכפרים לא אסרו על נפשם שחיטתו וזה אינו ידוע אם יקנו מהם הפאכטרי"ס להביא העירה אם לא ועכ"פ אף אם דרכם בכך אין זה ברור ומה להשוחט בכך הוא שוחט להכפרים מה לו להשו"ב לאיזה אנשים שמכרו אח"כ אנשי הכפרים, גם בלא"ה הפאכטרי"ס אינו כל הקהל או רובם בודאי אם מקצת אנשים אסרו על נפשם שחיטת השו"ב והוא שחט להם אינו כחשוד לאו"ד כיון דהם רק יחידים ובטלה דעתן ואין להם כח לאסרו לעשות שחיטתו כנבילה. גם זה יפה כתבו מעלתכם דדין קהל שפסלו שחיטת הכל הוי רק אם פסלו בפירוש אבל כאן לא פסלו בפירוש רק שנתן ת"כ שלא ישחוט בלי רצונם אין זה בכלל קהל שפסלו שחיטת הכל ולכך הנה מדינא הי' מקום להכשירו אבל אעפ"כ אני איני נמנה עמכם להצטרף להכשירו כי הנה לא כימים הראשונים אנחנו ולהחזיר להשוחט לאומנתו תלוי בענין הזמן. והנה אתם חוששים לאשתו וטפלו התלוים בו ואני חושש להרבה אנשים שיאכלו משחיטתו אנשים ונשים וטף שלא יכשלו בשוגג באכילת איסור ומה לנו לאשה ובני' התלויין בי' הנה דמם מידו יבוקש שהי' לו להיות ירא שמים ולעשות כמשפט התורה ואנחנו נקיים. כי הנה בימים הראשונים שהי' הרוב העולם יראי שמים ומבקשים האמת היה מקום להקל בשו"ב ע"י תשובה וקבלת ד"ח אף שיתכן דעושה כן מכח פרנסתו מ"מ בודאי יהי' על השוחט מורא בשר ודם אולי ימצאו עוד בו רעה ולא יהי' לו עזר להועיל לא כן עתה כי בעו"ה פשעה הארץ ה' הטוב יכפר וכל שוחט קל שבקלים מוצא לו עוזרים הוא משפחתו ושאר אנשים היודעים לו ורבו אוהבי שקר ומחזיקים ידי שקר, לכך בימים הללו אין לשו"ב שום מורא בשר ודם כי בטוח בעוזריו וכמה דרכים ימצאו לו לעזרה לכך בזמן הזה צריך לראות שיהיה השו"ב ירא ה' מרבים יותר מכל אשר היו לפנינו ובאיזה דבר קל יהי' מה שיהי' ראוי לדחותו מאומנתו, ועיין סמיכת קצת לזה בח"י ה' פסח סי' תמ"ח דכ' דבזמן הזה לא שייך מומר לתאבון דכולם עוברי להכעיס נינהו וכו' כן אנכי במילתא בזה. ואמשול לכם משל הנה בדין הש"ע החשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה ומותר לאכול משחיטתו ואמרו נא בזה"ז אם גנב ישחוט בהמה או עוף אף שיודע הל' שחיטה אם יאכלו ממנו ודאי אינו כי הכל יודעים דגנבים בזמן הזה חשודים על כל התורה כן ה"נ השוחט בזמן הזה אם חשוד על איזה קלות שיהי' אם אינו ירא ה' מרבים יותר ממה שהי' בדורות הראשונים אין לאכול משחיטתו לכך לדעתי ראוי לאסרו ואתם מה שתרצו עשו. יותר אין להאריך דברי ידידכם המדבר באמת ובלב תמים וכו':