טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה כד
חזר השואל והשיב וזה אשר השבתי לו.
הנה מכתבו קבלתי והנה, צר לי מאד על אשר אני משיב בימים הללו לשום אדם אחרי שאני רואה מה שעלתה בימי שאני וחמור באבוס אחד להיות אחרי דברי שואלין מן הרב העוכר הקל שאינו יודע בהוראה בין ימינו לשמאלו דרשו בהלומדים דק"ק בוטשאטש כמה טרפות כבר האכיל שם ואין מחזיקין בידו רק פריצי הדור דשם וקולא קולא תפסי לההוא גברא כדי להיות חשוב בעיני פריצי הדור כי כל המיקל מגיד לו יגיד לנו אם שמעו ממנו עוד יראת שמים וחומרא מן הפושע הזה שאינו יודע בהוראה בין ימינו לשמאלו וחדושי תורה שאומר מה שהוא טוב הוא גנוב אתו כאשר נתגלה רעתו בק"ק בוטשאטש ולאיש כזה ישאלו עוד שאלות מהראוי היה לשום לפי מחסום והלעיטהו לרשע וסמכו עליו וימות אך היות שכבר נכנסתי בזה הנני עושה רצונו ומשיבו חלילה וחלילה לסמוך עליו והשוחט הזה שחיטתו אסורה כנבילה אף אם לא נשבע בפועל ממש כיתר הטעמים שכתבנו שם ובפרט לפי מכתבו עתה שהתרה בו שלא ישחוט בלי שיבא השני והבטיח לעשות כן ועבר ושחט בצינעא ומעשיו מוכיחין שיודע שהוא עבר על שבועתו שאל"כ למה שחט בצינעא לכך כל שיש לו יראת שמים בלבו חלילה לאכול משחיטתו והעובר על דברינו לסמוך על משענת קנה הרצוץ הרב העוכר עתיד ליתן הדין ביום הדין הבע"ל
והנה מ"ש רו"מ דרך אגב מה שפלפלתי מה שאסר שחיטתו על אחרים דהוי כפירות חבירו על חבירו וע"ז שאל דהרי נאמר בהכתב שאם יעבור על אחד מאופנים הנ"ל יאסור ידו לזביחה על ישראל והרי ידו שלו הוא. זה אינו דבאוסר ידו על חבירו אסור ליהנות ממעשיו היינו היכי דהוא נהנה ממעשיו אבל ודאי היכי דאינו נהנה ממעשיו מה איסור יש בזה והרי בשוחט בסכין של עכו"ם מותר מכח דהוי מקלקל א"כ מוכח דאין הנאה במעשה הזביחה רק דהוי ס"ד דאוסר הבהמה גופה וע"ז כתבתי שפיר דהוי פירות חבירו על חבירו וגם כמדומה לי כי הי' כתוב בהכתב שיאסרו ידו לזביחה כנבילה והוי מתפיס בדבר האיסור ואין זה נדר:
והנה מ"ש רו"מ שיש ששאלו על מ"ש שיש ע"ז עדים שנשבע בפועל וע"ז שואלין הרי אני כותב בטוטו"ד דהקורא מתוך השטר אין זה שבועה בפועל דהוי רק כלומד מן הגמרא הנה הבל יפצה פיהם ויפה השיב רו"מ דודאי הכל לפי הענין אם נטלו רק לקרות מ"ש בו אין זה שבועה בפועל אך אם נותנין לו לקרות כדי שיהי' שבועה ממש ודאי הוי שבועה בפועל וא"כ אם הוי לפני ג"ע משם דנשבע בפועל ודאי אין אחר עדים כלום ויתכן להיות דנשבע ממש חוץ קריאת הכתב או עכ"פ נותנין לו לקרות בפירוש כדי שיהיה שבועה בפועל ואין אחר עדים כלום ואף אם יחזרו בהם גם העדים אין חזרתן כלום כיון דהגידו שוב אין חוזרין ומגידין לכך ודאי שחיטתו אסורה לכל העולם כן נראה לי: