אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה יט

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה יט

תשובה יח

להרב מו"ה זאב וואלף הויך גילערענטער אב"ד דק"ק קראבאבא סמוך לבוקארעשט

הנה מכתבו ע"ד השו"ב דשם קבלתי ובמה דסיים אפתח. הנה אם השו"ב מחויב להראות סכינו בכל פעם לכת"ר אחר שרו"מ רוצה בכך, והנה כבר רו"מ ראה דברי התב"ש ופמ"ג מ"ש בזה דראוי להחמיר בזה בדורות הללו וחוץ דבריהם כתבתי לק"ק סאסיב במדינתינו דהוא חיובא מדינא דגמרא דהפוסקים לא כתבו דהחכמים מחלו להם כבודם רק בסתם דמדינא דש"ס אף בסתם בלי גזירת הת"ח הי' מחויב השוחט להראות סכינו לו ואם לאו בר נדוי הוא דהוי כמורה הלכה בפני רבו בזה כתבו דבזה"ז בסתם כל שאין הרב מקפיד אינו חייב להראות לו סכינו ומכ"ש דאינו בר נדוי אבל אם החכם אינו מוחל ותובע כבודו להראות לו הסכין ודאי מחויב להראות, וכיון דאין לנו ראי' נגד דין הש"ס רק מדברי הפוסקים הנ"ל וי"ל דכוונתם רק בסתמא לא אם החכם אומר שאינו מוחל מניין לנו לבדות עוד היתר וכל הבא לשנות מדין הש"ס עליו להביא ראי', ובפרט שדבר זה בכוונת הלב תליא מלתא אם הרב רואה דהוי צורך השעה ודאי מחויב הוא להראות לו אם אינו רוצה פושע הוא בדבר וראוי להעבירו והשוחט צריך להיות לו מורא רבו כמורא שמים גם מורא בשר ודם ואם אין בו כל אלו אסור להיות שו"ב ודבר זה תלוי בהזמן כפי הנהגת הדור. והנה מה ששחט אווזות הפטומות וצוה להסתיר מן הרב שלא להראות לו הוושטין וודאי מאכיל טריפות לישראל וצריך העברה וזה גרע עוד מטריפות הריאה כי בטריפות הריאה אין לנו שום גורם וראי' דיש בה ריעותא בבהמה זו רק מכח דבעולם שכיח בזה סרכות ומכ"ש בזה דאנו רואין בעוף זה ריעותא שהלעיטו אותה וזה גורם נקיבת הושט ואנו עושין ריעותא זה בידים ודאי הוי הבדיקה חייבת ועיין בש"ך סי' ל"ג ס"ק כ"ג ואף דהמהר"מ לובלין מתיר בדיעבד בהשליכו הראשים היינו רק אם השליכו בשוגג ושכחו הדבר ורק ע"ד המיעוט אבל לעשות כן במזיד ולפעמים הרבה ודאי הוי כמבטל איסור במזיד כמ"ש הש"ך בסי' ל"ט ס"ק ו' גבי ריאה ובפרט ששו"ב יעשה כן ודאי הוא קלות מאוד ושחיטתו אסורה:

גם בנדון השטר מכירה של חמץ שכת' בשליחות בעל החמץ והוא עצמו החתים שמו עליו הנה זה מפורש במקור חיים ה"פ דחתימות השליח לאו כלום הוא ואין צריך לפלפול דברי רו"מ כי אף אי נימא דמצד החמץ הי' מועיל השליח דהקנה לו החמץ עפ"י דברי הט"ז בסי' תל"ד ואף דדברי הט"ז תמוהין כמ"ש במק"ח מ"מ אני ישבתי דבריו בחבורי לה"פ די"ל דהוי כמכירי כהונה מ"מ היינו רק בגוף החמץ אבל הקרקע ודאי לא נקנה רק בשטר ולא סמכא דעתיה רק בשטר ושטר זה אינו ראי' ולא קנין כיון דלא חתם בו המוכר וכיון דהקרקע לא נקנה שוב החמץ אף אם נקנה הוי עכ"פ כפקדון בבית ישראל באחריותו דהנכרי לא ישלם לו אם יהי' נאבד. גם יכול הקונה הנכרי לבטל כל המקח די"ל כיון דקנה ביחד אינו קונה זה בלא זה כמ"ש בחו"מ סי' רט"ז דעות בזה הלכך החמץ דינו כדין חמץ שעע"הפ ואף שהי' שוגג לא מהני וגם אם הוא הפ"מ אין תקנה רק לבטלו ברוב בהיתר כמ"ש בפ"י בתשובה שכתבו האחרונים בשמו, גם מצד שכתב שמכר לו לחלוטין ואין בידו למכור לחלוטין דהוי רק מושכר לו לכך החמץ דינו כנ"ל, והשוחט הזה ראינו שהוא ע"ה גדול ודאי ראוי לאסור שחיטתו כי אף שלדין הש"ס והש"ע מותר באם מסתפק ושואל אין הזמנים שווין והכל לפי העת. והרי לפי דין השו"ע מי שחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ונאכל עתה שחיטת הגנב ובזה ודאי כי לפי פירצת הדור צריך שמירה וגדר יתירה לכך חס להזכיר מלאכול משוחט ע"ה כזה ובפרט דהל' שחיטות מצויין כעת ללמוד מהם. ולזה סוף דבר הכל נשמע דבאחד מטעמים הנ"ל שחיטתו אסורה כנבילה מהגם בכולן בכל הלין טעמים הנ"ל לכך חדלו לכם מלאכול משחיטתו ותזכו לאכול מסעודתו י"ת ולהשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת טוב כנפש המעתיר וכו':

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה