טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה יח
לק"ק סאמבור להרב מוה"ר יוסף ארי' כהנא ראפופארט נ"י האב"ד בשם ולכל בני העיר:
הנה הגיעני מכתב מרבים ושלימים דק"ק הנ"ל בנידון השו"ב ר' אבלי שאסרתי אותו בקיצור אשר לפי דעתי לא הוי כדאי להעלות דברי תורה על ידו וסברתי שתחת גערה במבין מהכות כסיל מאה וגם הלום ראיתי כי היטבתי לראות מה שקצרתי וקיימתי מאמרם ז"ל כמה גדולים דברי חכמים שאמרו חכמים הזהרו בדבריכם שמא מתוכם ילמדו לשקר כי נודע לי ע"י מכתב הרב מראווא ששלח ידו לפלפל ופסלו מכח צירוף העדים לזה נתן מכשול שנתעורר צד להכשירו באמרם כי אחד מן העדים הוא פסול אם אמת כן או לא זה לא ידענו אך אני לא באתי לזה כלל רק לדעתי לפסול השוחט א"צ ב' עדים כשירים רק רגלים לדבר ובפרט ע"א עם רגלים ל"ד מעבירין אותו כנראה מדברי מהרי"ק הביאו הש"ך ביו"ד סי' ב' וכן כתב התב"ש דעד אחד נאמן לפסלו ביש רל"ד. והנה שורש דבר זה היה נראה דיש לזה מקור לזה מן הש"ס ומן התורה דהרי בסוטה נאמן ע"א שנטמאה כיון דיש רגל"ד דקינא לה ונסתרה א"כ ה"ה בכל דברים הוי כן, מיהו זה יש לדחות דשאני סוטה דהיתה אסורה בלאה"נ מספק לכך מהני העד לאוסרה בודאי משא"כ בזה דהשוחט עד הנה היה בחזקת היתר י"ל אף ברל"ד לא מהני ע"א לפסלו. מיהו נראה כיון דעיקר דבר אנו דנין על הבהמה אם נשחטה כהוגן או לא והרי לבהמה יש חזקת איסור ואין לנו להתירה רק ע"י השוחט הזה והרי השוחט הזה יש עליו ע"א האוסרו וגם הוי רגל"ד א"כ היינו ממש כדין סוטה לכך ע"א נאמן בזה וגם מה דאין ע"א נאמן לפסול אדם הוי מכח חזקת כשרות דאלים וא"כ ברגל"ד עכ"פ איתרע חזקת כשרות שלו וכעין שכתבו הפוסקים גבי ספק קרוב לו ספק קרוב לה וכן כתבו התוס' בפ"ק דנדה דלכך ליכא בסוטה חזקת טהרה מכח דהוי רגל"ד וכו' וא"כ כיון דע"י רגל"ד איתרע חזקת כשרות שלו שוב הוי כליכא חזקה ונאמן ע"א דהיכי דליכא חזקה ע"א נאמן. ועוד ע"א במקום חזקה הוי איבעיא דלא איפשטא וכת' הש"ך בסימן קכ"ז דאזלינן לחומרא וא"כ קשה למה לא יהי' ע"א נאמן לפסול אדם כיון דמעיד על גופו ואם הוו ב' היו נאמנין אפילו נגד שנים כיון דמעידין על הגוף העדים וכדמוכח בסוגיא דעד זומם א"כ ה"נ בע"א המעיד למה לא יהי' נאמן ניחוש לחומרא דע"א נאמן נגד החזקה ויהיה נאמן נגד חזקת כשרות של העד וצ"ל כיון דרוב ב"א כשרים שהוי כרוב ונגד הרוב ודאי אין ע"א נאמן דרוב עדיף מחזקה וא"כ תינח בליכא רגל"ד אך ביש רגל"ד א"כ עכ"פ יצא מן הרוב בכך שברוב ב"א ליכא רגל"ד כי הנך ודומה למ"ש התב"ש סי' כ"ט וכיון דיצא מן הרוב נשאר רק חזקת כשרות שלו וע"א נאמן נגד החזקה לחומרא. והנה הראיתי פנים לדעת מהרי"ק והתב"ש ובלא"ה אין דבריהם נצרכין חזוק והדין דין אמת דע"א ורגל"ד מהני והנה זה לא יכחישו כי לפי הגב"ע שבידו וגם מה דנשמע קול הברה בעיר מכבר זה לא יכחיש אדם דרגל"ד הוי על ר' אבלי ובצירוף ע"א נאמן לפסלו ומכ"ש דיש הרבה בני אדם שם המאמינים לדברי העד דמהימן להו כבי תרי ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו. וגם נראה לי עוד דא"צ לבוא לצירוף עדים כדעת הרב מראווא רק אף בלי צירוף מהני כה"ג ונ"מ היכי דהעדים קרובים יחד ולא מהני מטעם צירוף מ"מ מהני כל חד בפ"ע כאשר אבאר. והוא דהנה המהרש"ל ומהריב"ל החולקים על המחבר ס"ל דאותה בהמה אסורה לכל אדם באם ע"א העיד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו והנה להבין הטעם לחלק בין אותה בהמה לאחרת הרי גם לאחרת יש חזקת איסור כמו זו ולומר אולי עשה תשובה הוא דוחק דהרי בזה בעינן עדים דעשה תשובה כמ"ש בחו"מ סי' ל"ד, אך לדעת' נראה לי טעם נכון דהנה הראשונים הקשו למה אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומ"ט לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה ייע"ש מה שתירצו ולפענ"ד נראה לומר טעם אחר נכון לפענ"ד דסמוך מעוטא לחזקה לא אמרינן רק היכי דהמיעוט וחזקה הוי בד"א כגון רוב תנוקות מטפחין בעיסה ומיעוט אין מטפחין דהחזקה הוי בעיסה דיש לה חזקת טהרה והמיעוט והרוב נמי הוי בעיסה אם טפחו בהאי או לא, וכן ברוב נשים מתעברות ומיעוט מפילות דהך דמה דהאשה מותרת ליבם ואסורה לשוק הוי מכח הבעל שהוא עיקר חזקה שאין לו בנים כמקודם וא"כ המיעוט נמי כן דמיעוט מפילות ואין לו זרע קימא והוי המיעוט והחזקה בענין אחד לכך מצטרפין להדדי משא"כ בשוחט החזקה הוי בבהמה בחזקת שאינו זבוחה והמיעוט הוי בהשוחט שאין מומחין ולכך אינו בענין אחד וגוף אחד לכך לא אמרינן סמוך וז"ב לפענ"ד. וכה"ג כתבתי בתשובה לאונגארין ליישב דברי הריב"ש דס"ל דנגד ב' חזקות לא אזלינן בתר רובא מקושיות הנו"ב וכתבתי כן לחלק דהריב"ש לא מיירי בב' חזקות לגוף אחד ורמזתי' גם בפרי עץ הדר שלי וכן י"ל בזה. ולפ"ז נראה לומר דהרי הוי ספק בש"ס אולי ע"א עדיף מחזקה א"כ נהי דלא איפשטא מ"מ אף אם חזקה עדיף מ"מ לא גרע ע"א ממיעוטא וא"כ הרי עיקר חזקת כשרות של כל אדם הוא מכח דאזלינן בתר רובא דרוב בני אדם כשרים וא"כ אם ע"א העיד עליו ששחט שלא כהוגן הרי יש חזקת איסור דבהמה וגם ע"א ולא גרע ממיעוטא והרי העד העיד על גוף השחיטה שאינה כהוגן א"כ בזה הוי ענין אחד ע"כ לו יהא דהעד גרע מחזקה עכ"פ כמו מיעוטא הוי וסמוך מיעוטא לחזקת איסור ובכאן הוי בע"א לכך לא מהני הרוב דב"א כשירים הם אבל לענין שאר בהמות הרי העד אינו מעיד עליהם שהם אסורין רק על השוחט הוא מעיד שהוא חשוד א"כ שוב אינו בגוף אחד ולא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה לכך שוב אזלינן בתר רובא דרוב ב"א כשירים הם, ואף אי נימא דהריב"ש סבירא ליה בב' חזקות אף דאינו בגוף אחד נמי אלים מרוב מ"מ הרי זה שוב אינו ברור לנו דע"א הוי כחזקה והוי בעיא אולי גרע מחזקה וא"כ כיון דספק אם דומה לב' חזקות שוב אזלינן בתר רוב בחזקת כשרות של השוחט לכך שאר בהמות כשירות. וזה טעם נכון לחלק בעזה"י. ולפ"ז תינח בעד הראשון אבל אם אח"כ מעיד ע"א נמי עליו א"כ עכ"פ ע"י עד הראשון יצא מכלל הרוב ואיתרע הרוב שוב מהני עד השני להצטרף עם חזקת איסור דבהמה ואסורין כולם ואף בלי צירוף חזקה דבהמה כיון דעכ"פ ע"י הראשון איתרע חזקת כשרות שלו שוב נאמן אח"כ ע"א לאסרו ולא בעינן צירוף רק כ"א בפ"ע מעיד ונ"מ לכמה דברים בזה. והנה כאן מחמת הרגל"ד משאר דברים על ר' אבלי גם מבטול הכתב שהיה ביניהם ועבר ע"ז כמה פעמים מוכח דהוא מקלי הדעת ולולי ע"א נמי ראוי להעבירו ומכ"ש בהצטרף תרווייהו וגם מפני הקול לכך הרי הדין ברור ששחיטת ר' אבלי אסורה והיא כנבילה ממש וחלילה לאכול משחיטתו דכל ערעור וערעור לבדו די לפסלו ואף כי בכולם. דברי ידידו וכו':