טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
הלכות שחיטה · תשובה טו
לק"ק זאלאזיץ להרב דשם
הנה ע"ד שאלתו בשוחט ר' אברהם אשר פסלתי שחיטתו עבור שעבר על החרם ושחט בכפרים בלי נטילת רשות מהרב דשם והפאחטרי"ש וע"ז שאל שעתה כתבו הדיינים דק"ק טארנפאל שכבר הסכימו והתירו הפאחטרי"ס דטארנפאל לכ"א לשחוט בכפרים ושאל רו"מ אם מותרת השחיטה של ר"א מכאן ולהבא.
והנה לחקור אם אמת כן אם הסכימו הפאחטרי"ש זה אינו מוטל עלי והתורה נתנה נאמנות לבי תרי דעלמא וכ"ש לב"ד אך לגופא דדינא אם מהני התרת הפאח"טריס לר' אברהם לשחוט ז"א כיון שדינו כחשוד לאו"ד ודאי לא מהני התרת הפאחטרי"ש להכשירו. ואל יטעה אותו לשון התב"ש שכתב בסי' ב' סעיף כ"ב ונ"ל דאם שחט זה השוחט שעבר על החרם הנזכר במקום אחר וכו' זה אינו דשם הכשירו רק בדיעבד. וגם נלפענ"ד דזה קאי רק אסיפא שם דמיירי דלא פירשו לאסור השחיטה בדיעבד דבזה מתיר שם השחיטה במקום הפ"מ ע"ז סמיך לי' וכתב דאם שחט במקום אחר שלא במקום התקנה כשר בדיעבד אף שלא במקום הפסד מרובה אבל על הרישא דפירשו לאסור הבשר בדיעבד דאסור שם הבשר אף בהפ"מ בזה ודאי דינו כחשוד לאו"ד ואף מה ששוחט אח"כ בהכשר אסור וכן מוכח יותר בתב"ש שם ס"ק מ' שביאר טעמו מכח מ"ש בס"ק הקודם והרי שם מיירי להדיא רק מאם לא פירשו לאסור בדיעבד אבל היכא דפירשו לאסור אף בדיעבד ליכא מאן דפליג דשחיטתו אסורה עי"ש לכן גם במקום אחר או אחר התרה אסור, וכן משמע מלשונו בס"ק מ' שכתב כיון דלא פירשו דהבשר משחיטת אחרים יהי' אסור מוכח הא אם פירשו כן אף במקום אחר שחיטתן אסורה וא"כ בחרם הפאח"ט מפורש דשחיטתן הוי נבלה והכלים אסורים לכן ודאי דינן כחשוד לאותו דבר ואסור אף לאחר היתר הפאחטרי"ש דחלק גבוה מי יתיר. ואל יטעה אותו לשון רמ"א בסי' א' סעיף י"א ע"ש שכ' דאם נתבטל התקנה כל השוחטים בחזקת כשרות דכוונתו על השוחט הזה שעבר התקנה דגם הוא כשר דזה אינו למעיין בפסקי מהרא"י והביאו בד"מ סי' א' סעיף י' דלא מיירי שם כלל בזה אם עבר אחד רק דמיירי שם בענין אחר דהי' ס"ד כיון דהקהל לא סמכו על היתר רוב מצויין ובקשו לבדוק אותם דוקא א"כ הי' ס"ד דאיתרע חזקת כשרות דידהו ולא אמרינן עוד רוב מצויין א"ש מומחין הן לכן קמ"ל דאעפ"כ אמרינן בהו רוב מצויין א"ש כו' ייע"ש אבל לא כלל מזה שעבר ושחט באיסור דזה ודאי פסול שחיטתו אפי' אחר התקנה אם פירשו ששחיטתו אסורה ואף בלא פירשו אסור לכתחלה לשחוט כמ"ש התב"ש, ומשמע כן מלשון הרמ"א מדכ' בלשונו כל השוחטים כשירים ולא כתב בלשונו דשוחט הזה כשר לשחוט מוכח דזה ודאי פסול. לכן העולה מזה דשחיטת ר' אברהם אסורה כבתחלה ולא מהני היתר הפאחטרי"ס בזה:
ונידון שחיטת ר' יאקיל שמערערים עליו הב"ד של טארנפאל דגם הוא שחט בכפרים שלא בידיעת פאכטרי"ש. הנה מלבד מה שיפה אמר רו"מ דכיון שהוא לפסול אדם בעינן עדות בפני ב"ד והם גבו עדים שלא בפניו אך מלבד זה לא עיינו בש"ע בדין המפורש בס"ב סעיף ב' בהג"ה בשוחט שהוציא טרפה כו' דכת' הרמ"א דהכל לפי מה שהוא אדם אם אפשר לדונו בשוגג וגם כ' התב"ש סי' א' סעיף כ"ד שאם יש לדונו בשוגג כגון שהוא ממדינה אחרת שלא ידע מהתקנה מכשירין שחיטתו וא"כ ה"נ בשוחט דמתא ניכרין הדברים שאינו חשוד לעבור חרם אדבר קל ובפרט שהוא מתיירא פן יהי' מרעא אומנתו בודאי שוגג הי' שבעל הכפר הטעה אותו שכבר נתפשר עם הפאחטרי"ש ואף הש"ך החולק שם היינו בטריפה ממש לא בנידון כזה גם הש"ך מודה משא"כ שוחט זה שאינו שוחט העיר דמזיד היה דכבר התרו בו כמה פעמים גם כיון שהוא דחוק לפרנסתו ודין פרוטה כדין מאה וגם אין מורא ב"ו עליו כיון דאינו שוחט העיר. גם בלא"ה המעשה רע כיון דאינו חוזר ושוקד על למודו והוא עוסק במו"מ ויהי אך בא יבא ודעתו טרודה מן הדרך לוקח ידו ויוציא חרבו מתערה לשפוך דם חנם הס כי לא להכשיר שחיטה כזו לכן מעשיו מוכיחין עליו שבמזיד עושה גם יש לו להרגיש דאם היה מרצון הפאחטריס כבר היה בעל הכפר לוקח שוחט דמתא ולמה לו ליכנס לפרצה דחוקה מזה עצמו היה לו להכיר כי גנוב הוא אתו לכן נידון כמזיד ושחיטתו אסורה. אבל ר' יאקיל כי הוא שוחט דמתא ומומחה וירא שמים וניכר גם לי היטב וכבר הוא עוסק במלאכת שמים זה כמה שנים ושמץ דבר לא נמצא עליו ודאי אף אם עשה הי' בשוגג ולא במזיד וח"ו להוציא עליו שמץ פסול אפי' דרך לעז בעלמא ולא ידעתי למה הוצרך רו"מ לכתוב זה ואטו מבלעדי מכתבו מי שם להב"ד מק"ק טארנפאל לשופטים בעיר לא להם די להם להפקיע א"ע ואך אם כבר כ' לי רו"מ הנה יצוה להכריז בשמי ששחיטת ר"א אסורה כמקדם הן ברשיון הפאחטר"י' הן בלי רשיון אך שחיטת ר' יאקיל מה לתבן את הבר יכריז כי אין הדבר צריך הכרזה ומשחיטתו יאכלו ענוים וישבעו ומאן יהיב לי משחיטתו ואכלינא משופרי שופרי והמוציא אפי' לעז בעלמא יהיה נידון בדין החושד בכשרים וכו' ואין להאריך: