אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה ט

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה ט

תשובה ח

ע"ד אשר שאל רו"מ אם מותר למסייע לשחוט בפני השוחט דמתא אם אין להמסייע קבלה הנהוג השתא:

תשובה הנה הפ"מג ביו"ד במשבצות סי' א' סע"ק ג' הביא בשם התב"ש דאף בעע"ג יש לאסור אף דיעבד דהתקנה זו דחרם הוי אפילו בעע"ג והביא כן גם בשם הבל"י עי"ש והנה שמעתי מאחד שאמר שהפ"מג טעה בכוונת התב"ש דכוונת התב"ש הוי רק בלא אחרים עע"ג והביא ראי' מלשון התב"ש בשמ"ח בסי' א' סעיף ה' ממ"ש ותקנו חרם שלא ישחוט שום אדם בינו לבין עצמו או לבדוק הריאה וכו' משמע דהחרם הוי דווקא בינו לבין עצמו ולא באחרים עומד על גבו ועוד הביא ראי' ממ"ש הרמ"א דאין החכם נותן לו קבלה עד שיהי' רגיל ואיך יהי' רגיל אם לא יתנו לו לשחוט לכתחלה כלל, ולדעתי צדקו דברי הפ"מג בכוונת התב"ש דהמעיין בלשון התב"ש שהתחיל להשיג על החו"י וכתב שהוא לא ראה להחרם משמע דהשגתו הוי על מה שהתיר באחרים עומד על גביו בשעת הדחק ואם איתא דס"ל דהחרם לא הוי בעע"ג הוי להתב"ש להשיג תיכף עליו למ"ל שעת הדחק בלא זה מותר בעע"ג ול"ל להזכיר שהוא לא ראה החרם ובע"כ דסבירא ליה דהחרם הוי אפילו בעע"ג ומשיג עליו מה דהתיר במקום דחק ועע"ג משמע להדיא דהוי אסור אף בעע"ג. ומלשון הרמ"א אין ראי' כלל די"ל דנעשה רגיל לשחוט לכלבים לכלבים ולמוכרו לנכרים ונהי דאסור ליתן לכתחלה לכלבים אף בעע"ג כמ"ש גם התב"ש היינו רק אם אינו יודע ה' שחיטה דאז חיישינן דאחרים לא יראו כל כך הדבר ושמא יבאו לאכול ממנו אבל אם הוא יודע ה' שחיטה ועיקר האיסור רק מכח החרם פשיטא דהחרם לא הוי רק שלא ליתן לו לכתחלה לשחוט או לאכול ממנו לכתחלה אבל אם אירע ששחט ואכל ממנו בשוגג ודאי ע"ז לא תקנו החרם על השוגג ובדיעבד א"כ אין כאן חשש שיאכל ממנו ומותר לו לשחוט ע"מ למכור לנכרי ולכלבים אבל להאכילו ממש אסור ליתן לו אף דעע"ג. ומה דנקט התב"ש בסעיף ה' בינו לבין עצמו נראה או דאמר לאפוקי אם הת"ח רואה שחיטתו דדוקא על אינש דעלמא תקנו דלא יועיל עע"ג אבל אם חכם רואה שחיטתו מותר לו לשחוט דאל"כ איך יתן לו החכם קבלה אם לא ישחוט לפניו, ודוחק לומר להאכיל לכלבים דהרי כתבו האחרונים דהתרנגולים אין לחכם לאכול ממנו משמע דמותרין באכילה לכך בע"כ דעל חכם לא גזרו ולכך כתב לשון בינו לבין עצמו לאפוקי אם החכם רואה שחיטתו דזה מותר, או י"ל דלרבותא נקט בינו לבין עצמו דהוי אמינא דבעע"ג גרע כיון דהוא יודע הלכות שחיטה א"כ עיקר הטעם דלא ישחוט בלא קבלה בעע"ג כיון דהורע חזקתו דאין לו קבלה דהמנהג הוא ליקח קבלה והוא לא לקח והורע כחו וחזקתו א"כ תינח אם אחרים רואים אותו שהוא שוחט שפיר יש לנו לחוש שהוא אינו בחזקת נאמן או אומן כיון דאין לו קבלה ואין אדם יודע מה בלב חבירו אבל אם שוחט בינו לבין עצמו אם הוא יודע בנפשו שהוא כשר ושוחט יפה יהי' מותר לו לשחוט בלי קבלה כיון דמרגיש בנפשו דשפיר שחט ויהי' לו מותר לאכול גם להאכיל לאחרים ולא יודיע להם שהוא שחטו או אף אם ידעו יהי' נאמן במגו דאחר שחטו ולכך כתב התב"ש דהחרם הוי אפילו בינו לבין עצמו ואין אדם רואה ויודע בנפשו דשפיר שחט ולא ישחוט בלא קבלה. או אפשר לומר דיש חילוק בין העע"ג שאינו מורגל לשחוט אף שבקי בדינין מ"מ אינו מורגל לשחוט בין אם העע"ג הוי נמי שוחט דמתא ורגיל מאד בשחיטה דעיקר הטעם דלא מהני אחרים עע"ג ביאר התב"ש מכח דחיישינן שלא ידקדק כל כך לראות א"כ תינח אינש דעלמא אבל שוחט דמתא המורגל מאד במלאכה זו אין חשש שלא ידקדק כל כך ובפרט אם הוא בעצמו מלמדו ודאי מדקדק יפה ולכך ע"ז לא תקנו כלל ולכך דייק התב"ש בינו לבין עצמו לאפוקי בפני שוחט מומחה ורגיל בשחיטה ובזה הוי נתיישב מנהגינו שמניחין למסייע לשחוט. מיהו אפשר לומר עוד דדוקא אם אין החכם שבעיר מתיר למסייע לשחוט בלא קבלה אז אסור לו לשחוט אף באחרים עע"ג אבל אם יש חכם בעיר או מורה הוראה והוא נותן רשות וכח לשוחט לשחוט ע"י מסייע ויעמוד על גביו מותר ולכך נקט התב"ש בינו לבין עצמו ועל זה אף נטילת רשות מחכם לא מהני כל שלא נסהו לפניו ונתן לו קבלה בכתב אבל אם אחרים עומדים על גביו אז יכול החכם להרשותו לשחוט לפני השוחט, אך זה שהשיג התב"ש על החו"י דנתן רשות מוכח דאף רשות מחכם לא מהני בלא קבלה ואפשר דשם התיר למקומות אחרים שלא היה שם החות יאיר רב ומורה וע"ז השיג. אך מ"מ נראה כיון דהוי חרם יש להחמיר בכל ענין ואין לו לשחוט אף ע"י שוחט דמתא רק בקבלה ומה שצריך לו לאומנות יד ישחוט וימכור לנכרים כנלפע"ד ברור:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה