אור ברסלב
טוב טעם ודעת הלכות שחיטה › תשובה ח

טוב טעם ודעת· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

הלכות שחיטה · תשובה ח

תשובה ז

לק"ק זאלישטשיק

הנה על דבר אשר שאלו בשו"ב שנתנו ת"כ שלא ישחטו בלתי אם יהי' מראה אחד לחבירו סכינו וגם כתבו וחתמו בכתב ע"ז וכתבו שאם יעברו על זה קבלו עליהם להיות נדחין משו"ב דשם ואף להיות באיסור גמור לאכול משחיטת בהמה זו ויהיה בהמה זו טריפה ככל הטריפות שבתורה וכו' והנה כעת יש זמן רב שעברו על זה וכעת הרגישו בזה אנשי הקהילה ונפשם בשאלתם מה משפט השו"ב הנ"ל והשו"ב הם משיבין כי לא היה מרצונם ליתן הכתב רק מהפצרת אנשי העיר וכן נרמז בגוף הכתב, וגם ששכחו ולא ידעו אם נתנו כלל ת"כ וגם כ"א אומר שהעיכוב היה מן השני וכיון שעברו איזה פעמים נעשה להם כהיתר ע"כ תוכן תשובתם.

תשובה הנה בדברים כאלו הארכתי בתשובתי מכבר בכמה עניני' שנזדמנו כאלו לזה אין דעתי ניחא להאריך בזה ואבאר בקצרה. הנה מצד מ"ש שבהמה זו אסורה אין בזה חשש כלל ולא מטעם שנזכר במכתבם מכח דהוי כמתפיס בדבר איסור במ"ש דהוי כטריפות דמצד זה הוי עכ"פ צריך שאלה מדרבנן אך הטעם הארכתי בתשובתי מכבר דאף אם לא היו כותבין כטריפות רק סתם אסורה נמי אין כח בידם לאסור מכח דהוי כפירות חבירו על חבירו כיון דאין הבהמה שלהם אין בידם לאסור של חבירו על אחרים לכך אף מדרבנן לא בעי שאלה. ובנ"ד נוסף לזה שלא כתבו שהם אוסרים בהמה זו רק כתבו להיות באיסור בהמה זו, דזה משמע דהם אין אוסרים אותה רק שתהי' אסורה ממילא ואין זה לשון נדר ושבועה, וכן כתבו עוד ויהי' בהמה זו כטריפה דמשמע הכל ממילא ואין בזה לשון נדר ואיסור, ולפ"ז הנה כל הבית מיחוש בזה הוא מכח הת"כ שנתנו ויש לנו לחוש לדעת הרמב"ם דס"ל מומר לשאר עבירות בעי בדיקת הסכין הנה גם מכח זה נראה דאין בזה בית מיחוש כיון דדעת הרמב"ם דוקא למומר לכך, והנה שיעור מומר נראה דהוי ג' פעמים כיון דהב"י והש"ך נקטו בלשונם שיהי' מועד לכך ומועד לא נקרא רק בשלשה פעמים ואף דהסיום לשונו של הב"י הוי רק פ"א אין לדייק בזה דהא בב' פעמים הוי מומר רק כוונתו לרבותא דלענין לפסול לעדות אפילו בפ"א הוי פסול לעדות וכן יהי' כוונת הש"ך אבל לעולם מומר להצריך בדיקת הסכין הוי רק בג' פעמים כלשון מועד וכן מצאתי אח"כ בפמ"ג שכתב כן ולפ"ז הנה הן אמת דקי"ל דהעובר על השבועה אינו נאמן לומר שוגג היתי להכשיר עצמו אך נראה דהיינו דווקא להכשיר עצמו לעדות דבזה כיון דבפ"א נעשה פסול ולכך בפ"א דרך כל איש להיות רמיא אנפשי' באיסורא מה שנאסר עליו ומזהר זהיר בי' וכדאמרינן בש"ס דבאיסורא מזדהר אינש לכך אינו נאמן לומר ששכח אבל לענין לעשותו מומר דבעינן ג"פ הנה כיון דעבר עליו שני פעמים אחז"ל כיון דעבר עבירה ושנה בה נעשה לו כהיתר ושוב לא רמיא אנפשי' בפעם שלישי יכול לטעון שכחתי ולא נעשה מועד לכך בג' פעמים עד שיהיה ידוע דידע שזה איסור ועשהו אבל בלא"ה יכול לטעון ששכח פעם ג' ועיין כיוצא בזה בתשובת חוט השני שדייק בעבר עבירה אחת כמה פעמים שדי לעשות תשובת המשקל ב' פעמים ואח"כ לא בעי תשובה כיון דנעשה לו כהיתר מכ"ש בזה דיכול לטעון שכחתי על פעם הג' ולא נעשה מועד לכך. ועוד נראה כיון דדעת כמ"פ דהחשוד על שבועה דלהבא אינו חשוד אלשעבר נהי דיש חלוקים בזה ועיין בש"ך בנקה"כ מ"ש ליישב קושיות הט"ז דבמומר אפילו נשבע לא מהני כיון דמושבע ועומד בהר סיני ייע"ש ובתב"ש, ולכך בנידון דידן לא הוי לאו"ד וגם שאר הפוסקים ס"ל דמומר לשאר עבירות לא בעי בדיקת הסכין אף דהרמב"ם מצריך בדיקת הסכין היינו רק באם הוא מומר לעשות איסור ממש דבשעת מעשה עושה איסור תורה דעובר על שבועה כמה פעמים בשבועה דלשעבר אבל אם הוי מומר לעבור על שבועה דלהבא והמעשה גופה היתר הוא י"ל דמודה דמומר לעבור אשבועה דלהבא לא בעי בדיקת הסכין אף להרמב"ם ולמעט בפלוגתא עדיף:

ועוד נראה דאף אם נאמר בזה דחיוב לבדוק להם סכין מ"מ הרי כיון דנשבעו כבר להראות סכין זה לזה ושבועתן כיון דהוי סתם הוי לעולם ולא בשביל שעברו נפטרו מזה א"כ עדיין בחיובם עומדין להראות סכינן זה לזה ודי בזה ודווקא בשל עצמו אינו נאמן כיון דעליו לתקנו מטרח לא טרח אך להעיד על סכין חבירו שהוא יפה נאמן, והרי קיי"ל דהחשוד על הדבר נאמן להעיד בשל אחרים ייע"ש לקמן סי' קי"ט ס"ז והן אמת דהש"ך כתב שם בס"ק י"ח דהיינו דוקא בחשוד אבל במומר אינו נאמן לעדות אף בשל אחרים אך דבריו צ"ע לפענ"ד דהנה כתב שם כמ"ש בסי' ב' ס"ק כ' והמעיין שם יראה שלא כתב מזה כלום רק התם מדבר מדין הרמב"ם דבמומר לד"א בעי בדיקת הסכין וא"כ הרי זה הוי רק לדעת הרמב"ם ואינו מוסכם ורוב הפוסקים פליגו עליו וגם להרמב"ם י"ל דדווקא בבדיקת הסכין מחמיר מכח דמטרח לא טרח אבל להעיד בשל אחרים לא שייך טרחא י"ל דמודה דנאמן ולקמן סי' קכ"ז שם כתב באמת כן דבמומר אינו נאמן בשל אחרים אך היינו דווקא במומר לאו"ד אבל במומר לד"א י"ל אף הרמב"ם דמחמיר ובעי בדיקת הסכין היינו מכח דמטרח לא טרח אבל להעיד בשל אחרים ודאי דמודה דנאמן אף במומר לד"א. ומה יומתק בזה ליישב דעת הרמב"ם דס"ל דבמומר לשאר עבירות בעי בדיקת הסכין דקשה עליו למה נקט רבא מומר אוכל נבלות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו הו"ל למינקט אפילו מומר לד"א הוי כן והרא"ש הקשה כן ונדחק דלרבותא נקט דאפילו לאו"ד מהני בדיקת הסכין, ולפמ"ש א"ש דהנה יש לדייק בלשון הש"ס דקאמר מומר אוכל נבלות לתיאבון ישראל בודק סכין ונותן לו ולמ"ל תיבת ישראל פשיטא דנכרי לא נסמוך עליו לבדיקת הסכין אך דקמ"ל דלא מהני אם מומר כמותו בודק לו הסכין דאף דחשוד לאו"ד נאמן בשל אחרים אבל מומר אינו נאמן לכך אמר רבא מומר אוכל נבילות לתיאבון ישראל שאינו מומר כמותו בודק סכין ונותן לו אבל מומר כמותו לא מהני בדיקתו ולכך נקט שפיר מומר אוכל נבילות דהוי מומר לאו"ד הא מומר בשאר עבירות אף דגם הוא בעי בדיקת הסכין מ"מ לא בעינן בדיקת ישראל רק מומר כמותו יכול לבדוק דמומר לד"א כשר להעיד בשל אחרים ודווקא מטרח לא טרח וז"ב ודו"ק היטב. ולכך ה"נ בזה נהי דניתן להם דין מומרים מ"מ הוו רק מומרין לשבועה ולא לנבילות או לשחוט בסכין פגום לכך מהני מה שכ"א יבדוק לחבירו סכינו, מיהו בזה נפלנו ברבוותא אם חיישינן לגומלין או לא דבשלמא בעלמא היכי דלא בעי בדיקת הסכין ואינו רק זהירות בעלמא לא שייך חשש גומלין אבל בזה אי נימא דבעי בדיקת הסכין מדינא א"כ יש לחוש לגומלין ואף דרבנן לא חיישי לגומלין מ"מ מוכח בפ"ב דכתובות דאם כלי אומנתו בידו חיישינן לגומלין וע"ש בפירש"י וה"נ להא דמיא והנה בזה יש לדון הרבה ועיין בזה בחיבורי ספר החיים סי' תרפ"ג מ"ש בשיטת הרמב"ם בזה, מיהו באמת אין בזה שייכא לכאן כיון דהבדיקה חומרא בעלמא דרוב הפוסקים חולקין על הרמב"ם ואף להרמב"ם י"ל דמיקל בכה"ג מטעמא דאמרינן וטעמא דמסתברא הוא לכך אף אם נחמיר לבדוק להם סכין מ"מ די שכ"א יבדוק לחבירו כפי אשר נתנו כפם תחלה. כן הי' נלפענ"ד לדינא אך כ"ז כתבנו לעיקרא דדינא כי לא רציתי להורות בקיצור פן יקבעו הלכה לדורות כן ולזה כתבתי להתלמד במקום אחר אולי יזכיני ה' שיתוקן פרצת הדור או אם היה מזדמן כן לאנשים מופלגים ביראה והי' בא לידם שגיאה זו הי' ראוי להקל כה"ג אבל בנ"ד לפי ערך פרצת הדור כעת בעו"ה והנראה דגם מתחלה לא היו מפורסמים ביראה עד שהוצרכו אנשי קהילה לקבל עליהם זה ולכך ודאי אם יש רגלים לדבר שעברו על תק"כ ג"כ דהראוי להחמיר עליהם ולהעמיד עליהם רואה אחר ולבדוק סכינם ומזקנים נתבונן מ"ש השמ"ח סי' ב' סעיף י"ב בשם הב"ה דאף דמדינא מומר אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו האידנא אין אוכלין ממנו שום דבר איסור וכן כתב בתב"ש שם ס"ק י"ב דעכשיו לפי פרצת הדור נשתנה הדין א"כ אנן יתמי דיתמי מה נענה בתריהו ולכך ודאי דראוי להחמיר עליהם שלא ישחטו שום בהמה בלתי שיעמוד עליהם רואה אחר ויבדוק להם סכין ובעו"ה בימים הללו מחיצת כרם בית ישראל שנפרצה אומרים גדור ולא לפרוץ ח"ו והשם יגדור פרצת עמו ישראל אין פרץ ואין צוחה ברחובותינו כנפש הכותב:

והנה אחר שולחי מכתבי לשם עלה ברעיוני עוד איזה הערות בדברי הרמב"ם והנה לכאורה הי' נראה שיצא כן להרמב"ם ממה דקאמר הש"ס שם אלא רבא מ"ט לא אמר כשמעתיה והנה התוס' שם הרגישו דהרי תרי הכל שוחטין קתני ומוקי לה רבא חד באמת לאתויי מומר וכו' ונדחקו ליישב דה"פ מ"ט לא אמר הראשונה כשמעתיה והוא דחוק אך להרמב"ם א"ש דפריך כך דנימא דאתי לאתויי חד מומר אוכל נבלות לתיאבון וחד מומר לשאר עבירות ואי הוי תנא רק חד הוי מפרשינן לי' אמה דמסתבר טפי אמומר לשאר עבירות אבל באוכל נבילות לתאבון אפשר דאף בדיקת הסכין לא מהני לכך תנא תרתי חד לשאר עבירות וחד לאוכל נבילות לתאבון וזה הוא ראי' ברורה להרמב"ם. מיהו שבתי וראיתי דאדרבה מסוגיא הנ"ל יהי' מוכח דלא כרמב"ם דלשיטתו קשה מה דקאמר שם בשלמא אביי לא אמר כרב אשי דלא ס"ל הא דרבא ופירש"י רק סבירא לי' דאף בדיקת הסכין לא מהני וקשה אכתי למה לא מוקי לה במומר לשאר עבירות וע"י בדיקת הסכין וא"ל דלאביי אף בשאר עבירות לא מהני בדיקת סכין זה ודאי אי אפשר לומר דהרי ש"ס מפורש הוא דמומר לד"א אינו כמומר לכל התורה אם אין לו טרחה ולמה לא יהי' כשר לשחיטה וא"כ ודאי לכ"ע די בזה בבדיקת הסכין וא"כ אכתי למה לא מוקי אביי כר"א ובשאר עבירות ובע"כ דלאביי לא בעינן בדיקת הסכין בזה וגם לאביי המחמיר במומר לתאבון וס"ל דלא מהני בדיקת הסכין מיקל במומר לשאר עבירות דלא בעי בדיקת סכין מכ"ש לרבא דס"ל דדי בבדיקת הסכין מכ"ש דלשאר עבירות לא בעי בדיקת הסכין וצ"ע ושוב ראיתי כן בספר ראש יוסף שהרגיש בזה. והנה באמת לפמ"ש לעיל בישוב קושיות התוס' דכוונת הש"ס למה לא משני רבא דתרוויהו במומר חד לאוכל נבילות וחד לשאר עבירות הנה בזה יתישב עוד מה דקאמר הש"ס לדבריו דאביי קאמר ולי' לא ס"ל דלתירוץ התוס' אין לו הבנה דסוף סוף קשיא מה דקאמר לקמן חד לאתויי כותי וחד לאתויי מומר ממ"נ למאן קאמר אם לדידי' יאמר דהראשון הוי לאתויי מומר והשני כותיים ואם לאביי איך קאמר השני לאתויי מומר הרי לאביי לא ס"ל דמומר מותר לשחוט ע"י בדיקת הסכין וצ"ע על התוס' בזה אך להרמב"ם א"ש דקושיות הש"ס הוי למה לא משני רבא תרווייהו במומר חד בלתאבון וחד במומר לשאר עבירות ולכך משני דמה דשני רבא שם חד לאתויי כותים וחד למומר היינו לדבריו דאביי לכך אליבי' מוקי חד בכותי וחד במומר לשאר עבירות אבל לדידיה לא ס"ל רק הוא ס"ל דשניהם במומר חד בנבילות וחד בשאר עבירות וא"ש. ואמנם שבתי וראיתי די"ל דדברי התוס' א"ש ואדרבא יהי' קצת ראי' לתירוצם ממה דקאמר הש"ס לדבריו דאביי קאמר ולי' לא ס"ל והנה אם הכונה כפשוטו לא שייך לשון לא ס"ל דזה לא מצינו רק היכי דיש חלוק דין ביניהם אבל היכי דאין חלוק ביניהם בדין רק במשמעות פי' הסוגיא לא שייך לא ס"ל והוי די לומר בקיצור לדבריו דאביי קאמר, אך נראה דא"ש דהנה קושיות הש"ס הוי למה לא משני הרישא באוכל נבילות לתיאבון והכונה דהנה תמיד כחא דהיתרא עדיף לי' ובמומר לתיאבון שיועיל בדיקת הסכין הוי רבותא טפי ממה שיועיל כותי בכזית בשר ולכך הו"ל למינקט תחלה במומר אוכל נבילות וכו' אך זה במומר לנבילות הוי סברא כיון דחשוד לאו"ד אף בדיקת הסכין לא יועיל לכך הוי רבותא דמהני בדיקת הסכין אבל במומר לשאר עבירות שיועיל בדיקת הסכין זה אינו חידוש דפשיטא הוא רק הרבותא הוי דבעי בדיקת הסכין והוי הרבותא לחומרא, ולכך א"ש דיש לומר דודאי לרבא דמיקל דבמומר אוכל נבילות לתיאבון מהני בדיקת הסכין לדידיה נחתינן חד דרגא וס"ל במומר לשאר עבירות לא בעי בדיקת הסכין אבל לאביי דס"ל במומר לתאבון לא מהני בדיקת הסכין ממילא במומר לשאר עבירות בעינן בדיקת הסכין אך כיון דבזה הוי הרבותא לחומרא וכח דהתירא עדיף לי' לכך נקט כותי תחילה דקמ"ל דמהני כזית בשר ואח"כ קמ"ל הכל שוחטין אפילו מומר לשאר עבירות וקמ"ל דבעי בדיקת הסכין וזה דמשני הש"ס דתחלה פריך למה לא אמר כשמעתין והוי לי' לתרץ במומר אוכל נבילות תחלה לאשמעינן דמהני בדיקת הסכין לכך משני לדבריו דאביי קאמר דס"ל דמומר לנבילות לא מהני סכין ולדידיה במומר לשאר עבירות בעי בדיקת הסכין לכך קאמר, חד לכותי וחד למומר היינו לשאר עבירות וכיון דבזה הוי הרבותא לחומרא דבעי סכין לכך נקט כותי תחלה ולי' לא ס"ל כן דהוא ס"ל במומר לנבילות מהני סכין וממילא במומר לשאר עבירות לא בעי סכין והוי הראשון לאתויי מומר לנבילות והשני לכותי וא"ש ודו"ק כן הי' נראה נכון לכאורה. מיהו כד דייקינן אי אפשר לומר כן דבמשנה שני' אי אפשר לומר דקמ"ל דבעי בדיקת סכין דלא תנא התם ושחיטתן כשירה כמו ברישא ואם הוי לאתויי מומר הוי הכונה להיפוך וקמ"ל דמהני לו סכין וכשר לשחוט וא"כ אי אפשר לומר כפירושי לכך שוב יש מזה ראי' להרמב"ם וכפירושינו הנ' ודו"ק:

והנה שבתי וראיתי דמ"ש לעיל לדייק מלשון הש"ס דקאמר ישראל בודק סכין ונותן לו דמשמע הא מומר דכוותי' לא מהני באמת בש"ס שלפנינו אין מוזכר זה רק סתם בודק סכין ונותן לו רק שהיה עולה על זכרוני לשון הטור והש"ע שכתבו בלשון הזה ישראל בודק סכין ונותן לו וכן לשון הרמב"ם סוף פ"ד מהלכות שחיטה ישראל כשר בודק סכין ונותן לו וא"כ מדהוסיפו בלשונם כן נראה שהי' גרסתם בש"ס ובפרט דיתכן דהוי להרמב"ם גירסא זו שדרכו להעתיק בלשון הש"ס ולמה כאן הוסיף בע"כ כן הוי גרסתו בש"ס אך לפ"ז יהי' סתירה לדברינו מלשון הרמב"ם דהרי הרמב"ם כלל כל המומרים לשאר עבירות ביחד ובכולן כתב דישראל כשר בודק סכין ונותן לו וא"כ משמע דבכולן בעינן ישראל כשר, אך נראה דא"ש דאדרבה לכך הוסיף עוד תיבת כשר דהיינו ישראל שהוא כשר להעיד בדבר הזה וזה שהוא כשר לעדות הוא בודק הסכין וממילא נשמע כל חד כדינו דבמומר לנבילות דהוי לאו"ד דא"נ אף להעיד בשל אחרים בעינן שיהי' ישראל כשר ואינו מומר לאו"ד ובשאר עבירות דכשר להעיד באיסור אחר בזה נחשב אף הוא כשר ומותר לבדוק הסכין ומדדייק הרמב"ם וכתב ישראל כשר משמע שנתכוין למ"ש וכך הוי גרסתו בש"ס. והנה מה שכתבתי לעיל דלשון הסיפא לא משמע דמיירי במומר לשאר עבירות דבזה הוי הרבותא דבעי בדיקת הסכין וזה לא נשמע מסיפא דהכל שוחטין הנה כוונתי דבשלמא רישא דנקט ושחיטתן כשירה וכתב הט"ז בסי' א' דמשמע דצריך עוד תקון אחר לאו"ד ייע"ש, א"כ ה"נ בשלמא ברישא י"ל דקמ"ל הכל שוחטין אפילו מומר לשאר עבירות וקמ"ל העיקר בסיפא דשחיטתן כשירה דבעי עוד תקון היינו דבודק הסכין בתחלה או בסוף אבל בסיפא דלא נקט ושחיטתן כשירה א"א לומר כן וא"ש:

והנה מ"ש לעיל דהם יכולין לבדוק הסכין זה לזה אין להקשות דכיון דכבר חשודין דעוברי' על שבועה בכך איך נאמנין אך זה אינו דאף אם יש להם דין מומרים הוי רק מומרים לאיסור שבועה אבל לא לאיסור נבילות ופגימת הסכין ומה דלא הראו זה לזה חוץ השבועה אין זה חשד על נבילות ופגימת הסכין רק היו אומרי' דלא בעי שיראה אחד לחבירו דדי בבדיקת עצמו אבל כעת דנאמר להם דבעינן מדינא לבדוק להם סכין שוב נאמן כ"א להעיד שחבירו מראה לו סכין דעל חשש בדיקת הסכין ופגימתו ודיני שחיטה ע"ז לא חשידו ונאמן כ"א להעיד שחבירו מראה לו הסכין דבשל אחרים נאמן בכה"ג זולת החשש דניחוש לגומלין וזה כבר כתבנו לעיל וזה ברור ונכון לפענ"ד:

תוכן העניינים

טוב טעם ודעת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה