פרשת בהעלותך · בהעלותך יום רביעי
תורה
יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב"ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה:
(טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי: אֲרֵי אַפְרָשָׁא מַפְרְשִׁין אִנוּן לִי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲלַף פְּתַח כָּל וַלְדָא בּוּכְרָא כֹלָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל קָרֵבִית יָתְהוֹן קֳדָמָי:
רש"י נתנים נתנים. נתונים למשא נתונים לשיר: פטרת. פתיחת:
(יז) כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי: אֲרֵי דִילִי כָל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּאֱנָשָׁא וּבִבְעִירָא בְּיוֹמָא דִקְטָּלִית כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אַקְדֵשִׁית יָתְהוֹן קֳדָמַי:
רש"י כי לי כל בכור. שלי היו הבכורות בקו הדין, שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים:
(יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְקָרֵבִית יָת לֵוָאֵי חֲלַף כָּל בּוּכְרָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ: וִיהָבִית יָת לֵוָאֵי מְסִירִין לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִפְלַח יָת פּוּלְחָן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וּלְכַפָרָא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא יְהֵי בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מוֹתָא בְּמִקְרַב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא:
רש"י ואתנה וגו' . חמשה פעמים נאמר בני ישראל במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין חמשה חמשי תורה, וכך ראיתי בבראשית רבה: ולא יהיה בבני ישראל נגף. שלא יצטרכו לגשת אל הקדש, שאם יגשו יהיה נגף:
(כ) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַעֲבַד משֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְלֵוָאֵי כְּכֹל דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה לְלֵוָאֵי כֵּן עֲבָדוּ לְהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
רש"י ויעש משה ואהרן וכל עדת וגו' . משה העמידן ואהרן הניפן וישראל סמכו את ידיהם:
(כא) וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם: וְאִדַכִּיוּ לֵוָאֵי וְחַוָרוּ לְבוּשֵׁיהוֹן וַאֲרֵם אַהֲרֹן יָתְהוֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ וְכַפֵּר עֲלֵיהוֹן אַהֲרֹן לְדַכּוֹאֵיהוֹן:
נביאים - זכריה - פרק ד
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה (ויאמר) וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וַאֲמַר לִי מַה אַתְּ חֲזִי וַאֲמָרִית חֲזֵיתִי וְהָא מְנָרְתָא דְּדַהְבָּא כֻּלַהּ וְגוּלְּתַהּ עַל רֵישַׁהּ וְשִׁבְעָא בּוֹצִינַהָא דַּעֲלַהּ שִׁבְעָא וְשִׁבְעָא דִּמְרִיקִין מִנְּהוֹן מִשְׁחָא לְבוֹצִינַיָּא דְּעַל רֵישַׁהּ:
רש"י וגולה על ראשה . כמו ( יהושע טז ) גולות עלית לשון מעיין כמין ספל גדול עגול : ושבעה נרותיה . כמין בזיכין שנותנין השמן והפתילה לתוכה : שבעה ושבעה מוצקות . לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר :
(ג) וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ: וְתַרְתֵּין זֵיתִין דַּעֲלַהּ חַד מִיַּמִּין גוּלַתָא אוֹ חַד עַל סְמָלָתָה:
רש"י ושנים זתים עליה . אצלה שני אילנות שהזיתים גדילים בהם : אחד מימין הגולה ואחד משמאלה וגו' . וכאן לא פירש על שני צנתרות זהב האמורות למטה בפרשה והם כמין עריבות ועדשים של בית הבד שהם עומדים אצל הזיתים והזיתים נחבטים מאיליהם לתוך הצנתרות ומתחממות שם כבמעטן ונעצרים שם בבית הבד והשמן נופל לתוך הצנתרות ומהצנתרות לתוך הגולה ומהגולה אל המוצקות ומהמוצקות אל הנרות והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו רמז לאור שלעתיד לבא אור החמה יהיה שבעתים כאור של שבעת ימים ארבעים ותשע על אור של יום בראשית :
(ד) וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי: וַאֲתֵיבִית וַאֲמָרִית לְמַלְאֲכָא דְּמַלֵּיל עִמִּי לְמֵימַר מָה אִלֵּין רִבּוֹנִי:
רש"י מה אלה אדוני . מה זה שהזיתים נמסקים מאליהם והשמן בא אל הנרות מאליו :
(ה) וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי: וַאֲתֵיב מַלְאֲכָא דְּמַלֵּיל עִמִּי וַאֲמַר לִי הֲלָא יְדַעְתָּא מָן אִינּוּן אִלֵּין וַאֲמָרִית לָא רִבּוֹנִי: (ו) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: וַאֲתֵיב וַאֲמַר לִי לְמֵימַר דֵין פִּתְגָמָא דַיְיָ עָם זְרֻבָּבֶל לְמֵימַר לָא בְּחֵילָא וְלָא בִּגְבוּרָא אֱלָהֵין בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:
רש"י זה דבר ה' אל זרובבל . זה סימן לך להבטיח את זרובבל כשם שהזתים והשמן הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי : כי אם ברוחי . אני אתן רוחי על דריוש ויניח לכם ( ס"א ויצוה לכם ) לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבנין משלו ולעזור אתכם בחטין ויין ושמן ועצים כמו שמפורש בעזרא ולא תצטרכו לעזרת אדם :
(ז) מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ: מָא אַתְּ חֲשִׁיבָא מַלְּכוּתָא טַפְשְׁתָא קֳדָם זְרֻבָּבֶל הֲלָא כְּמֵשְׁרָא וְיַגְלֵי יַת מְשִׁיחֵיהּ דַּאֲמִיר שְׁמֵיהּ מִלְּקַדְמִין וְיִשְׁלוֹט בְּכָל מַלְּכוּתָא:
רש"י מי אתה הר הגדול . שרי עבר הנהר תתני פחת עבר נהרא ושתר בוזני וכנותהון שבטלתם המלאכה עד כה מעתה תהיה לפני זרובבל מישור אין לכם שררה וגדולה עוד עליו : והוציא את האבן הראשה . האדריכל יקח את אבן הבדיל בידו להיות אדריכל בראש הבונים והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצוה בבנין נאה ומפואר : תשואות חן חן . יהיה לה לאותה האבן שהכל יאמרו מה נאה בנין זה העשוי על ידי אבן המשקולת הזאת , תשואות חן כמו תשואות נוי כמו תשואות מליאה עיר הומיה ( ישעיה כב ) קול שאון ( שם סו ) כולם לשון השמעת קול הם :
כתובים - תהילים - פרק צ
צ (א) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר: צְלוֹתָא דְצַלֵי משֶה נְבִיָא דַיְיָ כַּד חָבוּ עַמָא בֵית יִשְּׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא עֲנֵי וְכֵן אָמַר יְיָ דְמַדוֹר בֵּית שְׁכִנְתָּךְ בִּשְׁמַיָא אַתְּ הֲוֵיתָא לָנָא סָעֵיד בְּכָל דָר וָדָר:
רש"י תפלה למשה . אחד עשר מזמורים מכאן עד לדוד מזמור כלם משה אמרם כנגדם ברך אחד עשר ברכות לאחד עשר שבטים בזאת הברכה : מעון אתה היית לנו . מעון מדור ומנוס לבא שם היית לנו . בדר ודר . מעולם כי אתה מקדם הכל היית :
(ב) בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: כַּד אִתְגְלֵי קֳדָמָךְ דְעַמָךְ עֲתִידִין לְמֵחוֹב אַתְקֵנְתָּא תְּתוּבָא עַד דְלָא טוּרַיָא אִתְנַטַלוּ וְאִתְבְּרִיאַת אַרְעָא וְיָתְבֵי תֵבֵל מִן עַלְמָא הָדֵין עַד עַלְמָא דְאָתֵי אַתְּ הוּא אֱלָהָא:
רש"י בטרם הרים יולדו . נבראו ובטרם חוללת ארץ ותבל ומעולם ראשון ועד עולם אחרון אתה אל :
(ג) תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם: תְּתֵיב בַּר נַשׁ עַל חוֹבֵיהּ עַד מוֹתָא וַאֲמַרֵת תּוּבוּ בְנֵי נָשָׁא:
רש"י תשב אנוש עד דכא . מביא אתה יסורין על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות , ותאמר לו ביסורין שובו בני אדם מדרכיכם הרעים :
(ד) כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה: אֲרוּם אֲלַף שְׁנִין בְּעֵינָךְ מִתְחַשְׁבִין קֳדָמָךְ הֵיךְ יוֹמָא דְאִתְמָלֵי אֲרוּם יֶעְבַּר וְהֵיךְ מַטְרַת לֵילְיָא:
רש"י כי אלף שנים בעיניך . אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א' של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתו' שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא . ( מצאתי ) כי אלף שנים בעיניך וגו' . וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך לפי ( שלא ) היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון ( בראשית ב ) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו : כיום אתמול כי יעבור . שכבר עבר :
(ה) זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף: וְאִין לָא תָיְבִין תֵּיתֵי עֲלֵיהוֹן מוֹתָא הֵיךְ דְמָכִין יְהוֹן וּלְעָלְמָא דְאָתֵי הֵיךְ עִסְבָּא דְמִתְפָּרְכָא יִתְחַלְפוּן:
רש"י זרמתם שנה יהיו . עכשיו חטפתם לאותם השנים והבאתם לימים מועטים שאינם אלא כשנת תנומה ששני הדורות שבעים שנה הם , כמו שמפורש בסוף הענין ימי שנותינו בהם שבעים שנה , והם חשובים שינה אחת כענין ( לקמן קכ"ז ) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה : זרמתם . לשון שטיפה כמו ( חבקוק ג ) זרם מים : בבקר כחציר יחלוף . הנולד בלילה מת בבוקר לסוף השינה . ואם ( ו ) בבקר יציץ . מיד חלף ועד בא הערב ימולל ויבש , למה :
(ו) בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ: דַמְיָן עוֹבָדֵיהוֹן הֵיךְ עִסְבָּא דִי בְצַפְרָא יְנִיץ וְיַסְגֵי לְרַמְשָׁא מִתְמוֹלֵל וּמִתְיַבֵּשׁ מִן חוּרְבָא:
משנה סנהדרין פרק ו
א. נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ. בֵּית הַסְקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל. אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסוּדָרִין בְּיָדוֹ (וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב), הַסוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵד עָלָיו זְכוּת, הַלָּה מֵנִיף בַּסוּדָרִין וְהַסוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פָּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו:
ברטנורה (א) נגמר הדין. חוץ לב"ד. רחוק מב"ד שמא בעוד שמוליכין אותו לבית הסקילה ימצאו לו זכות ויפטר: והסודרין בידו. להניף והוא סימן להחזירו: ובלבד שיהא ממש בדבריו. ואם אין ממש בדבריו. פעם ראשונה ושניה בלבד מחזירים אותו דלמא מחמת בעתותא נסתתמו טענותיו ואולי תתישב דעתו עליו ויזכור טענותיו. יותר ע"כ אין מחזירין אותו ומוסרין לו שני ת"ח שיעיינו אם יש ממש בדבריו שאז מחזירין אותו ד' וה' פעמים: ופלוני ופלוני עדיו. שעבר עבירה פלונית ביום פלוני בשעה פלונית. במקום פלוני דלמא איכא דמזים להו:
ב. הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז) בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ', וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי [לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] וְכָזֹאת וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ אֱמוֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן:
ברטנורה (ב) היה רחוק מבית הסקילה. דקרוב לבית הסקילה שמא תטרוף דעתו ולא יכול להתודות: ותן לו תודה. ואע"ג דאין אדם נהרג ע"פ עצמו הריגת עכן הוראת שעה היתה: כזאת וכזאת עשיתי. בגמרא מפרש שמעל בחרמי' בימי משה: שהוא מזומם. שעדיו הן זוממין: לנקות את עצמן. מן הבריות ויוציאו לעז על הדיינים ועל העדים. ואין הלכה כר"י:
ג. הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ, מְכַסִין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו. וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה:
ברטנורה (ג) מפשיטין את בגדיו. דכתיב (ויקרא כד) ורגמו אותו. ולא כסותו: מכסין אותו מלפניו. פרק א' כלומר מעט ממנו מלפניו. ואין הלכה כרבי יהודה:
ד. בֵּית הַסְקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ (בַּיּוֹם הַהוּא) כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי, מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:
ברטנורה (ד) היה גבוה שתי קומות. ומפילו משם לארץ: הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן מגונה יותר: המגדף. מברך את ה': והעובד כוכבים. נמי מגדף הוא דכתיב (במדבר טו) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף. ואותה פרשה בעבודת כוכבים מדברת: ואין דנים שנים ביום אחד. בב"ד אחד משום דלא מצי לאפוכי בזכותייהו דכל חד וחד אלא תלייתן של נשים הללו הוראת שעה היתה ואין למדים ממנה. ואין הלכה כר"א: משקעין. נועצים. והעץ יוצא ממנה כמין יתד היה יוצא מן הקורה סמוך לראשה: ומקיף. סומך זו אצל זו כמו לתרום שלא מן המוקף: תולין אותו. בידיו: הקורה מוטה על הכותל. לא היתה נעוצה בארץ אלא ראשה אחד על הארץ וראשה אחד מוטה ונסמך על הכותל וטעמא דר' יוסי לפי שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו ואמרה תורה כי קבור תקברנו. מי שאינו מחוסר אלא קבורה. יצא זה שמחוסר חפירה תלישה וקבורה. ורבנן חפירה לאו כלום היא. ולא מיעטה תורה אלא שלא יהיה העץ מחובר מעיקרו והלכה כחכמים:
ה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, (שְׁכִינָה) מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת (כַּבְיָכוֹל) קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד (אָמְרוּ), אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁנֵי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין:
ברטנורה (ה) בזמן שאדם מצטער. שפורענות באה עליו בעונו: מה לשון אומרת. באיזה לשון שכינה קובלת ומנודדת עליו: קלני מראשי. ראשי כבד עלי. וזרועי כבד עלי. כאדם שהוא עיף: קלני. איני קל מראשי: ולא זה בלבד. עובר בל"ת אם הלינו: לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק: שני קברות היו מתוקנין לב"ד. לפי שאין קוברים מי שנתחייב מיתה חמורה אצל מי שנתחייב מיתה הקלה והלכתא גמירא לה שנים ולא ארבע:
ו. נִתְעַכַּל הַבָּשָׂר, מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִים בָּאִים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִין וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין, אֲבָל אוֹנְנִין, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַלֵּב:
ברטנורה (ו) נתעכל הבשר. כבר נתכפר לו במיתתו ובבזיונו: מלקטין את העצמות. וקוברים אותן בקברות אבותן: ולא היו מתאבלים. כדי שיהא בזיונן כפרה להם ואית דאמרי לפי שהאבלות חלה משיסתם הגולל. ובאותה שעה אין מתאבלים עליהם. שלא נגמרה כפרתן עד שיתעכל הבשר. והואיל ואדחי האבלות. אדחי:
גמרא סנהדרין דף מג ע"ב
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַזוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה עָלָיו מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא דִּכְתִיב (תהלים נ') זוֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ. מִנְחָה שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַעְתּוֹ שְׁפָלָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (שם נ"א) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. (דמ"ד) (איוב ל"ו) הֲיַעֲרוֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בַצָר. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִקְדִים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לְצָרָה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מֵרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה אֵין לוֹ צָרִים מִלְמַעְלָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִין אֶת כֹּחוֹ וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְמַעְלָה:
רש"י זובח את יצרו. לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה ומתודה עליו: יכבדנני. שני נוני"ן דריש לשני כבודים: זבחי אלהים. לשון רבים משמע: לא תבזה. אין דרכך לבזותו: היערוך שועך לא בצר. כך היו אומרים חבריו לאיוב כלום הקדמת שועך לא בצר עד לא באת הצרה אם היית עושה כן היו הכל מאמצין את כחך: כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה. אין צרים יכולין להסטינו מלמעלה: לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו. שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיו לו מסטינים מלמעלה והכי משמע היערוך שועך אם באתה לערוך שוע כזאת תערכהו לא בצר שלא יהיה לו צרות ושהכל יהיו מאמצים כחך:
זוהר בהעלתך דף ק"ן ע"א
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר וַוי לְהַהוּא בַּר נָשׁ דְּאָמַר דְּהָא אוֹרַיְתָא אָתָא לְאַחֲזָאָה סִפּוּרִין בְּעַלְמָא וּמִלִּין דֶּהְדְיוֹטֵי. דְאִי הָכִי אֲפִילוּ בְזִמְנָא דָא אֲנָן יַכְלִין לְמֶעְבַּד אוֹרַיְיתָא בְמִלִּין דְהֶדְיוֹטֵי וּבִשְׁבָחָא יַתִּיר מִכֻּלְהוּ אִי לְאַחֲזָאָה מִלָּהּ דְעַלְמָא אֲפִילוּ אִינוּן קַפְסִירֵי דְעַלְמָא אִית בֵּינַיְיהוּ מִלִּין עִלָּאִין יַתִּיר. אִי הֲכִי נֵזִיל אֲבַתְרַיְיהוּ וְנַעְבֵּיד מִנַיְיהוּ אוֹרַיְיתָא כְהָאי גּוֹוָנָא. אֶלָּא כָל מִלִּין דְאוֹרַיְיתָא מִלִּין עִילָאִין אִינוּן וְרָזִין עִילָאִין. תָּא חֲזֵי עַלְמָא עִלָּאָה וְעַלְמָא תַתָּאָה בְחַד מַתְקְלָא אִתְקָלוּ. יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא מַלְאֲכֵי עִילָאֵי לְעֵילָא מַלְאֲכֵי עִלָאֵי כְּתִיב בְּהוּ (תהילים קד) עוֹשֶׂה מַלְאֲכָיו רוּחוּת (הָאי בְאָתָר עִלָּאָה) בְשַׁעְתָּא דְנַחְתִּין לְתַתָּא (אַף עַל גַב דְנַחְתִּין) מִתְלַבְּשֵׁי בִלְבוּשָׁא דְהָאי עַלְמָא וְאִי לָאו מִתְלַבְּשֵׁי בִּלְבוּשָׁא כְגוּוָנָא דְהָאי עַלְמָא לָא יַכְלִין לְמֵיקָם בְּהָאי עַלְמָא וְלָא סְבִּיל לוֹן עַלְמָא. וְאִי בְּמַלְאֲכֵי כַּךְ אוֹרַיְיתָא דְבָרָא לְהוּ וּבָרָא עַלְמִין כֻּלְּהוּ וְקַיְימִין בְגִינָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כֵיוַן דְּנַחְתַּת לְהָאי עַלְמָא אִי לָאו דְמִתְלַבְּשָׁא בְהָנֵי לְבוּשִׁין דְּהָאי עַלְמָא לָא יְכִיל עַלְמָא לְמִסְבַּל. וְעַל דָּא הָאי סִפּוּר דְאוֹרַיְיתָא לְבוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא אִיהוּ מָאן דְחָשִׁיב דְּהַהוּא לְבוּשָׁא אִיהוּ אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ וְלָא מִלָּה אַחֲרָא תִיפַח רוּחֵיהּ. וְלָא יְהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בְעַלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין כַּךְ אָמַר דָּוִד (שם קי"ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ. מַה דִּתְחוֹת לְבוּשָׁא דְאוֹרַיְיתָא. תָּא חֲזֵי אִית לְבוּשָׁא דְאִתְחֲזֵי לְכֹלָא וְאִינוּן טִפְּשִׁין כַּד חָמָאן לְבַר נַשׁ בִּלְבוּשָׁא דְאִתְחֲזֵי לוֹן שַׁפִּירָא לָא מִסְתַּכְּלִין יַתִּיר חֲשִׁיבוּ דְּהַהוּא לְבוּשָׁא גוּפָא. חֲשִׁיבוּתָא דְגוּפָא נִשְׁמָתָא. כְּהָאי גוֹוָנָא אוֹרַיְיתָא אִית לָהּ גוּפָא וְאִינוּן פְּקוּדֵי אוֹרַיְיתָא דְאִקְרוּן גּוּפֵי תּוֹרָה הָאי גוּפָא מִתְלַבְּשָׁא בִלְבוּשִׁין דְּאִינוּן סִפּוּרִין דְּהָאי עַלְמָא. טִפְשִׁין דְּעַלְמָא לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּהַהוּא לְבוּשָׁא דְּאִיהוּ סִפּוּר דְּאוֹרַיְיתָא וְלָא יַדְעֵי יַתִּיר וְלָא מִסְתַּכְּלֵי בְמָה דְּאִיהוּ תְחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. אִינוּן דְּיַדְעִין יַתִּיר לָא מִסְתַּכְּלָן בִּלְבוּשָׁא אֶלָּא בְגוּפָא דְּאִיהוּ תְּחוֹת הַהוּא לְבוּשָׁא. חַכִּימִין עַבְדֵּי דְמַלְכָּא עִלָּאָה אִינוּן דְּקַיְימוּ בְטוּרָא דְסִינַי לָא מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְנִשְׁמָתָא דְאִיהִי עִקָּרָא דְכֹלָא אוֹרַיְיתָא מַמָּשׁ (וּלְעַלְמָא) וּלְזִמְנָא דְאָתֵי זְמִינִין לְאִסְתָּכְּלָא בְנִשְׁמָתָא דְנִשְׁמָתָא דְאוֹרַיְיתָא:
תרגום הזוהר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, אוֹי לְאוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁאוֹמֵר, כִּי הַתּוֹרָה בָּאָה לְסַפֵּר סִפּוּרִים בְּפַשְּׁטוּת, וְדִבְרֵי הֶדְיוֹט שֶׁל עֵשָׂו וְלָבָן וְכַדוֹמֶה, כִּי אִם כֵּן, אֲפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תּוֹרָה מִדִּבְרֵי הֶדְיוֹט, וְעוֹד יוֹתֵר יָפִים מֵהֶם, וְאִם הַתּוֹרָה בָּאָה לְהַרְאוֹת דִּבְרֵי הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ שַׁלִּיטֵי הָעוֹלָם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם דְּבָרִים מְעוּלִים יוֹתֵר. אִם כֵּן נֵלֶךְ אַחֲרֵיהֶם וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם תּוֹרָה, כְּאוֹתוֹ הָאוֹפֶן. אֶלָּא שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים, וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים. בֹּא וּרְאֵה, הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, בְּמִשְׁקָל אֶחָד נִשְׁקְּלוּ. יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה כְּנֶגֶד מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה. הַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים כָּתוּב בָּהֶם (תהלים ק"ד) עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹרְדִים לְמַטָּה מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאִם לֹא הָיוּ מִתְלַבְּשִׁים בִּלְבוּשׁ כְּעֵין הָעוֹלָם הַזֶּה לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָעוֹלָם לֹא הָיָה סוֹבֵל אוֹתָם. וְאִם בְּמַלְאָכִים כָּךְ, הַתּוֹרָה שֶׁבָּרְאָה אֶת הַמַּלְאָכִים וְאֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהֵם מִתְקַיְּמִים בִּשְׁבִילָהּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כֵּיוָן שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם הַזֶּה, אִם לֹא הָיְתָה מִתְלַבֶּשֶׁת בְּאֵלּוּ הַלְּבוּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵם הַסִּפּוּרִים וְדִבְרֵי הָהֶדְיוֹט, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבּוֹל. וְעַל כֵּן הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא לְבוּשָׁהּ שֶׁל הַתּוֹרָה. מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ הוּא תּוֹרָה מַמָּשׁ וְאֵין בּוֹ דָּבָר אַחֵר, תִּפַּח רוּחוֹ וְלֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. מִשּׁוּם זֶה אָמַר דָּוִד (תהלים קי"ט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ, דְּהַיְנוּ לְהַבִּיט מַה שֶּׁמִּתַּחַת לְבוּשָׁהּ שֶׁל הַתּוֹרָה. בֹּא וּרְאֵה, יֵשׁ לְבוּשׁ הַנִּרְאֶה לַכֹּל, וְאֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם לָבוּשׁ יָפֶה, שֶׁנִּרְאֶה לָהֶם הָדוּר לְבוּשׁוֹ, אֵין מִסְתַּכְּלִים יוֹתֵר, וְדָנִים אוֹתוֹ עַל פִּי לְבוּשׁוֹ הֶהָדוּר. וְחוֹשְׁבִים אֶת הַלְּבוּשׁ כְּגוּף הָאָדָם, וְחוֹשְׁבִים גּוּף הָאָדָם כְּמוֹ נִשְׁמָתוֹ. כְּעֵין זֶה הִיא הַתּוֹרָה, יֵשׁ לָהּ גּוּף וְהוּא מִצְווֹת הַתּוֹרָה הַנִּקְרָאוֹת גּוּפֵי תּוֹרָה. הַגּוּף הַזֶּה מִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשִׁים, שֶׁהֵם סִפּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה. הַטִּפְּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בַּלְּבוּשׁ הַהוּא, שֶׁהוּא סִפּוּר הַתּוֹרָה וְאֵינָם יוֹדְעִים יוֹתֵר, וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ תַּחַת הַלְּבוּשׁ הַהוּא. אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים יוֹתֵר, אֵינָם מִסְתַּכְּלִים בַּלְּבוּשׁ, אֶלָּא בַּגּוּף שֶׁהוּא תַּחַת הַלְּבוּשׁ הַהוּא הַחֲכָמִים, עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, אוֹתָם שֶׁעָמְדוּ בְּהַר סִינַי, אֵינָם מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בַּנְּשָׁמָה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהוּא עִקָּר הַכֹּל, תּוֹרָה מַמָּשׁ. וּלְעָתִיד לָבֹא, עֲתִידִים לְהִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁבַּתּוֹרָה.
הלכה פסוקה
הרמב"ם הלכות תפלה פרק ח'
א. כָּל דְּבַר קְדוּשָׁה לֹא יְהֵא אֶלָּא בְּתוֹךְ הָעֵדָה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אִם הִתְחִילוּ בָהֶם בַעֲשָׂרָה וְהָלְכוּ מִקְצָתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רַשָּׁאִין יִגְמְרוּ הַשְּׁאָר: ב. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כֻּלָּם בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד. חָצֵר קְטָנָה שֶׁנִפְרְצָה בְּמִלּוּאָה לֶחָצֵר גְּדוֹלָה וְהָיוּ תִשְׁעָה בַּגְדוֹלָה וְיָחִיד בַּקְּטַנָה מִצְטָרְפִין תִּשְׁעָה בַּקְטַנָה וְיָחִיד בַּגְּדוֹלָה אֵין מִצְטָרְפִין. צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָה יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן. צִבּוּר בַּקְּטָנָה וּשְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה אֵין יוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן שֶׁהֲרֵי הוּא מוּפְלָג מֵהֶם וְאֵינוֹ עִמָּהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בַּגְדוֹלָה פָּסִין מִכָּאן וּמִכָּאן וַהֲרֵי הִיא כְּמוֹ מוּפְלֶגֶת מִן הַקְּטַנָה וְאֵין הַקְּטַנָה מוּפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּקֶרֶן זָוִית שֶׁלָּהּ: ג. וְכֵן אִם הָיְתָה צוֹאָה בַּגְּדוֹלָה אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּקְּטַנָּה. הָיְתָה צוֹאָה בַּקְטַנָּה מוּתָּר לְהִתְפַּלֵּל וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּגְּדוֹלָה אִם לֹא הָיָה שָׁם רֵיחַ רַע מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוּפְלֶגֶת מִמֶּנָּהּ:
מוסר
משערי תשובה לר"י דף מ' ע"א
אִם לֹא יָדַע וְלֹא יִתְבוֹנָן כִּי הַתְּלָאוֹת מְצָאוּהוּ מִפְּנֵי חֲטָאָיו אַךְ יֹאמַר כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַפְּלִשְׁתִּים (ש"א ו) כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ מִקְרֵה הוּא הָיָה לָנוּ בְּזֹאת יְהִי קֶצֶף עָלָיו מִלִּפְנֵי ה' וְיִגְדַל עָוֹן זֶה מֵחַטָאֹת אַחֵרוֹת דִּבְתוֹכָחוֹת תְּחִלָּה כְּתִיב (ויקרא כז) וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם וְכָתוּב אַחֲרֵי כֵן עַל הַכַּת הַזּוֹ (שם) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קָרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמוֹעַ לִי וְגוֹ' כִּי כָל כַּת הָאַחֲרוֹנָה בְּפָרָשָׁה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרֵי כֵן כָּתוּב (שם) וְאִם בְאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמְּכֶם בְּקֶרִי וְאַחֲרֵי כֵן כָּתוּב וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמְּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וּפֵירוּשׁ וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְקֶרִי כִי תֹאמְרוּ מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ וְאִם אֵין הָאִישׁ מַכִּיר מַעְבְדָיו וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ כִּי יֵשׁ בְיָדוֹ עָוֹן אֲשֶׁר חָטָא עָלָיו לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וּלְחַפֵּשׂ דְרָכָיו כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקוֹרָה. וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עֵינָיו וְנוֹאֲלוּ וְנִשְׂאוּ רַעֲיוֹנָיו וְלֹא הֵפֵרוּ דְרָכָיו וְלֹא יָדְעוּ מַעֲשֶׂה יָדָיו וַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעוֹתָיו וְיֹאמַר לֹא חָטָאתִי חַטָאתוֹ כָּבְדָה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי: