אור ברסלב
חק לישראל - במדבר פרשת בהעלותך › בהעלותך יום שלישי

חק לישראל - במדבר

פרשת בהעלותך · בהעלותך יום שלישי

בהעלותך יום שני

תורה

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

(יא) וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהוָה: וִירִים אַהֲרֹן יָת לֵוָאֵי אֲרָמָא קֳדָם יְיָ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹן לְמִפְלַח יָת פֻּלְחָנָא דַיְיָ:

רש"י והניף אהרן את הלוים תנופה. כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי. שלש תנופות נאמרו בפרשה זו, הראשונה לבני קהת, לכך נאמר בם והיו לעבוד את עבודת ה', לפי שעבודת קדש הקדשים עליהם הארון והשלחן וגו' . השניה לבני גרשון, לכך נאמר בם תנופה לה', שאף עליהם היתה עבודת הקדש יריעות וקרסים הנראים בבית קדש הקדשים, והשלישית לבני מררי:

(יב) וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם: וְלֵוָאֵי יִסְמְכוּן יָת יְדֵיהוֹן עַל רֵישׁ תּוֹרַיָא וַעֲבֵיד יָת חַד חַטָאתָא וְיָת חַד עֲלָתָא קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עַל לֵוָאֵי: (יג) וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהוָה: וּתְקֵם יָת לֵוָאֵי קֳדָם אַהֲרֹן וְקֳדָם בְּנוֹהִי וּתְרֵים יָתְהוֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ: (יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: וְתַפְרֵישׁ יָת לֵוָאֵי מִגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוֹן מְשַׁמְשִׁין קֳדָמַי לֵוָאֵי: (טו) שני וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה: וּבָתַר כֵּן יַעֲלוּן לֵוָאֵי לְמִפְלַח יָת מַשְׁכַּן זִמְנָא וּתְדַכֵּי יָתְהוֹן וּתְרֵים יָתְהוֹן אֲרָמָא:

נביאים - זכריה - פרק ג

(ז) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם בְּאוֹרְחָן דְתַקְנָן קֳדָמַי תְהַך וְאִם יַת מַטְּרַת מֵימְרִי תִּטַּר וְאַף אָתְּ תְּדִין לְדִמְשַׁמְּשִׁין בְּבֵית מַקְדְּשִׁי וְאַף תִּטַּר יַת עֶזְרָתִי וּבְאַחֲיוּת מֵיתַיָּא אַחֲיִינָךְ וְאֶתֵּן לָךְ רַגְלִין מְהַלְּכִין בֵּין סַרְפַיָּא הָאִלֵּיִן:

רש"י אם בדרכי תלך . וגם אני זאת אעשה לך : אתה תדין את ביתי . תשפוט ותהיה פקיד על בית מקדשי : ונתתי לך מהלכים . כתרגומו ובאחיות מיתיא אחיינך ואתן לך רגלין דמהלכין בין שרפיא האלין ולפי פשוט מבשרו על בניו שיזכו לעתיד : העומדים . שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה :

(ח) שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח: שְׁמַע כְעַן יְהוֹשֻׁע כַּהֲנָא רַבָּא אַתְּ וְחַבְרָךְ דְּיַתְבִין קֳדָמָךְ אֲרֵי גַּבְרִין כַּשְׁרִין לְמֱעְבַּד לְהוֹן נִסִּין אִינּוּן אֲרֵי הָא אֲנָא מַיְתֵי יַת עַבְדִּי מְשִׁיחָא וְיִתְגְלֵי:

רש"י אתה ורעיך . חנניה מישאל ועזריה היו : אנשי מופת . גברין כשרין למיעבד להון ניסין שאף להם נעשה נס : כי הנני מביא את עבדי צמח . כי עתה זרובבל פחת יהודה קטן בחצר המלך אני מצמיח לו גדולה ושם נתתיו לחן בעיני המלך למלאות שאלתו בבנין הבית והעיר כמו שמפורש בעזרא דברי נחמיה בן חכליה והוא זרובבל כדאמרינן בסנהד' :

(ט) כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד: אֲרֵי הָא אַבְנָא דִּיהָבִית קֳדָם יְהוֹשֻׁע עַל אַבְנָא חֲדָא שִׁבְעָא עַיְנִין חֲזִיאָן לָהּ הָא אֲנָא גְּלֵי חֶזְיָתָהָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאַעְדֵּי יַת חוֹב אַרְעָא הַהִיא בְּיוֹמָא חַד:

רש"י כי הנה האבן . יסוד הבית אשר יסדתם בימי כורש ובטלו על ידיכם ואותו היסוד ועובי החומה היה מעט בעיניכם כמו שמפורש בעזרא ובנבואת חגי : על אבן אחת שבעה עינים . סופו להרחיב על א' שבעה וכן ת"י על אבנא חדא שבעא עינין חזיין לה ולשון עינים ל' מראו' ולי נראה שבעה עינים על שם עיני הקב"ה שבעיניו ולבו להוסיף עליו על אחד שבעה לפי שדוגמתו בנבואה זו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים אלא לימד שנתן עיניו להרבות כבוד הבית בבניינו : הנני מפתח פתוחה . מתיר קישוריה מפיר עצת האויבים אשר כתבו שטנה לבטל המלאכה : ומשתי . והסירותי : ביום אחד . לא ידעתי איזה יום , ( תו' ביום אשר התחילו להוסיף על הבנין ימיש עון הארץ ותהי' ברכה בפירותיו כי עכשיו מאיר' כמו שנ' בנבואת חגי ) :

(י) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה: עִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת תְּעָרְעוּן גְּבַר לְחַבְרֵיהּ לִתְחוֹת פֵּרֵי גּוּפְנוֹהִי וְלִתְחוֹת פֵּרֵי תֵינוֹהִי: ד (א) וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ: וְתָב מַלְאֲכָא דִמְמַלֵל עִמִּי וְאַעֲרַנִי כְּגַבְרָא דְּמִתְּעַר מִשִּׁינְתֵיה:

כתובים - תהילים - פרק עג

עג (א) מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב: תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל יְדֵי דְאָסָף בְּרַם טָב לְיִשְּׂרָאֵל אֱלָהָא לִבְרִירֵי לִבָּא:

רש"י אך טוב לישראל אלהים . לפי שענין המזמור מדבר בצרות הבאות על עובדי המקום לכך פתח בו כך וזהו פירושו אע"פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל ידעתי כי הקב"ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא :

(ב) וַאֲנִי כִּמְעַט (נטוי) נָטָיוּ רַגְלָי כְּאַיִן (שפכה) שֻׁפְּכוּ אֲשֻׁרָי: וַאֲנָא כִּזְעֵיר אִתְמוֹטַטָא רִגְלֵי כִּלְמָא דְאִזְדַעְזְעָא אִסְתַּוְרָי:

רש"י ואני . מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום :

(ג) כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה: אֲרוּם טְנַנֵית בִּמְתַלְעַבַיָא בְּעִדָן דִי שְׁלָם רַשִׁיעַיָא אֶחֱמֵי:

רש"י כי קנאתי בהוללים . במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם , בהוללים מערבבים כמו ( ישעי' א' ) סבאך מהול במים ( סא"א ) :

(ד) כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם: אֲרוּם לֵיתֵיהוֹן תָּוְהִין וּמִצְטַעֲרִין מְטוּל יוֹם מִיתַתְהוֹן אִתְבַּעֲיָן מַחְשְׁבָתְהוֹן וּפַטִים וְאַלִים לִבְּהוֹן:

רש"י כי אין חרצובות למותם . ל' אסירה כמו ( שם נ"ח ) פתח חרצובות רשע , מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין , ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה , ד"א שאין הקב"ה מאחר צביונם ( פירוש רצונם ) :

(ה) בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ: בְּלֵיעוּת גַּבְרִין דְמִתְעֲסְקִין בְּאוֹרַיְתָא לֵיתֵיהוֹן לָעִין וְעִם בְּנֵי נָשָׁא צַדִיקֵי דְסָכְלִין יְסוּרֵי לָא מִתְכַּתְּשִׁין:

משנה גיטין פרק ג

א. כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשׁוּם אִשָּׁה, פָּסוּל. כֵּיצַד, הָיָה עוֹבֵר בַשּׁוּק וְשָׁמַע קוֹל סוֹפְרִים מַקְרִין, אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת פְּלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וְאָמַר, זֶה שְׁמִי וְזֶה שֵׁם אִשְׁתִּי, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, כָּתַב לְגָרֵשׁ (בּוֹ) אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ, מְצָאוֹ בֶּן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ שְׁמִי כְּשִׁמְךָ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְּשֵׁם אִשְׁתְּךָ, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וּשְׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִין, כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַגְּדוֹלָה, לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה. יָתֵר מִכֵּן, אָמַר לַלַּבְלָר כְּתוֹב לְאֵיזוֹ שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ, פָּסוּל לְגָרֵשׁ בּוֹ:

ברטנורה (א) כל גט. קול סופרים מקרין. הגדולים מקרין לתלמידיהם, כשיבא גט לפניך כתבהו כך. והזכירו שם אינש בעלמא: יותר מכן. ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין אלא להתלמד, אלא אף זה שנכתב לשם גירושין גמורים ונמלך, פסול: יתר מכן היו לו ב' נשים כו'. ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין של אדם זה, פסול. אלא אף זה שהיו לו שתי נשים שנכתב לשם גירושין דהאי גברא, פסול, כיון שנכתב שלא לשם גירושין של זו: גדולה וקטנה. לאו דוקא: יתר מכן אמר ללבלר וכו'. הא קמ"ל דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע דבשעת כתיבה נמי דעתיה אהא ואיכא גירושין דידיה ודידה:

ב. הַכּוֹתֵב טָפְסֵי גִטִּין, צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הָאִשָּׁה וּמְקוֹם הַזְּמָן. שְׁטָרֵי מִלְוָה, צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַמַּלְוֶה, מְקוֹם הַלּוֶֹה, מְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַזְּמָן. שְׁטָרֵי מֶקַח, צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַלּוֹקֵחַ וּמְקוֹם הַמּוֹכֵר וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַשָּׂדֶה וּמְקוֹם הַזְּמָן, מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל בְכֻלָּן. רַבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר בְּכֻלָּן, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְכָתַב לָהּ, לִשְׁמָהּ:

ברטנורה (ב) הכותב טופסי גיטין. סופר שרוצה שיהיו מזומנין אצלו, שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים: צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן. ובגמרא מוסיף אף מקום הרי את מותרת לכל אדם: מפני התקנה. התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות שלא לשמן מפני תקנת הסופר שיהיו מזומנים לו, ובלבד שישייר תורף לכתבו לשמה. וגזרינן תורף שאר שטרות אטו תורף דגיטין: רבי יהודה פוסל בכולן. דגזר טופס אטו תורף, ושאר שטרות אטו גיטין: ר"א מכשיר בכולן. דלא גזר שאר שטרות אטו גיטין: חוץ מגטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה. וגזרינן טופס אטו תורף. והלכה כר"א:

ג. הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד הֵימֶנּוּ, מְצָאוֹ לְאַלְתַר כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. מְצָאוֹ בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא, אִם מַכִּירוֹ, כָּשֵׁר. הַמֵּבִיא גֵט וְהִנִּיחוֹ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. בַּת יִשְׂרָאֵל הַנְּשׂוּאָה לַכֹּהֵן וְהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם. הַשּׁוֹלֵחַ חַטָּאתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם, מַקְרִיבִין אוֹתָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַיָּם:

ברטנורה (ג) לאלתר. מיד. כשר: ואם לאו פסול. ודוקא שאבד במקום שהשיירות מצויות, דאיכא למימר מעוברים ושבים נפל. אבל אם אבד במקום שאין השיירות מצויות, אפילו לאחר זמן מרובה כשר. ואפילו אבד במקום שהשיירות מצויות, אם יש לעדים בו סימן מובהק, כגון שיאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית, או שיאמרו מעולם לא חתמנו בגט באלו השמות אלא בזה בלבד, כשר, ואפילו לאחר זמן מרובה: בחפיסא או בדלוסקמא. אמתחות שרגילין לתת בהם שטרות ויש בהן סימן שהם שלו: אם מכירו כשר. מלתא באנפי נפשה היא. והכי קאמר, מצאו בחפיסה או בדלוסקמא אע"פ שאינו מכירו לגט, או שמכירו לגט אע"פ שמצאו בכל מקום, כשר: נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו, דאמרינן העמד דבר על חזקתו. אבל אם נודע שמת קודם שהגיע גט לידה, הגט בטל, דאין גט לאחר מיתה: מקריבין אותה. ולא חיישינן שמא מתו בעליה, וחטאת שמתו בעליה למיתה עומדת:

ד. שְׁלשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִיְּמוּ אֶת דְּבָרָיו, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ כַרְקוֹם, וְעַל הַסְפִינָה הַמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם, וְעַל הַיּוֹצֵא לִדּוֹן, שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת קַיָּמִין. אֲבָל עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְקוֹם, וּסְפִינָה שֶׁאָבְדָה בַיָּם, וְהַיּוֹצֵא לֵהָרֵג, נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי חַיִּים וְחֻמְרֵי מֵתִים. בַּת יִשְׂרָאֵל לַכֹּהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה:

ברטנורה (ד) כרקום. תרגום מצור כרכומין: המטרפת. ועדיין לא טבעה: לידון. בדיני נפשות: בת ישראל לכהן. חומרי מתים: בת כהן לישראל. חומרי חיים:

ה. הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחָלָה, הֲרֵי זֶה מְשַׁלְּחוֹ בְּיַד אַחֵר. וְאִם אָמַר לוֹ טוֹל לִי הֵימֶנָּה חֵפֶץ פְּלוֹנִי, לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְּיַד אַחֵר, שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיְּהֵא פִקְדוֹנוֹ בְּיַד אַחֵר:

ברטנורה (ה) המביא גט בארץ ישראל. שאין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ: משלחו ביד אחר. ועושה שליח מאליו ולא בב"ד. ודוקא חלה: ואם אמר לו. בעל לשליח: טול לי הימנה חפץ פלוני. כשתתן לה את הגט. לא ישלחנו ביד אחר:

ו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְחָלָה, עוֹשֶׂה בֵית דִּין וּמְשַׁלְּחוֹ, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ הָאַחֲרוֹן צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, אֶלָּא אוֹמֵר, שְׁלִיחַ בֵּית דִּין אָנִי:

ברטנורה (ו) עושה ב"ד. שליח, ומשלחו: שליח ב"ד אני. ומסתמא ב"ד עשו הדבר בהכשרו. ושליח שני ממנה שליח שלישי עד מאה, וכולן בב"ד, מדתנן במתניתין אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני:

ז. הַמַּלְוֶה מָעוֹת אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַלֵּוִי וְאֶת הֶעָנִי לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מֵחֶלְקָן, מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁש שֶׁמָּא מֵת הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי אוֹ הֶעֱשִׁיר הֶעָנִי. מֵתוּ צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין. אִם הִלְוָן בִּפְנֵי בֵית דִּין, אֵינוֹ צָרִיךְ לִטּל רְשׁוּת מִן הַיּוֹרְשִׁין:

ברטנורה (ז) להיות מפריש עליהן מחלקן. כשיפריש התרומה ימכרנה ויעכב הדמים לעצמו בשביל חובו שיש לו על הכהן. ומעשר ראשון ומעשר עני יעכב ויאכל בשביל החוב שיש לו על הלוי ועל העני. אלא שמפריש ממעשר ראשון תרומת מעשר לכהן. ואם הוא רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לזה הכהן או הלוי או העני שהלוה להן, אין צריך לזכות להם מעשרותיו ותרומותיו על יד אחר, אלא לוקחן לעצמו מיד אחר שיפרישם. אבל אם רגיל ליתן תרומותיו ומעשרותיו לאחרים, אינו יכול לעכבן בחובו, עד שיזכה להם ע"י אחר תחילה, ואח"כ יחזור ויטלם בחובו: צריך ליטול רשות מן היורשים. שירשו מהם קרקע משועבדת לבעל חוב, צריך ליטול מהם רשות אם רוצים לפרוע חוב זה מתרומות ומעשרות הללו, דשמא רוצים הם ליקח מתנותיהן ולפרוע חוב מורישם ממקום אחר:

ח. הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, מָעוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין. אִם אָבְדוּ, הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לְעֵת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן, בְּקָדִים שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג, וּבְהוֹצָאַת סְמָדַר, וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת הַמַּיִם בַּבֹּסֶר:

ברטנורה (ח) המניח פירות להיות מפריש עליהן כו'. סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר, הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך: ואם אבדו. הלך לבדקן ומצאן שאבדו: ה"ז חושש. לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו. ואם לא אכלן צריך להפריש מהם, שמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודין: מעת לעת. של בדיקה. כשבדקן ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק. וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סומכין אחזקה: בודקין את היין. שהניחו להיות מפריש עליו, צריך לבדקו, שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין: בקדים של מוצאי החג. כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג: ובשעת כניסת מים. כשהן כפול הלבן נקראים בוסר. וכשהלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא, היינו כניסת מים. פירוש אחר, היו כותשים הענבים כשהן בוסר ונותנים לתוכו מים ועושים חומץ לטבול. והלכה כרבי יהודה:

גמרא גיטין דף ל"א ע"ב

רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים וְכוּ'. תָּנָא בְּקִדּוּם שֶׁל מוֹצָאֵי הַחַג שֶׁל תְּקוּפָה. תַּנְיָא רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָה פְרָקִים מוֹכְרִין אֶת הַתְּבוּאָה. לִפְנֵי הַזֶּרַע וּבִשְׁעַת הַזֶּרַע וּבִפְרוֹס הַפֶּסַח. וּבִשְׁלשָה פְרָקִים מוֹכְרִין אֶת הַיַּיִן. בִּפְרוֹס הַפֶּסַח וּבִפְרוֹס עֲצֶרֶת וּבִפְרוֹס הַחַג וְשֶׁמֶן מֵעֲצֶרֶת וְאֵילָךְ. לְמָאי הִלְכְתָא אָמַר רָבָא וְאִיתֵימָא רַב פַּפָּא לְשׁוּתְפִין. מִכָּאן וְאֵילָךְ מָאי. אָמַר רָבָא כָּל יוֹמָא פִירְקֵיהּ הוּא. (יונה ד') וַיְהִי כִּזְרוֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן ה' אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית. מָאי חֲרִישִׁית אָמַר רָבָא בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. וְהַיְינוּ דִכְתִיב (איוב ל"ו) אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם. אָמַר רַב תַּחֲלִיפָא בַּר רַב חַסְדָּא אָמַר רַב חַסְדָּא אֵימָתַי בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיט אֶרֶץ מִדָּרוֹם. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת מְשַׁתֶּקֶת כָּל הָרוּחוֹת מִפָּנֶיהָ. רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא הֲווּ יַתְבֵי. חָלִיף וְאָזִיל גְנִיבָא עֲלַיְיהוּ. אָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ נֵיקוּם מִקָּמֵיהּ דְּבַר אוּרְיָין הוּא. אָמַר לֵיהּ אִידָךְ מִקָּמֵיהּ פַּלְגָאָה נִיקּוּם. אַדְהָכִי אָתָא אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ. אָמַר לְהוּ בְּמָאי עַסְקִיתוּ. אָמְרוּ לֵיהּ בְּרוּחוֹת. אָמַר לְהוּ הָכִי אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב אַרְבָּעָה רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת בְּכָל יוֹם. וְרוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת עִם כֻּלָּן. שֶׁאִלְמָלֵּא כֵּן אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת. וְרוּחַ דְּרוֹמִית קָשֶׁה מִכֻּלָּן. וְאִלְמָלֵא בֶּן נֵץ מַעֲמִידָהּ מַחֲרֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִפָּנֶיהָ. שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל"ט) הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו לְתֵימָן. אָמַר רָבָא הָכִי אָמַר רַב אִשָּׁה מַפֶּלֶת בּוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֲפִילוּ מַרְגָּלִית שֶׁבְּיַם מַרְקֶבֶת בּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה מַסְרֶחֶת בּוֹ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וּשְׁלָשְׁתָּן מִקְּרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ (הושע י"ג) כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא יָבֹא קָדִים רוּחַ ה' מִמִּדְבַּר עוֹלֶה וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְגוֹ'. יֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ זוּ מְקוֹרָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ זֶה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁבִּמְעֵי אִשָּׁה. וְהוּא יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה זוּ מַרְגָּלִית שֶׁבַּיָּם. מָאי כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא אָמַר רָבָא אֲפִילוּ שׁוּפְתָא בְּקוּפִינָא דְמָרָא רַפְיָא. רַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילוּ סִיכְתָא בְּדוֹפְנָא רַפְיָא. רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב אָמַר אֲפִילוּ קַנְיָא בְּכוּפְתָא רַפְיָא:

רש"י של תקופה. אם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא: לשותפים. שאין האחד יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו א"צ לימלך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין לו עליו כלום: פרקים. זמן למכור: משתקת כל הרוחות מפניה. כשהיא מנשבת בשעת החום היא חמה מאד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכן שינה הכתוב לקרותה חרישית: בהשקיט ארץ מדרום. כשצינת רוח דרומית שוקטת. ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית: משתקת. שבשעה שמנשבת רוח מזרחית משתקת כל הרוחות: פלגאה. בעל מריבה. שהיה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדקאמר בפ"ק בנ"א העומדים עלי ובידי למסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם: רוח צפונית. נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות: בן נץ. מלאך העשוי כנץ: מעמידה. בכנפיו: יאבר. ל' אברתו יגדיל כנף: שכבת זרע. תוך שלשה ימים: מקורה של אשה. עובר שבמעיה: שופתא. בית יד: קופינא. חור שבראש המרה שקורין פושקיי"ר וע"ש שדחוק בין ב' צדי החור קרי ליה בין אחים שמדובקים: סיכתא בדופנא. יתד שבדופן: רפיא. שמתייבש מחמת החום ורפה: קניא בכופתא. קנה הארוג בכפיפה: רפיא. כמו יפריא:

זוהר בהעלתך דף קנ"ג ע"א

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הָאי פָרַשְׁתָּא הָא אִתְמַר עוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא וְתִקּוּנָהָא וְכָל מַה דְבָהּ. אֲמָאי הָכָא זִמְנָא אַחֲרָא אֶלָּא כֵיוַן דִנְשִׂיאִים קְרִיבוּ (לְעֵילָא) קוּרְבָּנָא דְמַדְבְּחָא וְכָל תִּקּוּנָא דְאִתְחֲזֵי אָתָא קְרָא וְאִשְׁתָּעֵי עוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא דְּהִיא תִּקּוּנָא עַל יְדָא דְאַהֲרֹן דְּהָא לְעֵילָא מְנַרְתָּא וְכָל בּוּצִינִין (תִּקּוּנִין) דִילָהּ עַל יְדָא דְאַהֲרֹן נַהֲרִין כֹּלָא. תָּא חֲזֵי מַדְבְּחָא תְרֵיסַר נְשִׂיאִין הֲווֹ לְחַנְּכָא לֵיהּ וּלְאַתְקְנָא לֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ תְרֵיסָר אִינוּן שְׁבָטִין לְאַרְבָּעָא סִטְרִין אַרְבָּעָה דְגָלִים וְכֻלְּהוּ תְרֵיסָר. וְכֹלָא כְגוֹוָנָא דִלְעֵילָא מְנַרְתָּא אִתְמָנוּ, בְּשִׁבְעָה בּוּצִינִין לְאַדְלָקָא עַל יָדָא דְכַהָנָא וְכֹלָא כְּגְוָונָא דִּלְעֵילָא וּמְנַרְתָּא עַל אָת קַיָּימָא וּבְנִיסָא אִתְעֲבִידְתָּא וְהָא אוּקְמוּהָ בְעוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא וּמַדְבְּחָא פְנִימָאָה וּמְנַרְתָּא קַיְימֵי כַחֲדָא לְחֶדְוָותָא דְכֹלָא דִכְתִיב שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וְאוֹקִימְנָא דִתְרֵי מַדְבְּחָן הֲווֹ. חָד פְּנִימָאָה דְכֹלָא וְהָאי קַיְימָא לְחֶדְוָותָא. וְחָד לְבַר לְקָרְבָּא קָרְבְּנִין וּמֵהָאי פְנִימָאָה נָפִיק לְהָאי דִּלְבַר וּמַאן דְּחַמֵי וְיִסְתְּכַל יִנְדַּע חָכְמְתָא עִלָּאָה רָזָא דְמִלָּה אֲדֹנָי יְהֹוָה וְעַל דָּא לָא אִתְקְרַב קְטַרְתָּא אֶלָּא בְשַׁעְתָּא דְשֶׁמֶן אִשְׁתְּכַח. אַשְׁכַּחְנָא בְסִפְרָא דִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא קְטֹרֶת הוּא לְחֶדְוָה וּלְסַלְּקָא מוֹתָנָא. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּדִינָא מֵהָאי דִּלְבַר אִשְׁתְּכַח וְחֶדְוָותָא וְחִדּוּ וְקִשּׁוּרָא דִנְהִירוּ מֵהַהוּא פְנִימָאָה דְכָל חִידוּ בֵיהּ קַיְימָא. וְכַד הָאי אִתְעַר כָּל דִּינָא אִסְתַּלַק מֵהָאי וְלָא יְכִיל לְמֶעְבַּד דִינָא וּבְגִין כַּךְ קְטֹרֶת קַיְימָא לְבַטְלָה מוֹתָנָא וְעַל דָּא קְטֹרֶת קְשִׁירוּ הוּא דְכֹלָא וְדָא אִתְקְרִיב בְּהַהוּא פְּנִימָאָה. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה מ"ט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ':

תרגום הזוהר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, פָּרָשָׁה זוֹ, כְּבָר נֶאֱמַר מַעֲשֶׂה הַמְּנוֹרָה וְכָל תִּקּוּנֶיהָ וְכָל מַה שֶּׁבָּהּ, לָמָּה נֶאֱמַר כָּאן פַּעַם שְׁנִיָּה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהַנְּשִׂיאִים הִקְרִיבוּ קָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל הַתִּקּוּן הָרָאוּי לוֹ, בָּא הַכָּתוּב וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה הַמְּנוֹרָה שֶׁהוּא תִּקּוּן עַל יְדֵי אַהֲרֹן, כִּי לְמַעְלָה, הַמְּנוֹרָה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וְכָל הַנֵּרוֹת שֶׁלָּהּ שֶׁהֵם הַסְּפִירוֹת, הַכֹּל מֵאִיר עַל יְדֵי אַהֲרֹן. בֹּא וּרְאֵה, הַמִּזְבֵּחַ, שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים הָיוּ, לְחַנְּכוֹ וּלְתַקְּנוֹ. וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁשְּׁנֵים עָשָׂר הֵם הַשְּׁבָטִים, לְאַרְבַּע רוּחוֹת אַרְבַּע דְּגָלִים, שֶׁבְּכָל דֶּגֶל שָׁלֹשׁ שְׁבָטִים, וְכֻלָּם יַחַד הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר. וְהַכֹּל כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה. כִּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת וְהִיא מְקַבֶּלֶת מִשְּׁנֵים עָשָׂר צֵרוּפֵי הַוָיָה שֶׁבְּז"א שׁה"ס חו"ב תו"מ שֶׁבְּכָל אֶחָד שָׁלֹשׁ קַוִּין, וְהֵם שְׁנֵים עָשָׂר. הַמְּנוֹרָה, בְּשִׁבְעָה נֵרוֹת, נִתְמַנְּתָה לְהַדְלִיקָם עַל יְדֵי הַכֹּהֵן. וְהַכֹּל כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, כְּנֶגֶד ז"א הַמֵּאִיר לְחג"ת נהי"מ דְּמַלְכוּת. וְהַמְּנוֹרָה עַל אוֹת עוֹמֶדֶת וּבְנֵס נַעֲשֵׂית, שֶׁהָיְתָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ בְּמַעֲשֶׂה הַמְּנוֹרָה. וְהַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, עוֹמְדִים יַחַד לְשִׂמְחַת הַכֹּל, שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ז) שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. שֶׁשֶּׁמֶן הוּא הַמְּנוֹרָה, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת הַמְּקַבֶּלֶת מֵחָכְמָה. וּקְטֹרֶת הוּא הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וְהֶעֱמַדְנוּ כִּי שְׁתֵּי מִזְבְּחוֹת הָיוּ. אֶחָד פְּנִימִי מֵהַכֹּל, שֶׁהוּא מִזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת, וְזֶה עוֹמֵד לְשִׂמְחָה, וְהוּא כְּנֶגֶד בִּינָה. וְאֶחָד בַּחוּץ, דְּהַיְנוּ מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, הָעוֹמֵד לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד מַלְכוּת. וּמִמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַבִּינָה, יוֹצֵא שֶׁפַע לָזֶה שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וּמִי שֶׁרוֹאֶה וּמִסְתַּכֵּל יוֹדֵעַ הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁסּוֹד הַדָּבָר אדנ"י הוי"ה. כִּי מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי הִיא הַוָּיָ"ה, בִּינָה. וְהַחִיצוֹן אדנ"י, מַלְכוּת. וְעַל כֵּן לֹא נִקְרָב קְטֹרֶת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצָא שֶׁמֶן. מָצָאתִי בְּסִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁהַקְּטֹרֶת הִיא לְשִׂמְחָה וּלְהַעֲבִיר הַמָּוֶת. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין נִמְצָא מֵהַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וְהַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה וְקֶשֶׁר הָאוֹר הֵם מֵהַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁכָּל שִׂמְחָה עוֹמֶדֶת בּוֹ, שֶׁהוּא בִּינָה. וּכְשֶׁזֶּה נִתְעוֹרֵר, דְּהַיְנוּ הַפְּנִימִי, כָּל דִּין מִסְתַּלֵּק מִן הַחִיצוֹן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דִּין. וּמִשּׁוּם זֶה קְטֹרֶת שׁה"ס הַפְּנִימִי, עוֹמֶדֶת לְבַטֵּל הַמָּוֶת. כִּי כְּשֶׁהַפְּנִימִי, שׁה"ס בִּינָה, מִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי הַקְּטֹרֶת, אֵין הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת דִּין. וְעַל כֵּן קְטֹרֶת הוּא קֶשֶׁר הַכֹּל, וְהוּא נִקְרָב בַּמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, שֶׁכָּל שִׂמְחָה נִמְצֵאת בּוֹ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה מ"ט) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אַתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאֵר:

הלכה פסוקה

הרמב"ם הלכות תפלה פרק ח'

א. כֵּיצַד הִיא תְּפִלַּת הַצִבּוּר יִהְיֶה אֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְהַכֹּל שׁוֹמְעִים. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חוֹרִין וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אֶחָד מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מִקְצָתָן שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ וְיָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן מַשְׁלִימִין לָהֶם לָעֲשָׂרָה וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רוֹב הָעֲשָׂרָה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ. וְכֵן אֵין אוֹמְרִים קְדוּשָׁה וְלֹא קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְלֹא מַפְטִירִין בִּנְבִיאִים אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה: ב. וְכֵן לֹא יִהְיֶה אֶחָד מְבָרֵךְ בִּרְכַּת שְׁמַע וְהַכֹּל שׁוֹמְעִים וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן אֶלָּא בַעֲשָׂרָה וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא פוֹרֵס עַל שְׁמַע. וְאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ אֶלָּא בַעֲשָׂרָה וְאֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת יְדֵיהֶם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה וְהַכֹּהֲנִים מִן הַמִּנְיָן שֶׁכָּל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל הֵם הַנִּקְרָאִים עֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת וְגוֹ'. וְהָיוּ עֲשָׂרָה שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב:

מוסר

משערי תשובה לר"י דף ח' ע"ד

כַּאֲשֶׁר תִּמְצָאֵנוּ אֶת הָאִישׁ צָרוֹת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְיֹאמַר אֵין זֶה כִּי אִם דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אֲשֶׁר עָשׂוּ אֵלֶּה לוֹ וַחֲטָאָיו עוֹלְלוּ לְנַפְשׁוֹ וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה וְתִרְאֶה בְּמִנְהַג בָּשָׂר וָדָם כִּי יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּבְעֵת צָרָתוֹ יִתְחָרֵט וְיִכָּנַע אֵלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ תִּהְיֶה הַחֲרָטָה הַזֹּאת גְּרוּעָה בְעֵינֵי חֲבֵירוֹ כְּעִנְיַן שֶׁאָמַר יִפְתָּח (שופטים יא) מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם. וּמֵחַסְדֵּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל הַתְּשׁוּבָה מִתּוֹךְ הַצָרָה וּתְהִי לְרָצוֹן לְפָנָיו וְיֶאֱהַב נְדָבָה אֶת הַחוֹטֵא בְּשׁוּבוֹ עָדָיו בְּיוֹם תּוֹכֵחָה וּמִקֶּרֶב צָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶיךָ קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְגוֹ' אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אוֹהֲבֵם נְדָבָה וְנֶאֱמַר (משלי ג') כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וְאִם לֹא יָשׁוּב הָאִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה בְּיוֹם רָעָה וְהוֹכַח בְּמַכְאוֹב וְלֹא שָׁב עַד הַמּוֹכִיחוֹ יִגְדַּל עֲוֹנוֹ וְיִכְפַּל עָנְשׁוֹ. הֲלֹא תִרְאֶה אִם הַמֶּלֶךְ מְיַסֵּר אֶת אֲשֶׁר חָטָא לוֹ וְלֹא יִוָּסֵר יַקְשֶׁה מוּסָרוֹ וְיַכְבִּיד עוּלוֹ מְאֹד וּכְתִיב (ויקרא כו) וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם וְנֶאֱמַר (איוב לו) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם:

תוכן העניינים

חק לישראל - במדבר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה