אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קנה:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קנה:

דף קנג:

גמרא אמר אביי אמריתה וכו' מתני' מני וכו' פי' להיות דאביי סבר לחלק ע"כ לא קאמר ר"י בר יהודא וכו' לזה ס"ד למימר מני לא רבי ולא ר"י בר יהודא. דעד כאן לא קאמר וכו' ומשני ליה רבא דר"י בר יהודא היא ולא חש לעד כאן לא קאמר דסמוך אמתני' דמורסן. ופשוט:

שם גמרא דתניא אחד נותן את הקמח וכו' קשה דעד כאן לא קאמר ר"י בר יהודה ופליג אדרבי אלא בחיובא בהתיר' לגמרי מי קא פליג ואדרבא אמרינן נמי איכא מידי דלרבי מחייב ולר"י בר יהודה שרי לגמרי אלא ודאי דלא פליג ר"י בר יהודה אלא לחיוב דלא מחייב ואיסורא מיהא איכא ומתני' שרי לגמרי וי"ל דפשיטא דלא פליג ר"י בר יהודה אלא דלא מחייב אבל איסורא איכא מיהא וה"מ בקמח דאית ביה גיבול אבל במורסן דלאו בר גיבול הוא ואין בו חיוב כלל בין בשרית המים בין בגיבול ממש לרבי דסובר שריית מים זהו גיבולו אוסר במורסן ליתן בו מים ולר"י בר יהודה דלא מחייב בשריית מים בקמח שרי לגמרי שרית מים במורס' דהא חיובא דגיבול הויא תולדה דלש ומידי דלא הוי ביה גיבול כמורסן לית ביה חיובא אלא איסורא דרבנן לבד ואביי דפריך עד כאן לא קאמר וכו' הכי כוונתו בין אי אמרינן דסובר רבה דבמורסן אית ביה חיובא בין אי אמרינן דבמורסן ליכא משום גיבול ולית ביה חיובא עכ"פ קשה דה"מ דאמר רבי יוסי בר יהודה שריית מים לא הוי גיבול ה"מ במילתא דשייך בה לגבל כל עוד דלא גיבלה עדיין לא הוי גיבול משא"כ במילתא דלית בה משום גיבול דשוה בה נתינת מים וגיבול הכל אחד אב"א חיוב ואב"א איסור שריית מים וגיבול הכל אחד בה דהא אין בו גיבול וא"כ כשם דאסרית בו גיבול אסרינן נמי שריית מים ולא פליג רבי יוסי בר יהודה זוהי כוונת אביי ומשני ליה מר דלא ס"ד דגם בזה נמי מחלק רבי יוסי בר יהודה דשריית מים לאו מידי עביד בה ושרי דתניא וכו' והנה דע כי מהא ברייתא יש להוכיח דמורסן לאו בר גיבול הוא דהא איתימא דמורסן כקמח הוא וחייב א"כ מאי קמל"ן רבי אין נותנין מים למורסן השתא חיובא איכא ושריותא מי הויא ופשיטא דאסור וא"כ הכי הוה ליה למימר הנותן מים למורסן חייב ר"י בר יהודה שרי ואז הוה אמינא דנקט האי פלוגת' במורסן חידוש לר"י בר יהודה דשרי גם בדבר דלית ביה גיבול דסד"א כיון דלאו בר גיבול הוא כל דהוא דשריית מים מיקרי גיבול לגבי דידיה וכסברת אביי קמל"ן ומדקאמר אין נותנין משמע דאיסורא בעלמא הוא דאיכא וכל זה יכול הדוחה לדחות ולומר דאיידי דנקט ר"י בר יהודה נותנין נקט רבי אין נותנין ולעולם חיובא איכא אינה דחייה משום דכיון דאיכא למטעי בהא הוה ליה לבאר כי היכי דלא נטעי בזה כיון דהסברא נותנת זה ופשוט:

אי נמי אכריחך לומר בהכרח לסברת רבה דמשני ליה לאביי וכו' דסובר דדבר דלאו בר גיבול לית בו שום חיוב והוא דקשה למה נחלקו רבי ורבי יוסי בר יהודה במורסן כבר איפליגו בקמח ומדקא מפלגי במורסן עוד פשיטא דסוברים דבמורסן ליכא חיוב. ופליגי בקמח דאית ביה חיובא. ובמורסן נמי דלית ביה חיובא ולרבי איסורא נמי בשריית מים ולר"י בר יהודה בגיבול דוקא הוא דאיכא איסורא וא"ת דילמא לעולם מורסן נמי חיובא אית ביה וטעמא דאיפליגו במורסן נמי לאפוקי סברת אביי דאימור דאמר ר"י ב"י וכו' זה אינו דהנה לסברת רבה מיהא בהכרח דלא הוי טעמא דפלוגתייהו במורסן לאפוקי דאביי משום דא"כ השתא דנחתו להכי רבי ור"י דוק מינה אי לאו פלוגתייהו דמורסן הוה אמינא אימור דאמר וכו' א"כ מאי משני ליה רבה לאביי מההיא כיון דעדיין מצינן למימר אימור דאמר וכו' וא"כ במאי תהיה דעתו דאביי נוחה מההיא מתני' דמייתו ליה כיון דרבה גופיה לא מספיק ליה מהך ברייתא להתיר שריית מים במורס כי אם מהך ברייתא דמייתי בתר הכי אלא ודאי דלסברת רבה יספוק מהא ברייתא וההוא חילוק דאביי לא סבירא ליה מעיקרא ולא הוצרכו רבי ור"י לאפלוגי במורסן אלא להיותו דוקא מילתא דאיסורא דלית ביה חיוב ואיצטריכו לאשמועינן איסורא דאית ביה. ואני אומר דהכי כוונת רבה נמי ואביי דמילתא דלית בה משום גיבול מודה ר"י בר יהודה דשריית מים זהו גיבולו וכן הוא אלא דסובר רבה כיון דעיקר האיסור הוא בקמ' גיבול ממש להדיא לזה לא אסרינן אלא מילתא דדכוותה בקמח דחייב דהיינו גיבול ממש אבל שריית מים במורסן הגם דזהו גיבולו כיון דלאו בר גיבול עם כל זה כיון דלא הוי מורסן גיבול דחייב דכותיה בקמח שרי ורבי כיון דסובר שריית מים בקמח חייב לזה אוסר דכותיה במורסן. ולעולם אסיקנא דמורסן ליכא שום חיובא כלל אלא משום גזירת קמח דחייב דוקא הוא דאסרו במורסן. ומה שפירש"י ז"ל בד"ה ר"י בר יהודה וכו' דמנתינת מים מחייב ואפי' במידי דלאו בר גיבול וכו' בהכרח דצריך לפוסקו בסכינא חריפא וה"ק רש"י ז"ל דמנתינת מים מחייב היינו בעיקר הדין ועיקר החיוב דהיינו בקמח והוסיף עוד לומר דלאו דוקא קמח דאית ביה חיובא היא דמחייב בנתינת מים אבל במילתא דלית בה חיובא אלא איסור' מצריך רבי גיבול להדי' לאסור אלא אפילו במידי וכו': שם גמרא דתנא בהדי' אין נותנים מים למורסן וכו' קשה הוה ליה לומר לאתוי' הך ברייתא מעיקרא דהיא יותר מבוארת במורסן ושריותא דלכתחילה נמי יותר מההיא דקמח לפי מה שפירשתי אתי שפיר כיון דעיקר החיוב היא הקמח וכו' לזה מייתי לי' עיקר הדין דמצדו נגזרה גזירה. ועוד לפי מה שפירשתי דמודה רבה דמורסן דלאו בר גיבול דשריית מים זהו גיבולו א"כ לזה נחלק במורסן גיבול ושריית מים הכל אחד לזה מייתי ליה ההיא ברייתא דעיקר החיוב היא משום קמח וקמח לר"י ב"י אין בו חיוב אלא בגיבול להדיא ממש לזה דכותיה בענין דמורסן גיבול ממש הוא דאסרינן וכמו שפירשתי ודוק היטב:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה