חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קנב.
גמרא טבא תרי מתלת ווי לחדא וכו' פי' דהנה שלשה זמנים הם בימי האדם זמן העלייה וזמן העמידה וזמן הירידה. וזמן העמידה והירידה הם קרובים בסוג ולזה אמר טבא תרי מתלת. דהנה ידוע הוא דלא לימא האדם זה טוב מזה אלא בנערכי' ולזה אמר טוב תרי מתלת. דעל כל פנים כולהו הם זמנים שאין האדם שמח בחייו בזמן העלייה דהיינו הינקותא ולזה אמר ז"ל כנגד אותו זמן העלייה ווי לדאזלא ולא הדרא ולא הספיק לומר טוב לחוד. וק"ל:
שם גמרא משום שלום בבית בטל איפשר דטעם אומרו ענין זה דלכאורה אינו ענין אלא להודיע כי הזקין ביותר:
אי נמי שאשתו מעלל' עליו כשהול לאיזה מקום ומתקוטט' עמו ואין לו במה לשים שלום לזה אינו הולך וק"ל:
שם גמרא כי הוא אמר ויהו' וכו' נראה לפרש דהכוונה היא ע"ד אומרם ז"ל חוש המישוש חרפה היא לנו לזה אמר הכתוב כי הוא אמר ויהי כי כן גזרה חכמתו יתברך ולמה כי הוא ציוה וכו' לקיים מצות פריה ורביה ואומרו ויעמוד היינו על האדם שיתקיים בעולם דכל אחד מניח אני ממלא מקומי וכן כל אחד ואחד ועוד נרא' לומר הכוונה היא לומר כי י"י אמר וגזר על מציאות האשה בכי האי גוונא דהיינו כמו שמפרש אחר כך בברייתא אשה חמת וכו' ולמה עשה ה' ב"ה כך אלא כדי דכאשר יתחבר האדם אל האשה לקיום המין לא תהי' כוונתו להתעדן ולהתענג ח"ו אלא לקיים מצות ה' ב"ה אשר ציוהו לקיום המין האנושי ואם היה ה' עושה באופן אחר היותר נאות לתאוה אז יהיה הדבר בעשותו לתענוג ולא לקיים ציוויו ית' לזה אמר כי הטעם הוא כדי שיהיה הדבר בעשותו לתענוג ולא לקיים ציוויו ית' לזה אמר כי הטעם הוא כדי שיהיה הוא ציוה ויעמוד דכפי הטבע לא יתאוה אדם לזה כמבואר בתנא וכו' כי אם לעשות רצון אבינו שבשמים יתברך ויתרומם שמו ה' יזכנו אמן. ופשוט: שם גמרא מת שאין לו מנחמין הולכין עשרה בני אדם וכו' הטעם הוא להיות כי הנפש היא מתאבלת עליו שבעה ימים לזה כאשר יש לו מנחמין זהו תנחומי הנפש וכאשר אין לו אז אין לה מנחם ועל זה אתחזי ליה בחלמא לרב יהודה ואמר ליה תנוח דעתיך שהניח דעתו וניחמו שהיא הנפש המדברת. ופשוט: