אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קלח:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קלח:

דף קלח.

גמרא תורה מאי היא וכו'. שנאמר והפלא וכו' ק"ק דילמא לא תשתכח תורה מישראל עוד וקרא דוהפלא כבר נתקיים בדורו של ישעיה דכתיב ביה הנני יוסף להפליא וכו' את העם הזה והאבדתי חכמת וכו' ותו לא תשתכח בע"ה. ונראה דהטעם הוא בדורו של ישעיה לא נתקים כי אם בבני יהודה דהרי ישעיה לא נתנבא כי אם על שבט יהודה לחוד שכן כתיב בתחלת נבואתו של ישעיה אשר חזה על יהודה וכו' וא"כ על יהודה משתעי קרא דאמר והאבדתי חכמת חכמיו ולא על שאר ישראל. וההיא דוהפלא ה' וכו' על כל שאר נאמר שהרי מרע"ה עם י"ב שבטי ישראל היה מדבר אם כן עתידה תורה עוד בעונותינו שתשתכח כאשר עינינו רואות בימינו. וא"ת רב היכי עביד לקרא דלא תשכח מפי זרעו דקא צווח ככרוכיא ואפשר דסבר דקאי על שירת האזינו לחוד דלא תשכח דלהיותה מילי דפורענותא מדכרי לה אף בעת פורענות אי נמי איפשר דלזה נתכוונה תורה באומרה והפלא וכו' ואין לך הפלאה גדולה מזו דהגם דכתיב בתורה לא תשכח גבר רשעם ופשעם עד דפקעי למאי דכתיב בתורה לא תשכח ונשכחה. וזוהי ההפלאה שחזר בו הקב"ה מהבטחתו ולזה קרי ליה הפלאה שחזר בו הקב"ה והוא פלא ותמיהה גדולה אלא דעדיין דוחק כדברי רב כיון דלא אמר דעתידה תורה וכו' אלא מקרא דוהפלא א"כ דילמא שלא יהיה בעולם דבר זה וקרא אמר אם ואם תהיו רשעים וכו' והפלא. ואפשר שלא יגיעו כל כך לבוא לידי מדה זו להתחייב מכה מופלאת כזו ולעולם לא תשכח תורה מישראל לעד לעולם בע"ה. מזרעינו עד עולם. ויש ליישב ונראה דמטעם זה לא דרשי לה מהכא חכמי יבנה ובחרו להם ממקום אחר. וק"ל:

רש"י ד"ה שמע יתקע וכו' מדברי רש"י ז"ל לכאורה משמע דגריס שמא יתקע במילתיה כתנא קמא מה דלא גרסינן הכי בנוסחא שלפנינו. והוא דוחק וגם בגירסת הרי"ף ז"ל שעליה פירש הר"ן ז"ל כתוב כגרסתינו שמא יתקע בדברי רב ואפי' הכי פירש הר"ן ז"ל בדברי הרי"ף כפי' רש"י ז"ל ממש וזה יכחיש מה שכתבתי לכאורה: והנלע"ד כי בדברי התנא לא הוצרך רש"י ז"ל לפרש מידי דהכי קאמר נשמטה א' מירכותי' עדיין תורת כלי עליה ומטלטל אבל נשמטו ב' בטל תורת כלי ממנה ואסור לטלטל ולעולם בין זה דניטל א' בין זה דניטלו ב' לא מחזירין אותם ביום טוב וכאשר אתא רב ואמר דבא' נמי אסור והטעם שמא יתקע א"כ קא עסקינן דקא מהדרו ליה בי"ט דאי לא מהדרו מאי שמא יתקע איכא וכיון דמהדרו ליה ביו"ט לזה איכא חששת שמא יתקע א"כ השתא אתאן לתנא קמא מאי טעמא דשרי בא' דלחששת שמא יתקע לא שנא א' לא שנא ב' אם איכא למיחש לשמא יתקע לזה הוצרך רש"י ז"ל לפרש דוקא הכא מציאות הענין דעל כל פנים מחזירין ירכותיה בין א' בין ב' אלא דמציאות הענין כך הוא דבב' בהכרח תוקעין והוי בונה גמור ואסור ובא' אין צריך לתקוע דסגי בלאו הכי מבלי שיתקענו ניחא תשמישה כשיחברנו בלי חוזק מהני בה כך הוא מציאות הענין וממילא תבין פלוגתא במאי תליא דלתנא קמא כיון דלא בעי חוזק שרי ודוקא בב' דבעי חוזק אסור מדינא ולרב גם בא' הגם דסגי בלי חוזק עכ"ז גזר שמא יתקע בחוזק ואסיר. כן נראה לי בכוונת רש"י ז"ל ודוק:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה