אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קלח.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קלח.

דף קלז:

גמרא. שלא יעשה כדרך שעושה בחול. פירו' והיינו עיקר איסורו הוא משום דדמי לאהל עראי וכמו דדייק הש"ס בסמוך השתא ר"א אוסופי אהלו וכו' וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שפירש בדברי אביי עצמו בד"ה הכי נמי דמחייב אהל עראי וכו'. ומדרבנן הוא דמיתסר וכו' ע"כ וכן משמע מדברי התוספות ז"ל בד"ה אלא אמר אביי וכו' במילי דרבנן וכו' משמע דמשום סרך אוהל עראי בו ולזה הוצרכו לומר דבמילי דרבנן וכו' מה שא"כ אי לא אמרינן הכי אם משום עובדין דחול פשיטא דלא יס"ד לאסור כוזא בסיכתא דלא דמי למשמרת לאוסר' כמותה אלא אי הויא מטעם אהל עראי ולזה הוצרכו התוספות ז"ל כיון דדמו לומר דבמילי דרבנן וכו' וז"ל הטור סי' שט"ו א"ח משמרת וכו' חשיב עשיית אהל וכו' וגם מה שפירש"י ז"ל לקמן דף קל"ט ע"ב בד"ה מערים אדם וכו' דטעמא לאו משום אהל וכו' פירוש אהל דאיסורא דאורייתא ורש"י קצר דבריו וסמך דזה פשוט ולעולם עיקר סרך איסורו משום אהל עראי. והיינו עובדין דחול ולזה בשינוי כל דהו שרי ליה כהא דלרמונים דלקמן דכד עביד ליה לרמונים מיחזי כליתובא בעלמא רמונים ולא מחזי דאזלא כלל. ושרי. וק"ל: שם גמרא אמר ליה אביי מי סברת וכו' נראה דלא פליג אביי אלא אלמא לא דמתקיף רב יוסף והא אביי כריך בהדי רב יוסף תמיד מותיב אדבריו לזה הוא דקא פליג דוקא ולעולם אימא דגם אביי סובר שימור חייב. ופרכת מי איכא מידי לאו פירכא מעיקרא לסתור דברי רב כהנא. וכוונת אביי ז"ל בשנוייא דקא משני מי סברת וכו' הוא כיון דר"א לא פליג אלא אדחכמים וחכמים פטרי לא דמיא להכא דהא לא פליגי מיהא בהדיא בקצוות הגם דבסברא הם מחולקים בקצוות עכ"ז לא פליגי בהדיא בקצוות ואחכמים קאי ר"א וזה דוחק. והנראה עוד בהקשות עוד דלא דמי ההיא להכא דשאני התם הקצוות ממילא איתנהו או חייב או שרי לגמרי דבאומרך דחשיבי משאוי חייב ובאומרך דאינם משאוי. ממילא בהכרח דקרי' להו תכשיט דלא מיעקר מנייהו שם המשאוי דלא למחייב עליה אלא אי הוו תכשיט ובאומרך תכשיט שרי לגמרי וחכמים דאסרי התם לאו מטעם חיובא דרבי מאיר אלא מטעם אחר דהיינו גזירה אחרת בעלמא דחייש דילמא משלפא ומחויא ולזה אסר לכתחלה ולעולם מטעם משאוי שרי לגמרי גם לרבנן אלא עקב היתה רוח אחרת עמם מה שא"כ בנדון דידן דלרבנן הוי בורר גמר מלאכה דחייב עליה מדאורייתא או מרקד כיוצא בה וחייב עליה חטאת ולרבי אליעזר אפילו לדמותה לבורר לא חייש לאסור אותה מדרבנן ושרי לכתחלה מי איכא מידי בכה"ג וא"כ מאי מדמה הך דהתם להא דהכא. ונראה דזוהי כוונת אביי דאמר מי סברת וכו' פירוש דמחלוקת חכמים ור"א היא פלוגתא אחרת בשלמא אי הוו רבנן דפליגי אדרבי מאיר סברי איסורא דלכתחילה מטעם חיובא עצמו כרבי מאיר ואתי ר"א ושרי לגמרי באמת שהיא ראיה דחכמים מחייבי ור"א פוטר לגמרי מה שא"כ השתא דפלוגתא דר"א אדרבנן היא דרבנן סברי חיישינן דילמא שלפא ור"א סבר דלא חיישינן באשה חשובה וכו' ואין שום שייכות לדברי ר"א אדרבי מאיר ולא לאיסורא דרבנן אחיובא דרבי מאיר. ולא דמי הכא להתם דהכא או חיובא או מותר לגמרי ופלוגתא דרבנן ור"א באנפי נפשה. מה שא"כ בנדון דידן דלא משכחת לה דחכמים מחייבים ומשוי ליה בורר גמור ור"א אפילו דמי לבורר ולא למרקד לא הוי ושפיר קא מתמה מי איכא מידי כה"ג דפליגי בקצוות. אי נמי הכי קאמר מי סברת פי' דפליג ר"א דוקא אדרבנן דסברי תכשיט הוא וחששו לדילמא משלפא ומחויא פליג לסברא זו לכשתמצא לומר דתכשיט הוא הא מיהא לא חיישינן דילמא משלפא משום דאשה חשובה לא מחויא ואפשר דמשכחת לה למימר דר"א סובר דלאו תכשיט הוא ומחייב אלא לסברת רבנן קאמר דהא מיהא דשלפא לא חיישינן ולדידהו קאמר ליהו וליה לא סבירא ליה. וראשון עיקר. ולדרך הא' אתי נמי שפיר הא דקאמר מי סברת וכו' בתורת פשיטות דהכי הוה ליה למימר דילמא התם אדרבנן קאי. אי נמי לימא התם ר"א אדרבנן קאי וכו'. ומדקאמר מי סברת משמע דמשמעות דברי רבי אליעזר יורה דלא קאי אלא אדרבנן בלאו האי פירכא דפליגי בקצוות לא קאי ר"א אדרבי מאיר אלא אדרבנן והוא מטעם שפירשתי. ודו"ק היטב ובזה הוסרה תמיהת רבותי בעלי התוספות ז"ל ודו"ק:

רש"י ד"ה כדקרמנאי היינו גללניתא וכו' קשה לפי' א"כ מאי משני ליה איסורא דשמא יתקע דהוא שאיל לחששת איסורא דאהל עראי בכילה והוא פשיט ליה אפילו מיטה דהוא משום שמא יתקע ומאי אפילו אין לה הבנה דטעמא דמיטה משכחת לה דאסור וכילה מותרת דבכילה ליכא חששת שמא יתקע והיכי שייך אף בשני מיני איסורין דלא דמו להדדי. ויש עוד לדקדק כמה דוחקות בהאי סוגייא. על כן הנלע"ד דהכי פירושא דסוגין:

והנה דע כי רוב הכילות אסורות משום עובדין דחול משום סרך אהלא וליכא היתר אלא דוקא בכרך עליה חוט דהיינו דרמי ורוב המטות מותרות וליכא איסורא אלא בהיכא דאיכא חששת שמא יתקע דהיינו דקרמנאי ולעולם איסורא דכילה לחוד ואיסורא דמטה לחוד וכד שאיל רב כהנא מרב בכילה הכי קאמר אי איכא שום גזירה בכילה אם גזרו חז"ל בה שום גזירה במה דשייך למיגזר בה דהיינו עובדין דחול דדמי לאהלא והשיב רב ואמר דע לך כי כל מה דשייך למיגזר ולאסור גזרו בכילה וגם במטה דלא קא עביד מידי אלא לשמא יתקע אסרו ומכ"ש בכילה דעביד מעשה דחול דהיינו אהל עראי דגזרו מה דשייך למיגזר א"כ כל מאי דשייך למיגזר גזרו ואסרו השתא כפי זה דייקינן דהכל אסור לזה שאול שאל רב כהנא כיון דכל מה דשייך למיגזר גזרינן מטה מהו פי' מטה שלנו שגם בה איכא כעין אהלא כשהוא מטה אותה לישבה על רגליה וכמו שפיר' רש"י ז"ל וז"ל לעיל בד"ה אבל מטה ומשני לא גזרו אפילו דברים דכל כך קלים כהאי דאיכא דברי' דאע"ג דדמו לאהלא שרי וזהו שאמ' ואפילו כילה מות' פי' לא מיבעיא במטה דלאו מידי עביד אלא ליתובא בעלמא דשרי אלא אפי' כילה דשייך בה לסגור אהלא כהא דאמרינן אפי' הכי שריא בהיכא דכרך עליה חוט כדרמי דלא דמי לאהל אלא לאסופי כל לא גזרו ומכ"ש דמטה דליכא אהלא זוהי כוונת רב באומרו אף כילה. והוא רב כהנא ז"ל השואל דייק וחשש מדקא משוי מטה לכילה משמע דבאופן עצמו דשריא מטה שריא כילה. והיינו דהע"ג דעביד אהלא במטה שריא וה"ה בכילה לזה חזר לבאר הדבר וחזר ושאל עלייהו בהדי הדדי כילה ומטה מהו במציאות אחד מציאות עצמו דשרי הא אי שריא הא ופשיט ליה רב דלא דבמציאות עצמו דשריא מטה אסירא כילה. והשתא להאי שינויא ממילא מפרשינן מה שאמר ברישא אף כילה מותרת לאו בנדון עצמו דמט' אלא הא כדאית' והא כדאיתא דהיינו מטה כדידן וכילה כדרמי דכרך עליה חוט מה שא"כ מעיקרא דחשש שמא שוים הם בכל גוונא קאמר ודמיא כילה למטה ממש מה שאסיר בזה אסיר בזה דלא סבר להכריח מעצמו דלאו בנדון אחד קאמר אף כילה מותרת עד דשאיל והשיב ואז נתברר כנז' כמו שמפרש הש"ס. ודוק:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה