חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קכג:
גמרא אר"א קנין וכו' כולן קודם התרת כלים נשנו מאי אשמועינן הנהו מתני' במה דלא הוי הלכתא השת' ולא אחר זמן דכבר הותר וחזר הדבר להתירו באמת. בשלמא קנין ומקלות לא קשה מידי דהדבר יורה מצד עצמו דבזמן איסו' כלים דהיינו בימי בית המקדש ולא בזמן הזה. והרבה משניות הוו כהאי גוונא ודרך התנא לאשמועינן בהדיא מה דהוה במקדש אלא המדוכה והגלוסטרא דמשמע דשמעינן דינא הלכה למעשה כיון דאנן השתא קיימינן בתר התרת כלים למה קא אסר להו ומה לן לקודם התרת דמה דהוה הוה. ועוד קשה האיך מצי רבי טרפון דליפלוג בגלוסטרא בזה ולומר דשרי כיון דקודם התרת כלים דגם כלי שמלאכתו להיתר הוה אסיר לחלוטין. הן אמת דהתוס' ז"ל אמרו דדמיא האי גלוסטרא לכוסות וקתונוית וקערות. וזה נלע"ד דהוי דוחק גדול דשאני כוסות וקערות דהוה להו בית קיבול והם עצמם בדוחק הותרו מצד דאית להו בית קיבול כתבו התוספו' ז"ל דהיינו טעמא דלא הוצרך לממנינהו תנא דברייתא דבראשונה ואי לאו דהוה להו בית קיבול כיון דלא מנינהו תנא הוו אסרי ודוקא כלים המינויים בברייתא וא"כ האיך יהי' סברא לומר דגלוסטרא הוי כקערות וכו'. והנלע"ד דהוי גלוסטרא וכו' דהוי קודם התרת כלי. היינו התרת כלי שמלאכתו לאיסור דוקא דהיינו מלאכת המדוכה וגלוסטרא לאיסור הוי מלאכה וקודם התרתם נשנו וזה היה בימי רבי טרפון ואז נשנית ההיא משנה דגלוסטרא ומדוכה ואחר זה שנשנית ההיא חזרו והתירו כלי שמלאכתו להתיר דהיינו גלוסטרא ומדוכה. ופלוגתא דרבי טרפון דגלוסטרא היא להיות דהאי גלוסטרא אית בה תרתי מלאכתו להתיר ומלאכתו לאיסור שראוי לדוך בו תבלין בראשו העב ומלאכתו להתיר היינו לנעול בו את הדלת לזה פליגי מר סבר אזלינן בתר דעביד לנעול בו את הדלת ושרו ובתר הא אזלינן והוי מלאכתו להתיר ושרי וזו היא סברת רבי טרפון. ומר סבר דמלאכתו לאיסור מיקרי להיות שדכין בו בראשו העב והוי כמדוכה ולזה נתכוון רש"י ז"ל בפי' יע"ש. ובזה לא קשה מידי ואיכא טעמא שפירא ויאה לרבי טרפון. ודו"ק: שם תוספות ד"ה הכא נמי מחמה לצל וכו' דאפילו בהא פליגי ב"ש. אע"ג דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומכ"ש בהיכא דב"ה מתירין דצריך לאשמועינן כוחא דהתירא כהכא עכ"ז נראה כיון דלא איצטריך לאשמועינן הא אליבא דב"ה דהא כבר שמעינן ליה ממקומות אחרים והרבה משניות מוכיחות וברורות ובסמוך דקאמר בהדיא דכל הכלים ניטלין לצורך לרבה דמשוי צורך גופו ומקומו הכל שרי. א"כ לא איצטריך לאשמועינן שום חידוש לב"ה לענין דינא בהאי משנה אלא לב"ש משום כבודם. ומה דאמרינן דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה היינו בהיכא דאיצטריך לאשמועינן דינא אליבא דבית הלל. ועוד נלע"ד דטעמא דנקט לקצב בשר לאשמועינן חידוש לב"ה בסיפא דסד"א כיון דמעיקרא נטלו לדב' מצוה להאי עלי לקצב עליו בשר לצורך יום טוב שרינן ליה להחזירו מחמה לצל או שלא יגנוב כי היכי דלא ליתי לידי פסידא בדבר מצוה ואתי לאמנועי ודוגמא לזה איכא טובא קמל"ן ב"ה דאפ"ה דטלטלו מעיקרא לצורך מצוה אם כבר קצב לא יגע בו ולא שרינן ליה לטלטלו מחמה לצל. וק"ל:
שם תוספות ד"ה לא סידור קנין וכו'. דקשה מי הכריחו לאוקומה ההיא דקנים קודם התרת כלים ואדרבא האמת הוא דגם אחר התרת כלים אסורין הקנים הללו מצד שאינם כלים ואין תורת כלי עלייהו ומוקצים הם תמיד גם אחר התרת כלים ולא נכללו בגזירה מעיקרא דאמרינן שהותרו אח"כ. לזה אמרו הם ז"ל דהוקשה ליה הגע עצמך דהוו מוקצים גמורים הני מילי במדינה ולא במקדש דהא אין שבות במקדש אפילו במוקצה גמור ואוקמה לההיא דקנים קודם התרת כלים דהני קנים אין תורת כלי עליהם ואיסורם הוא מצד שגזרו על כלי שמלאכתו להתיר גזרו גם על הקנים הללו הגם דליכא משום שבות במקדש כיון דהוו מחללין את השבת גזרו אותו שבות במקדש. וקושיא זו דאין שבות במקדש היא שהכריחתו לאוקומה קודם התרת כלים. ועדיין תיקשה מנא לן דגזרינן שבות במקדש בכהאי גוונא דילמא לעולם אין שבות במקדש בשום גוונא בעולם. לזה תירצו התו' דכמה שבותים אשכחן במקדש כהאי גוונא וכפי אוקימתא דרבה לא קשה מידי מעיקרא דדינא. וק"ל: