חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קכג.
גמרא מיתיבי מחט בין נקובה בין אינה נקובה מותר וכו' פירוש דהוה ס"ד דמתני' בכל גוונא איירי בין שניטל חררה דבין שלא היה לה חור מעולם דהיינו גולמי בכל גוונא איירי סתם לזה הוא דפריך דוקא משא"כ אי הוה תני תנא בהדיא במתני' גולמי פשיטא דלא הוי פריך מידי דמידע ידע דאיכא חילוק בין טומאה לשבת בכהאי גוונא דאי לא תימא הכי דהוה סבר דאין חילוק בין שבת לטומאה בכל גוונא יותר הו"ל לאותובי ממתני' דבסמוך תנן בהדיא קנה של זתים וכו' בין כ ובין כך ניטל בשבת דהגם דלענין טומאה לא מקבל לענין שבת כלי קא חשיב ליה והיא מתני' פשוטה ומבוארת ומחלקת להדיא ומינה הוה ליה לאותובי אלא ודאי דידע דאיכא חילוק וסבר דוקא בכהאי גוונא דקנה וג"כ גולמי דלא שדיאו ליה אינשי וחשיב מידי בזה הוא דאיכא חילוק מה שא"כ ניטל חררה דאדם זורקה וכו'. וכפי זה לא שני ליה אלא הכא במאי עסקינן בגולמי דוקא והוא ידע דאיכא חילוק בזה. וק"ל:
תוספות ד"ה מדלענין טומאה וכו' וכן משמע בסמוך ע"כ אומרו מלת משמע דנראה דאין הוכחה לגמרי דאיכא למימר דלאו מטעם דאי בעי מימלך אלא מטעם חשיבות בעלמא אע"ג דלא יחדו ולאו משום אי ממליך עליה וראיה לזה ממתניתין דבסמו דקנה של זתים דאע"ג דלא מהני ביה יחוד כיון דלית ליה קשר בראשו כי היכי דלא ליהוי פשוטי כלי עץ אע"ג דיחדו להפוך בו זתים טהור. ולענין שבת בין כך ובין כך ניטל בשבת. ודוק: