אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף קיח:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף קיח:

דף קיח.

גמרא. כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז וכו'. קשה א' מהו אומרו כהלכתו דיספיק באומרו כל המשמר שבת. ב' מאי דוחקיה דאפקיה לקרא ממשמעותי' דמחללו הוא מלחללו. וא"ת שהוקשה ליה יתורא דקרא דלא הוה ליה למימר אלא שומר שבת וממילא שלא יחללנו ולמה הוצרך קרא לומר מחללו זה איכא למימר דפרושי קא מפרש מהו השמירה שישמור את השבת הוא שלא יחללנו במלאכות. אכן נראה דרבי יוחנן הוקשה ליה בכתוב דקאמר אשרי אנוש יעשה זאת וכו' ובן אדם יחזיק בה מהו הדבר הזה שלא יעשה מלאכה ביום השבת שלא יחלל את השבת והלא המחלל שבת בסקילה והאושר יאמר על קיום דבר מצוה ולא על העדר היותו רשע כי אין אושר למי שאינו רשע ומחלל שבת ומהו כ"כ דקאמר אשרי אנוש וכו' לזה פירש ואמר דהאי דאמר הכא אשרי אנוש וכו' הוא על המשמר שבת כהלכתו דהיינו ככל הלכות שבת לקיים עונג שבת וג' סעודות וממצוא חפציך ודבר דבר וכאלה רבות לזה הוא שנותן את האושר א"כ כפי זה מחללו היא אדרבא נגדית לפירוש זה כי לא משמע אלא מלחללו מעשות בו מלאכה שאמר הכתוב מחלליה מות יומת. לזה פירש שדקדק קודם אומרו מילת אנוש ולא אמר אדם ולא איש דפירוש מחללו הוא מחול לו והמ"ם במקום פ"א הפעל מהשורש דאפי' עושה מעשה אנוש המסויים שהיה ע"א אפילו הכי מחול לו וכיון דעבדינן מחללו מחול לו השתא הוי פירושא דקרא דאשרי אנוש וכו' שומר שבת היינו ככל הלכותיו ומצוותיו וזהו שדייק רבי יוחנן כהלכתה אז דוקא הוא שמותר לו ונקט אנוש מכל שאר עע"ז משום תיקון משמעות הפשט של הכתוב. אי נמי שהם ראשונים בהכעסה זו. אי נמי שהיו מתכוונים להכעיס והיו עובדים ע"ז בלי שיתוף שם שמים. אפילו הכי אם ישוב ויקיים את השבת כהלכותיה מוחלין לו. והטעם דשקול שבת כנגד כל התורה וכל המודה בו ככופר בע"ז וכאילו קיים כל התורה כולה, ופשוט:

מימי לא נסתכלתי במילה שלי נראה לי לדקדק אומרו ז"ל לא נסתכלתי דהוה להו למימר לא ראיתי מהו לא נסתכלתי. והנראה דהמכוון הוא ע"ד מה דאית' בגמרא המניח ידו כשעולה מהנהר וכו' הרי זה מפר בריתו של אברהם אבינו ע"ה ופירש"י שם שנרא' שהוא נכלם בבריתו של אברהם אע"ה וכפי זה אין נכון לאם באולי במקרה ראה יראה לא יעצום עיניו כנראה ג"כ שנכלם במצותו שהיא בריתו של אברהם אע"ה כיון דאסרו חכמים מניעת הראייה ג"כ הוא בכלל ועוד אי תימא דראיה אסורה למה יענש על שמכסה עצמו ואדרבא הוא מרים המכשול מכל רואה אלא ודאי דאין אסור כלל בראיה לחוד ולזה כשמטה ידו יש לחוש שמתבייש בחותם של א"א כיון דאין טעם אחר לתלות בו וא"כ לא היה אוסר ולא היה נשמר רבינו הקדוש ורבי יוסי אלא בהסתכלות דוקא ולא ח"ו היו עוצמים עיניהם שהוא נראה כמפר ברית ח"ו ולזה דקדקו לא הסתכלתי. וק"ל: שם גמרא. ב"ר מילתא אחריתי וכו' פירוש והוה ליהו תרתי ורבינו הקדוש כאשר שאלוהו חדא מנייהו קאמר. אי נמי משכחת לה דההיא דלא הניח ידו למטה מאבנטו הות ידועה ליהו דהוא דבר הנעשה בפני הרבים ומשכח' לה שידעו בזה מה שא"כ שלא נסתכל הוא ענין דאי אפשר ליודע אלא מפיו לזה לא קאמר להו רבינו הקדוש אלא הא דלא אפשר להו למידע לה כי אם מפיו מלבד מילתא אחריתי דלא הניח ידו וכו'. ופשוט:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה