חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קיח.
גמרא. כל המקיים שלש סעודות וכו' ניצול וכו' מדקאמר תלתא יום דריש ניצול מג' פורעניות דכתיב בהו יום ומדאמר ה"א דהיום ג' דרשינן העיל ג' סעודות. ופשוט: שם גמרא. כל המענג שבת נותנין לו וכו'. שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב ע"כ נראה שיכוין ע"ד מה דאיתא בזוהר כי הג' סעודות הם רמזים כנגד ג' אבות העולם והב' כנגד יעקב והענג הוא שיקיים ג' סעודות לזה לא יוכל לזכות עד שיקיימם בג' ולזה נרמוז דבר זה דנחלה בלי מצרים ביעקב כי קודם ליעקב לא הוו כי אם שני סעודות. וק"ל:
שם תוספות ד"ה והא דתנן וכו' ומיהו איכא למימר דלרבנן נמי פריך וכו' לכאורה דבריהם ז"ל כמעט אין להם הבנה דעכ"פ מאי לרבנן ניחא דקא אמר וקא פריך וכו'. ונראה דלדידם ז"ל הכי קא פריך הש"ס דהאי ברייתא קשי' אחר האמת מכל צד דחסרא ליה סעודתא דיום ששי עצמו וחסרה ליה סעודתא דיוליך עמו. וחסרה ליה סעודתא חדא דלצורך שבתא ופריך בשלמא לרבנן הא מיהא דלצורך שבתא לא חסר ליה מידי דלא בעי כי אם ג' הגם דעדיין תיקשה מה אכיל עני זה ביום ששי וכו' הא מיהא לא קשה אלא לרב חידקא קשה דצורך שבת בעי ד' סעודות להכי נתכוונו התוספות ז"ל. ודוק: שם בא"ד ונראה לר"י עס"ד דבר"י ז"ל דוחק קצת. והנלע"ד בפי' הש"ס הכא הוא דודאי ידע דאי' ליה סעודתא בהדיה והיא הוא דצריך לכי אזיל והראיה מרישא דקתני אין פוחתין וכו' מככר בפונדיון שהם שתי סעודות ותיקשה וכי אזיל ברקם אזיל אלא ודאי דאית ליה סעודה בהדיה לכי אזיל והכא נמי סבר לה הכא אלא דהכי פריך הש"ס בשלמא לרבנן לא קתני תניא דברייתא צורך עני מראש ועד סוף אלא דוקא צורך שב' קתני והכי קאמר התנא שצריכין להוסיף לעני השובת צורך שבת דהיינו שלש סעודות ולא שנים ומשכחת לה כשיעשו חשבון עם העני נמצא נוטל לפעמים ה' לפעמים ו' כאשר יבא קודם סעודה או כאשר יבוא אחר הסעודה אי משכחת לה דהגם דכבר חלקו התמחוי עכ"ז לא ישאר העני בלי סעודה מזון הצריך לו דלגבי שמיא לא מיפטרי והכא מיהא במתני' לא נחת תנא להכי אלא לומר דשבת בר שלש סעודות הוא ושפיר לרבנן אלא לרבי חידקא דלדידיה שבת בר ארבע סעודות הוא לימא דלא כרבי חידקא. וכאשר תירץ דאית ליה סעודה בהדיא אז בהכרח לומר דסובר דתנא קיצבה קא יהיב כל מה דיהבינן לעני כל צרכו כאש' ישבות בעיר לזה פריך שפיר דעדיין צריך עוד העני לכי אזיל כיון דאכיל מה דאית ליה בהדיא דבשלמה מעיקרא לא קשה הא מטעם שפי' אלא השתא וכו' ותירץ דהא לא קא חשיב דכי אזיל מלוינן והמקשה לא סבר לשינוייא דא כיון דתנא בעושה חשבון עם העני קא עסיק ומנכה לו מה דאית ליה בהדיא ומשלים לו לפי החשבון אם כן יכניס ג"כ בחשבון מה דבעי' למיהב ליה לכי אזיל ויתן לו ארבעה והדוחה דחה לאוקמה אפילו תימא דרבי חידקא. וק"ל: