חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קח:
גמרא מדלא קתני רבי יהודה אוסר וכו' פי' כי להיות כי דבריו ממוצעים במשמעות היה צריך לפרש שלא להתיר את האסור ואם היתה כוונתו לאסור הוה תני לי' בהדיא דאסור דלא נתעה ונתיר האסור. ובזה צריך התנא לפרש דבריו ביותר מה שא"כ לגבי שמא נאסור המותר לא יצטרך לדקדק כל כך בלשונו דאם יאסור מה יהיה אין רע משא"כ לצד האיסור אפרושי מאיסורא שאני. וק"ל: