חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קז:
גמרא. דכתיב אלה הטמאים וכו' הגם דרבנן דפליגי עליה דרבי יוחנן בן נורי לא דרשי אלא הטמאים וטעמם הוא משום דאזלי בתר גישתא כדאיתא התם בש"ס בהדיא. לרב דפירש התם למינהו הפסיק ולהכי תני רב תנשמת דריש לה מאלה הטמאים כדקתני התם בברייתא בהדיא ואומרו התם רב תנא הוא ופליג אע"ג דאיכא ברייתא דקא מפיק לה מאלה הטמאים. ה"פ דהתם דתנא דברייתא קא דריש הטמאים לרבות אלא למעט וקא פריך הש"ס אימא אכולהו ומשני רב למינהו הפסיק. וכיון דקרא בהדיא הפסיק הוה ליה כאלו פירש מאי דמרבי ומאי דממע' והשתא תו ליכא למיזל בתר גישתא וזה לפי דברי רב. ואי לאו דברי רב דמשני למינהו הוה אמינא ריבא ומיעט ריבא מן דלית ליה גישת' והוי כבשרם מיעט מאן דאית ליה גשתא דלא הוי כבשרם מה שאין כן לדברי רב דקאמר למינהו ולזה קא פריך הש"ס ממתניתין התם לרב דוקא ולא אתנא דברייתא משום דרב דקאמר דטעמא הוא משום למינהו א"כ תנשמת בכלל הריבוי דכבשרם ולמה לא קתני במתניתין ג"כ התנשמת דהשתא דטעמא הוא מדכתב רחמנא למינהו א"כ מ"ש תנשמת מאחריני הכתובי' בכתוב א"כ בהכרח דתנא דמתני' מדלא קתני תנשמת לא קא דריש למינהו הגם אי דריש אלה הטמאים כתנא דברייתא ולא הוי פליג דאמרינן אי לאו קרא הגם דלית להו גישתא כל כך עכ"ז עור מיקרי אתא קרא למימר דכיון דלית להו גישתא כשאר גישתות הוי כבשרם והשתא כפי זה ליכא לשנויי מידי אלא רב תנא הוא ופליג פירוש הגע עצמן דמצינן למימר דקא דרש לה מאלה הטמאים ואזיל בתר גישתא ולא מטעם הפסוק דלמינהו עכ"ז לא תיקשה אדרב דקא מפיק לה מלמינהו דרב תנא הוא ופליג ומכ"ש אי אמרינן דסברת רב אמיתית דמאן דמפיק לה מאלה הטמאים לא אזיל בתר גישתא אלא מלמינהו דהפסוק ידענא מאי ממעט דלא תיקשה מידי דרב דהא איכא תנא דמתניתא. וכל זה נקט הש"ס לרווחא דמילתא דקאמר רב תנא הוא ופליג. דאחר האמת סבר לה הש"ס כרב דמאן דדריש לה מאלה הטמאים לא אמרינן דאזיל בתר גישתא ובהכרח דדריש למינהו ומאן דאזיל בתר גישתא לא דריש אלה הטמאים וכו'. וכן משמע מהכא נמי דקאמר ההיא רבי יהודה וכו' וזה פשוט. ודו"ק: