חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קא:
תוספות ד"ה כי איתמר דרב נחמן וכו' ור"ת מפרש וכו' עס"ד. קשה לפירושם דקושיית הש"ס מדקתני שכל מחיצות וכו' דוקא מאי קא פריך דילמא הא דקתני בכל מחיצה היינו דוקא לענין לזרוק ולא לטלטל. ולזה י"ל דמדקא מייתי מכל מחיצה וכו' לענין טלטול משמע ליה דגם הא דכל מחיצה וכו' לענין טלטול קתני ובזה קא פריך שפיר לרב נחמן דאסר טלטול וקשה א"כ מאי משני כי קאמר רב נחמן אמזיד הלא מדקתני שכל מחיצה וכו' בין במזי' וכו' משמע אטלטול נמי שרי בכל גוונא דאי לא תימא הכי מאי שכל וכו' דמייתי בין אמזיד בין אשוגג לענין הטלטול. ולכאורה היה נראה לומר דהכי קאמר מעיקרא סבר הש"ס דהא דרב נחמן דאסר טלטו' בכל גוונא בין שנעשי' בתחילה על ידי המחיצות רשות היחיד. בין דמעיקרא בלאו על ידי המחיצות היא רשות היחיד בכל גוונא אסר הטלטול לזה קא פריך שפיר לרב נחמן ולפי שנוייא דאמזיד קאי מחלקין בין רשות היחיד מעיקרו לרשות היחיד על ידי מחיצות הללו. וכן ראיתי להרב הר"ן ע"ה שפירש לשיטת ר"ת בעצמו אלא דלא נהירא מחיצה ואי תימא דעד השתא עדיין לא ידע מחילוק זה מ"ש מכל מחיצה דפריך מינה גם מצי למיפרך מרישא דמתני' אלא ודאי דידע בחילוק זה ופריך מכל מחיצה כמו שפירשתי. ונראה דלפי פי' זה דמשני דרב נחמן אמזיד אתמר ולא אשוגג ותנא דקתני דשרי לטלטל שכל מחיצה וכו' אשוגג קאי והכי קאמר דאף על גב שנעשו המחיצות בשבת שרי לטלטל שכל מחיצה אפילו מחיצה הנעשי' בתחיל' בשב' וע"י נעשה המקום רשות היחיד שמה מחיצה בין בשוגג בין במזיד אלא דיש חילוק בין שוגג למזיד בענין טלטול והוא קא מייתי לה אפילו לענין טלטול דבשוגג דשרי גם כן לטלטל ושוגג דהתם דמי למזיד דבנדון דידן דהתם מעיקרא רשות היחיד לא הוי אלא על ידי מחיצות הללו לזה דוקא בשוגג שרי טלטול ובנדון דידן דמעיקרא רשות היחיד הוי אלא רבנן החמירו שרי גם במזיד לטלטל. וק"ל:
תוספות ד"ה קשרה וכו' ולא יתכן וכו' חדא מה שייכא הא לדשמואל וכו' נראה דלא קשה מידי לסברת רש"י ז"ל כי להיות דאשמועינן שמואל בההיא מתניתא במשמעות דבר המעמידן הוא שלשל של ברזל לטעם המכריחו להבאת טומאה וחשש לומר דטעמו משום דסבר כן בכח המשמעות דדבר המעמידן. אי נמי יאמר האומר מדנקט תנא דמתניתין סתם דבר המעמידן וקאי אשלשלת של ברזל משמע דסתמו כפירושו. הכי נמי הכא גבי עירובי דבר המעמיד קתני לזה בא שמואל לומר דשאני המשמעות דההיא מההיא מכח הענין והא אשמועינן דהתם טעמא משום חרב כחלל דוקא. ופשוט:
שם בא"ד ועוד דלשמועינן בהדיא דחרב כחלל וכו' פירוש תנא דברייתא לשמועינן בהדיא וכו' ואין לומר דקרי אדשמואל דלשמועינן בהדיא וכו' דזה אי אפשר דלשמועינן הכי שמואל ודבר זה פשוט הוא מתניתין ערוכות כמה וכמה ואיך יבא שמואל להודיע זה זולת אי אמרינן דלשמועינן דהאי דבר המעמידן הוא מתכות מחמת דבר המביא לה טומאה דקתני מה שא"כ לאשמועינן חרב כחלל דאין לו שחר אלא ודאי דקרי אתנא דמתני'. וראיתי לרבינו שמשון שפירש בריש מס' אהלות בהא דחרב כחלל כתב כדאשכחן בחולין וכו' ובשבת בסוף פרק הזורק וכו' א"כ משמע מדברי רבינו שמשון דגריס כגירסת רש"י ז"ל דגריס בחלל חרב. ודע דהא הכא עסקינן דאין הספינה סמוכה ממש לאהל ודבוקא דאם כן הגם דהוות קשורה בחו' הסרבל טמאים הכלים וכל מה שבתוך הספינה דכיון דנגעה באהל לא מיבעיא למאן דסבר דכל כלי בית קיבול אע"ג דלא הוי מתכות הוי כחלל אלא אפי' למאן דסבר דדוקא בכלי מתכות אמרינן חרב כחלל מה שא"כ בשאר כלי שטף דלא אמרינ כחלל הכא בנדון דידן יודה דמביאה את הטומאה למה שבתוכה כיון דהויא בחיבורי והספינה נוגעת באהל ודאי דמקבלת טומאה להיות טמא טומאת שבעה כל עוד דהאהל מאהיל על המת דהוי דיקרב כדיקרב בחיבורין דטמא טומאת שבעה. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ריש אהלות ור"ש יע"ש וכן בפרק י"ד דאהלות אלא ודאי דהכא במאי עסקינן דלא הוי בחיבורין ספינה לאהל המת. ומכאן אבואה לתרץ קושיא זאת על דברי רש"י ז"ל והוא דלעולם מתניתא אתא לאשמועינן דחרב הרי הוא כחלל ומילתא אחריתי אגב אורחין קמל"ן באומרו קשורה. לאשמועינן סיפא דמתני' דקתני בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה דאע"ג דהוי דיקרב בדיקרב וטומאה בחיבורין אפי' הכי אין מביא לה את הטומאה לטמאה כלים דבתוכה הגם היותה קשורה באהל המת והיינו טעמא דנקט קשורה באוהל וכו' והטעם שאינה מביאה את הטומאה הכי איתא במסכ' אהלי' דלא אמרינן דיקרב בדיקרב לכדיקרב דהיינו אהל המת דיקר' והחוט באה' המת והספינ' בחוט הסרב' וכגון האי לא אמרינן וכן כתב בהדיא רבינו עובדי' במסכת אהלות פרק ט"ו וז"ל כתב בהדיא רבינו עובדי' במסכת אהלות פרק ט"ו וז"ל שאין עליו כי אם טומאת ערב שבגדו מפסיק בין כתיפו למרדע וה"ל דיקרב בדיקר' לדיקרב והרואה וכו' עכ"ל הכא נמי הכא בנדון דידן דקשורה בחוט הסרבל פטור מטעם דיקרב וכו' אלא דוקא בדב' המעמידה דאז הטומאה באה לו מחמת המתכות דחרב הרי הוא כחלל ובזה לא קשה מידי כל מה שהקשו הם ז"ל טעמא דנקט קשורה וקושיית לשמועינן בהדיא דתרתי שמעינן בזה תנא דברייתא ודו"ק: שם בא"ד משנה בפרק ח' מס' אהלות ונראה דטעם דהוכרח רש"י ז"ל לפרש כן הגם דידע מההיא מתניתין דבהכרח לומר דידע לה דהיא סדורה בסדר המשניות אלא מטעם גירסת הש"ס הי' שהכריחתו לפרש כן ועוד טעם אחר דההיא דשמואל דוחק לומר דקרי אההיא מתניתין דפרק ח' דאהלות משום דההיא מתניתין לא שייך לומר דדבר המעמידה היינו בשלשלאות של ברזל דזיל בתר טעמא דשטה על פני המים אם כן כל המעמידה מלהתנועע מביא לה את הטומאה ואפילו בחוט הסרבל אם יהי' בו כח להעמיד מהני בודאי אלא ודאי דאברייתא קאי מטעם הנזכר והברייתא הש"ס ידע לה. וק"ל: