חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף קא.
רש"י ד"ה אבל לא מן הים וכו' ולהכי נקט עמוקה עשרה וכו' ואין גבוה וכו' דליכא למימר דהאי דנקט אין גבוה עשרה לרבותא דאפילו הכי אסור להכניס מהים לתוכה וקמ"ל כהא דשמעינן ממתני' דלעיל דבור וחולייתו מצטרפי דאפי' לענין איסורא דכרמלית אמרינן נמי דמצטרף ואם הוציא מאוגני הספינה או הכניס מהים איכא איסורא וא"כ לאו דוקא אין גבוהה עשרה והוא הדין יותר דאיכא איסורא. וכפי זה במאי פליגי רבנן ורבי יהודה. בהכרח דפליגי בכוחו דכרמלית א"כ תיקשה להא דקאמר הש"ס ומנא תימרא דמאי ראי' מייתי מר"י כיו דרבנן פליגי עליה בזה וכמו שהקשו התוספות ז"ל. ובזה תבין קשר של קושיית התוספות וקשה לר"י. וק"ל: שם תוספות ד"ה הני ביציאתה וכו' למה לי מלינהו וכו'. נלע"ד דלא קשה מידי דשאני התם דעל כל פנים הא איכא ד' דבהכי הוי רשות היחיד גמור אלא מצד דע"י היתדות לא ניחא תשמישי' להא מהני שפיר דאמרינן כיון דיכול למלאת. ואי בעי מנח להו מידי ומשמש וניחא תשמישי' משא"כ בנדון דידן באותו מקום שהוא קרקע הספינה אין בו ד' ואין כאן מעיקרא רשות היחיד לא אמרינן דאי בעי וכו'. לשוויה רשות היחיד מעיקרא. גם בענין בור וחוליתו דמייתי התם הש"ס במסכת עירובין הא איכא ד' מסוף שפת החוליא לסופה אלא מצד דלא ניחא תשמישי' אמרינן נמי דאי בעי וכו' גם מה שהקשו. ויש ליישב ודו"ק. תוספות ד"ה וזרק וכו' למאי דסלקא דעתי' דאין חילוק וכו' קשה והא מכ"ש הוא כפי המסקנא דבמים אמרינן גוד אחית מחיצה ולא בשאר מחיצות מקשינן שפיר אמאי בעינן מחיצה עשרה במים ומי גרע במים משאר מחיצות דאדרבא וכו'. ונלע"ד דטעמא דנקטו התוספות ז"ל בלשון למס"ד דודאי אין חילוק לענין קושייתם אלא משום דבעי למימר בשינוייא דבהיכא דאיכא מחיצה עשרה שרינן נמי לטלטל כהא דגזוזטרא דמהני עשרה להתיר הטלטול למהוי רשות היחיד גמורה הכא נמי בשאר מחיצות לזה כתבו למאי דסלקא דעתין דאין חילוק. ודו"ק. ומה שכתב בעל הקיקיון נלע"ד דלא יהיה ס"ד לומר דיותר אמרינן גוד אחית בשאר מחיצות. ופשוט. וגם הרב מהר"ש נדחק ביותר והעלה בצ"ע:
שם בא"ד דדוקא ע"ג חשיב וכו'. נראה פשוט וגם מדקדו' לשון התוספות ז"ל משמע דהאי מילתא דדוקא ע"ג חשיב רבי יוסי בר יהודה רשות היחיד קושטא דמילתא גם בלאו פירכת הגזוזטרא ולזה דקדקו בלשונם ואמרו דדוקא וכו' דזה פשוט הוא. דאי מחמת הקושיא אמרו זה הוה להו למימר. וי"ל או ונראה כמנהגם בכל דוכתא אלא ודאי דהא מילת' דפשיטא דכן הוא דאם זרק מרשות הרבי' בקנה או בארץ שתחת הטרסקל דלא מחייב ר"י בר יהודה. ופשוט:
שם בא"ד אי נמי וכו' דלפי שינוייא קמא הוי הטרקסל רה"י לכל הצדדים בין לחומרא לחייב הזורק מרה"ר לתוכו בין לקולא לטלטל ארבע אמות בתוכו ולא הוצרך למחיצות עשר' אלא להתיר למטה ולפי שינויי' דאי נמי בעינן גם כן העשרה גם לטרסקל עצמו לטלטל בתוכו פי' בגזוזטרא וכדומה להתיר לטלטל בתוכה והוכרחו להאי שינוייא דאי נמי להיות דהוקשה ליהו מאי פרי' מההיא דרבי יוסי בר יהודה אימא אין הכי נמי דהוי רשות היחיד לזרוק לחייב בו כרשות היחי' אבל להקל בו כל כך למישרי ביה טלטול כרשות היחיד גמור לא שרינן והכא נמי בביצתא דמ"ש אסרינן טלטול ארבע אמות בתוכה ואפשר דסבר רב הונא דהוו רשות היחיד לחיובי הזורק לתוכן כהא דטרסקל וכדומה. והיינו טעמא דנקט רב הונא בלשונו אין מטלטלי' וכו' דהוה ליה למימר הני בציתא אית להו דין כרמלית דמשתמע לכל גוונא אלא לענין טלטול קאמר דאסור ומאי פריך לזה פירשו דמהני המחיצות עשרה לענין הטלטול ובזה פריך שפיר לר"ה דאסר טלטול בביצתא אע"ג דאית להו עשרה. וק"ל:
שם בא"ד והכא פריך וכו' קשה למה לא פריך הש"ס ממשנה ערוכה דגזוזטרא דאמרינן גוד אחית מחיצה ופריך שפיר מינה בין לענין דהוא רשות היחיד בין לענין טלטול דשרי לטלטל על ידי מחיצה עשרה ולמה קא פריך מברייתא דרבי יוסי בר יהודה וגם כן דלית בה שום כח להוכיח ממנה דלענין טלטול נמי שרי כרשות היחיד גמור להיות דמעיקרא לית בה מחיצה עשרה:
ונלע"ד דמההיא דגזוזטרא לא מצי למיפרך לרב הונא דלדידי סבר בהדיא דבים לא בעי מחיצה כלל ובזיז בעלמא להכירא מהני דסבר דמארעא משחינן והוי דרך מקום פטור ושרי והגם דהתם בעינן מחיצה עשרה מטעם שכתבו התוספות ז"ל התם גבי גזוזטרא דגזרו משום וכו' או משום שאר גזוזטראות דבהא הקילו רבנן למימר מחיצה תלוים מהניח מה שאין כן בנדון דידן לזה אין פירכא לס' ר"ה מההיא דגזוזטרא אלא מההיא דרבי יוסי בר יהודה ובסברת המקשה דהעשרה מועילות להתיר הטלטול דבהא לא אשכחן דאיכא חילוק ופליג רב הונא ודוק: