אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף עו.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף עו.

דף עה.

גמרא. וכל דלא שוו בשיעורייהו וכו' ואע"ג דמשנה ערוכה היא דכללה פר' כ"ז דכלים תנן העושה ב' מבגד וא' משק וכו' טהור. ג' משק וא' מבגד וכו' טמא זה הכלל כל שחבר לו מהחמור ממנו טמא מהקל ממנו טהור וא"כ כללא הוא אפילו הכי קא פריך דסובר דכוליה האי כללא לא קאי אלא בכל ענייני טומאה וטהרה דוקא האמורי' שם וסמיך להאי טעמא דאמר ר"ש הואיל וראויין וממילא בדליכא האי טעמא אין מצטרף כלל אפילו חמור לקל. ומאי דכייל בהאי כללא יתבאר לקמן ופשוט: שם גמרא. ואמר ר"ש מאי טעמא מפני שראויין ליטמא מושב וכו' לאו דוקא מושב הוא הדין דהוו מצי למיתני כל הני שיעורין דמתניתין בתוספתא דמעילה למשכב ולאחיזה וכו' וזה פשוט:

תוספות ד"ה אידי ואידי וכו' והאי דנקט וכו' ע"כ וטעמא דנקט תנא דבריית' בגרוגר' בחר תנא לאשמועינן שיעורא דמינכר טפי. וק"ל:

תוספות ד"ה הבגד והשק וכו' דוקא כה"ג וכו' טעמם דהכי איתא במשנה הבגד והשק השק והעור העור וכו' כן היא כתובה במסכת מעילה ובזה דייקי בסבר' דבלאו האי סדרא אין מצטרפין דאין דרכם של בני אדם והעושה בטלה דעתו והנראה בעיני פשוט דרש"י ז"ל לא סבר כן דלאו דוקא. וקודם צריך להקשו' דהלא תמצא שפירש רש"י ז"ל במסכת סוכה גבי ההיא דמה טעם וכו' שראויין ליטמא פי' ב' דרכים הא' פי' אם קיצע מאחד מכל אלו טפח על טפח טמא וכו'. ויש מפרשים המקצע מכולם שקצץ כל המינים ועשה מהם טפח על טפח ותפרן יחד וראשון נראה לי עכ"ל. א"כ מהתם משמע דפירושא קמא נראה לי עיקר. והכא העיקר אפי' טפל לא עשאו לא חש לכותבו אפי' הגע עצמך חזר בו עם כל זה הוה ליה לכתבו באגב ואין לומר כיון דהכא לא הביא הש"ס מימרא זו כי אם באגב ואין כאן מקורה לזה לא חש רש"י ז"ל להאריך כי גם שם במסכת סוכה הובא העניין באגב כהכא. ומאי שני הכא מהתם אכן דרש"י ז"ל סובר דהא דקתני הבגד והשק לאו לאפוקי הבגד והעור אלא לאפוקי השק והבגד דהיינו החמור משלים לקל והיינו דדייק רש"י ז"ל הכא בד"ה הבגד וכו' שהבגד משלים שיעור השק פירוש להכי הוא דאתא התנא דוקא ולאו לאפוקי הבגד והעור. ומשום דמצי המתעקם לומר דילמא קושטא דמילתא קאמר טרחתי אחר כך ומצאתי און לי במסכת מעילה בפרק קדשי מזבח שפי' רש"י ז"ל בד"ה הבגד מצטרף לשק שקל הימנו והשק לעור שקל הימנו וכו' דהיינו קל לחמור ולא חמור לקל. להכי תנא להו הכי הבגד והשק עכ"ל א"כ בהכרח דרש"י ז"ל לא יסבור דדוקא כהאי סידרא. ולזה נחת לפרש לשלול פירוש זה שפי' התוספות. ואי תימא דרש"י ז"ל סובר כוותייהו מי הכריחו לומר להכי תנא וכו' דילמא הא לא איצטריך תנא ליה ויסמוך על מה דתנן במסכת כלים זה הכלל חמור לקל מצטרף קל לחמור אינו מצטרף ושם ביאר בהדיא בגד מצרף לשק ולא שק לבגד דטהו' וההיא משנה דהבגד והשק מצטרפים עלה דההיא דזה הכלל וכו' קאי וכדקאמר הש"ס הכא וקתני עלה הבגד וכו' וא"כ מי הכריחו לומר להכי תנא ליה דהוה ליה משנה יתירא ואדרבא זה לא איצטריך לאשמועינן כיון דאיכא לאוקמה בטוב טעם ודעת כמו שכתבו התוספות ע"ה דדוקא בכי האי גוונא הבגד והשק ולא הבגד והעור אמרינן שפיר להכי תנא להו הכי ועוד מי הכריחו לפרש ולומר להכי תנא להו הכי הבגד והעור כיון דמפירושו מובן ז"ל בתוספו' ביאור ולמה הוסיף לומר להכי וכו' ללא צורך פשיט' אלא בודאי כמו שפירשתי שכל עצמו לא בא אלא לשלול שלא נאמר כפי' התוספות ז"ל. לזה ביאר ואמר להכי תנא ולא למה שאמרו התוספות לאפוקי בהיפוך פירוש הבגד והעור ומה שאמר התנא הבגד והשק השק והעור סובר רש"י לאו דווקא אלא המכוון הוא לאפוקי העור והבגד. ומה שהכריחו לרש"י ז"ל לזה הוא דזה פשוט אליבא דכ"ע דלתלאי מרדעת החמור כלם מצטרפי' דכן תמצא שכתב רבינו שמשון במסכת כלים פרק כ"ז וז"ל הבגד והשק וכו' דוקא בסדר הזה מצטרפים אבל בגד ועור וכו' אין מצטרפין דהמחברן בטלה דעתו וכו' ומיהו לטלאי מרדעת החמור כולם מצטרפים עכ"ל א"כ משמע בבירור דאפי' בגד ועור לטלאי של חמור מצטרפין ולפי זה כשאמרי' הואיל ומצטרפין בההוא גוונא עצמו דמצטרפין למושב דהיינו לטלאי של מרדעת החמור בכל האי גוונא נמי מצטרף החמור לקל. וכשם דלגבי הטלאי של חמור אפילו בגד לעור. והמפץ מצטרפי לטפח ויש להם שייכות כדי לאצטרופי. הכי נמי אם היה עור ארבע על ד' והשלימה בבגד לה' מצטרפי. וכפי דרך זה אתי שפיר מאי דקתני התם פרק כ"ז דכלים זה הכלל דמשמע דחוץ ממה שכתוב כאן כלל תנא ולא ידענא מהו. וכפי דרך זה אתי שפיר. דבא לכלול ולומר דאפילו בגד ועור דאין דרך בני אדם לצרפם אפילו הכי להיותו חמור לקל שפיר דמי ומצטרף. ובזה נמי לא קשה מה שהקשו התוספות ז"ל בדיבור הסמוך לזה דיבור המתחיל הואיל וראויין לטמא וז"ל. ואין נראה לר"י וכו' בלאו טעמא דמושב שמעינן ממתניתין וכו' שראויין להצטרף וכו' באותו הסדר ששנויים וכו' עכ"ל דהיינו דווקא לסברתם מה שא"כ לדרכינו דלסברת רש"י ז"ל לאו דווקא בסדר הזה והוא הדין בכל גוונא אף על גב דלא הוו ראויין כפי זה. פשיטא דצריך להביא ראייה הואיל וראויין למושב כמו שפירשתי. והיינו טעמא דפירש רש"י ז"ל הכא הואיל וכו' אם צירוף משנים יחד ולא פירש פירוש הנכון בעיני שפירש במסכת סוכה ותדע דהתם בסוכה פירש רש"י ז"ל בפירושא דוהבגד והשק כפירוש התוספות ע"ה דהכא דבעינן דווקא דכן משמע מפירושו שפירש וזה לשונו בדיבור המתחיל והבגד והשק הואיל וממשן קרוב להיות שוה עד כאן לשונו. משמע מדבריו דדוקא להיות וממשן קרוב להיות שוה ממילא כשלא יהיה שוה כגון הבגד והעור אין מצטרפי' ואע"ג שפיר עוד בד"ה מצטרפין להשלים את הקל וכו' עכ"ל קושטא דמילתא פירש"י ולא כוונתו. דלהכי אתא הבגד והשק דסמך למה שפירש בסמוך הואיל וממש שוה וזה פשוט בענין לפי' זה הוכרח רש"י ז"ל לפרש התם ויערב לחכי מה שפי' דאם קיצע טפח על טפח מכל אלו הואיל ושיעורן שוה לגבי האי טפח דלמושב וכו' דאי לא תימא הכי תיקשה ליה מה שהקשו הכא התוספות דמה צריך להביא ראייה כיון שראויין וכו' לזה פירש"י ז"ל ואמר דפירוש הא' נראה לו מה שא"כ דלית ליה ההיא סברא כלל דהוא הדין בגד ועור מצטרפין מטעמים שכתבתי ולא פירש כי אם פירוש השני דהתם דאם קיצע מכלם וצירף יחד. וגם כן במסכת מעילה שפיר' הבגד והשק קל לחמור להכי תנא להו הכי הבגד והעור דמשמע דסובר לאו דוקא כהאי גוונא שם ג"כ לא באר כי אם כפירוש הרחוק מדעתו שהוא כמו שפירש כאן וז"ל בד"ה מפני שהן ראויין וכו' שכשיש בין כולן שיעור אחד וכו' ראויין לטמא מושב וכו' עכ"ל ולא פירש כפירוש הנ"ל להיות שסובר לאו דוקא ולהכי אתא תנא להבגד והשק מצטרף קל לחמור. ועל כל פנים צריך אני לתת טעם לרש"י ז"ל למה תנא ליה כהאי גוונא הבגד והשק השק והעו' דהוה ליה למימר לתנא לכלול ולומר הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפי' הקל לחמור. וליכא לשנויי כדי שלא להאריך בלשונו דאדרבא השתא אייתר מילי בתוספת מכי האי גוונא בשלמא לפירוש התו' ז"ל ולפירוש רש"י ז"ל דסוכה ניחא דלא סגי בלאו הכי לאשמועינן דוקא הבגד והשק אלא לפירש"י קשה כנזכר:

נלע"ד ליישב קושייא זאת אף שכפי האמת אין זה קושי' לעקם ההבנה מצדו עם כל זה נראה לי דלהכי קתני לה כהאי גוונא חידוש דהבגד מצטרף לשק אעפ"י שהשק חמור לגבי עור אפילו הכי כיון דלגבי דידיה קל הוא מצטרף להשלים הד' ומכ"ש להשלים החמשה של העור ופשוט ודוק דזה נראה לי פשוט דרש"י נתכוון למה שכתבתי ותו לא מדי ויערב לחכך בהעמיק בענין עוד. ודוק:

שם בא"ד והמחברן בטלה דעתו. נראה לי דדין זה דוקא ממתניתין דייקי ליה בסברתם ולאו מסברא לחודה דהכי פירש רבינו שמשון עכ"ל דדוקא בכהאי גוונא וכו' דהכי איתא במעילה וכו' א"כ משמע דמתניתין דייקי לה. דאי מסברא פשיטא דהם ז"ל לא סמכי על סברתם לטמא ולטהר. ופשוט. וק"ל:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה