אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף עה.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף עה.

דף עד:

תוספות ד"ה טפי וכו' ורש"י פיר' דהא דמודה וכו' וליתא וכו'. וקשה דרש"י ז"ל עצמו פירש גבי ההיא בארעא דחבריה וז"ל בארעא דחבריה לא איכפת ליה עכ"ל משמע דלא איכפת ליה שרי והוא הפך דבריו דהכא ונראה לכאורה דשאני בארעא דחבריה דמעיקרא ליתא למלאכה אלא אי איתא לארעא דידיה ולזה כי לא איכפת ליה פטור והוה ליה ארעא דחבריה כארע' דאגם לגבי דידיה דאין מלאכה מעיקרא מה שא"כ גבי פוצע בחלזון דמצד עצמה הויא פציעא מלאכה אלא מצד שאינה צריכה לגופא פטור דוקא בהיכא דלא ניחא ליה ביה מעיקרא הוא דפטו' אבל לא איכפת ליה חייב וכהא דפטור ר"ש דנתכוון לכבות והובערו כהאי גוונא הוא דפטור דאנן סהדי דלא ניחא ליה ולזה פוטר ולא קשה מדי:

והנכון בעיני לתרץ הוא דע דלרש"י ז"ל מה דאמר ר"ש ממילא לחייב המקלקל היינו אע"ג דליכא תקון כגון דמבעיר דאינו צריך לאפרו וחובל ואינו צריך לכלבו דהא מילה אינו צריך לכלבו והוצרך קרא למישרי מילה א"כ שמעינן דבחובל אע"ג דהוייא מלאכה דאינה צריכה לגופה חייב עליה ועל המבעיר אע"ג דליכא ניחא ליה בגוף החבלה חייב ונמצא דפירש רש"י ז"ל גבי הוצאת המת דפטו' ר"ש משום דהוייא מלאכה שאינה צריכה לגופה וז"ל כל מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא לסלקה מעליו ולא היה צריך לה וכו' עכ"ל וחזינן דבכהאי גוונא עצמו הוא מציאות חיובא דגמר ממילה דמילה לא היה צריך לה וברצונו לא באה לו ואין כוונתו כי אם לסלקה מעליו ואפילו הכי חייב דכוותה בשאר מלאכות פטור. ובזה לא קשה מדי דשאני חובל דאמרינן בודאי לא איכפת ליה חייב דגמרינן ליה ממילה דאע"ג דלא איכפת ליה בגוף החבלה חייב והפוצע בחלזון דמי למילה ולחובל ואינו צריך לכלבו דחייב אי לא איכפת ליה אי לא הוי טעמא דלא ניחא ליה כי היכי דלצליל צבעיה דבהאי גוונא פטור דלא דמי למילה ודוקא דלא ניחא ליה הוא דפטור מה שא"כ מזרד זרדין דגמרינן לה ממלאכת מחשבת לא מחייב אלא דוקא אם ניחא ליה דאז הוה ליה כאילו חשב לכן בארעא דחבריה פטור דלא איכפת ליה ולא הויא ליה מלאכת מחשבת. ולזה פירש רש"י ז"ל גבי המזרד דלא איכפת ליה פטור משום דבעינן מלאכת מחשבת וגבי חובל בחלזון חייב דלא בעינן מלאכת מחשבת דגמרינן לה ממילה אסיקנא דלפירוש רש"י ז"ל גבי חובל מחייב בדלא איכפת ליה. ולגבי שאר מלאכה פטור בהיכא דלא איכפת ליה ובכל מקום פירש רש"י כפי האמת ודוק. ועיין בדבור הסמוך לזה הכרח עוד לפירוש רש"י ז"ל שהוכרח לפרש כן ודוק. וזהו הנכון בעיני בפי' רש"י ז"ל אלא דלפי זה צריך לומר שמה שפירש רש"י לעיל גבי זומר להשבי' ופירשתי לעיל בפירוש הראשון דרש"י מחייב בלא איכפת ליה היינו לפי' הא' שפי' כאן דשאני ארעא דחבריה דהוה ליה למימר לגבי דידה כאגם ולעולם ולא איכפת ליה חייב בזומר אילן. אבל לפי' הב' שהוא הנכון צריך לומר בהכרח שמה שפירש"י להשביח לאו דוקא אלא לאפוקי בהיכא דמקלקל דפטור. ודוק:

שם בא"ד ותימא דבסוף פ"ק דחגיגה וכו' וא"כ מקלקל בחבורה וכו' לחייב בשאינה צריכ' ע"כ קושיא זאת היא שהכריחה לרש"י ז"ל שלא לפרש כוותייהו דמשוו מקלקל בחבורה לשאר מלאכות ולא מחייב החובל אלא דווקא בהיכא דניחא ליה דבמלאכ' מחשבת אסרה תורה א"כ קשה שפיר כיון דלא בעי מלאכת מחשבת בחבורה למה יפטר מה שא"כ לפי' רש"י כן הוא האמת דחייב אף שאינה צריכה לגופא בהיכא דלא איכפת ליה זולת בהיכא דלא ניחא ליה ואינו רוצה שתהיה בעולם החבלה דשרי דזה ליתה במיל' למיגמר מינה חיובא ודיינינן בה כשאר מלאכות דפטור. ודוק:

שם בא"ד משום דבעי מלאכת מחשבת פי' מלאכת מחשבת שהיתה במשכן וכעין דהוה במשכן לאותו הצורך שהיו עושים שהוא גוף האיסור. דאי לא תימא הכי תיקשה לדבריהם שכתבו בפרק המצניע דטעמא דאמרינן דבעינן מלאכה צריכה לגופה משום דבעינן שיהיה צריך לאותו הצורך שהיו צריכין לו במשכן שהוא גוף איסור המלאכה. וק"ל: שם בא"ד וכי מודה ר"ש בפסי' רישיה הני מילי בהיכא דניחא ליה. ואל יקשה בעיניך כפי סברתם למה הוצרך הש"ס לשנוייא דליצליל צבעיה. בשלמא לפירוש רש"י ז"ל ניחא דדווקא מטעם דלא ניחא ליה הוא דפטור דבלאו הכי דהיינו אי לא איכפת ליה חייב. לזה הוצרך לומר דלצליל אלא לדידם הוה ליה למימר הכא במאי עסקינן בדלא איכפת ליה דלדידם ז"ל טעמא דקאמ' הכי משום דאית ליה ממילא איזה ניחא אחריתי במיתתי' ולזה אי לאו דהוייא לא ניחא ליה כי היכי דלצליל וכו' דמבטל לההיא ניחא אחריתי. אי נמי הוו שקולין ונעשה לא איכפת ליה בענין. דבלאו הכי הוה ניחא וחייב. ועיין בדיבור הסמוך ד"ה וליחייב נמי ותמצא במאי ניחא ליה במיתתיה לא קשה מדי. ודוק:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה