חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף עא.
גמרא. בתר דשמעה מאביי סברא. ק"ק איך יהיה דאנן קא חזינן דפליג רבא אדידיה דאביי ואיך אמרינן דסברא אם הם פליגי עדיין. ואי אמרת דראייתו היא מהא דהכא דגוררת טחינה. וממילא הדר ביה מהא דאכל שני זיתים חלב למה לא פריך הש"ס וממאי דמהא הדר דילמא איפוך אלא דהדר מההיא דגוררת טחינה ולית ליה גרירה כלל: והרמב"ם ז"ל פסק גבי ההיא דאכל שני זיתי חלב כרבא דדוקא על הב' נתכפרו בשלשתם ופסק גבי קצר וטחן וכו' שגוררת קצירה וטחינה שעמה עכ"ל. ובחיי שהנאני דרך זה שנראה שלא חזר בו רבא כלל והש"ס דקאמר בתר דשמעה וכו' היינו סברא לההיא דלעיל. ולעולם בהא דפליגי עדיין קיימי בפלוגתייהו ואיכא חילוק מהא לההיא דהכא שאני כיון דאיכא ידיעה בנתיים גרירא כהאי גוונא לא סבר לה רבא. והא דקאמר בתר דשמעה ולא קאמר הש"ס שאני הכא וכו'. משום דדין זה דגרירא לא אשכחן דאמרו אלא אביי לזה סבר הש"ס דמאביי שמע לה וסברא כההיא דלעיל ובזה לא קשה מה שהקשיתי לעיל. ודוק:
גמרא שם. וכל היכא דחלוקין וכו'. ואמר ר"ל משום בר תוטני וכו' מצי למידחי שאני הכא דר"י משום דלית ליה בפשיטות דחלוקין לחטאת בין לקולא בין לחומרא דאי הוו חלוקין פשיטא דלא מצטרפי כהכא. אלא להיות דתלי טעמא בחלוקין משמע באומר חלוקין באיזה אופן שיהיה דלא מצטרפי. והנה לפניך הא דר"י ותהוי הא נמי דכוותה ונפקא מינה אין ראייה מחילוק חטאות. וק"ל:
שם גמרא. והוינן בה ממין אחד חייב פשיטא. ומה שלא הוקשה ליה ארישא ג"כ פשיט' אמרינן דחידוש באכל חלב וחלב אעפ"י שהיה בניהם כדי אכיל' פרס וזמן שבנתיים מחלק ומפסיק קמל"ן וחידוש ג"כ דאכל חלב ודם ונותר ופיגול כגון דאכלם באכילה אחת בתמחוי אחד קמל"ן דחייב אכל אחת ואחת מה שא"כ חצי זית וחצי זית בהעלם אחד ובתוך כדי אכילת פרס פשיטא דחייב. ופשוט:
שם גמרא. משני מינים פטור פשיטא ומה שלא הוקשה לאידך פשיטא אסיר דאיפשר דחידוש הוא ברישא דאגב קתני מה שא"כ בשני מינים דפטור דקאי אמאי דקתני יש חומר במין אחר וכו'. אי נמי יש לומר דסלקא דעתך אמינא כיון דמצטרפי החצאין להתחייב מלקות. יצטרפו נמי לקרבן קמל"ן ומה דפשיטא ליה לאידך דמתני לה אסיפא איצטריך לאשמועינן למאן דמתני לה ארישא. ופשוט:
תוספות ד"ה מאן דאמר אשם ודאי וכו'. פירש בקונטריס דאיכא פלוגתא וליתא. ונלע"ד דרש"י בודאי דלא יכחיש זה וכונתו באומרו פלוגת' דרבי עקיבא ורבי טרפון לאו אהא אי בעייא ידיעה אי לא בעייא ידיעה פליג קאמר אלא דאייתי רש"י עיקר הענין להבין הקורא ודקדק מרבי טרפון דלא בעי ידיעה. מרישא דמתניתין והוא הדין מסיפא מרבי עקיבא. וק"ל: