חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף ע:
גמרא. ושמואל אחת וכו' ק"ק אמאי לא קא פריך הש"ס בין לר"י בין לר"ן האי קרא דמחלליה מות יומת דאייתר למאי אתא. וי"ל דאת' למאי דדרשינן ביה כדלעיל דף ל"ג כעין שבועת שוא ושבועת שקר וחילול ה' וחילול שבת וכו' ע"ש. ופשוט: שם גמרא. בעא מיניה רבא מרב נחמן וכו' העלם וכו' וזה וכו' אלא אמר רב אשי חזינן וכו' פירוש הבעייא היא דהוא החוטא אומר עתה לפנינו ששכח לשבת וגם לאיסורא דמלאכות ופשיט רב אשי מסברא דכיון דחיובא דחטאת לא הוי אלא בידיעתו אשר חטא לזה חזינן כד חל עליו חיוב הקרבן אם חל עליו ביודעו שבת אז מייתי אשגגת שבת ואם חל עליו ביודעו את המלאכו' מייתי אשגגת מלאכו' אע"ג דשגג ג"כ בשבת. ולזה אותביה רבינא לרב אשי כלום פריש וכו' פירו' ממילא מידיעת מלאכות נמי קא פריש וכשחל עליו חיוב הקרבן אידיעת מלאכות נמי הוה וא"כ הדרא קושייא לדוכתין בתר מי אזלינן וכו' ולרב אשי יאמר מה לנו לגעל' דגם אנו יודעים דגם שגג בתרוייהו אלא חזינן הזכירה שהזכירוהו בפירוש מה היא ואם הוא ידע ממילא וזכר שכחה אחרת לית לן בה. וזהו נמי שיטת רש"י ז"ל שפירש בד"ה אם משום שבת וכו' זה וכו'. אם משום שבת היתה שאמרו לו שבת היום ופירוש אשתכח דמשום וכו' ופירש אשתכח הוא לגבי דידן דדיינינן ליה הכי דהוא בודאי דבתרוייהו שגג אלא ודאי כוונתו דבשעת הודעתו חזינן מההיא היתה ההודע' דמחייבתו קרבן אם משום שבת ואם משום מלאכה ודוק היטב. ומה שפירשו התוספות ז"ל רחוק מקוצר דעתי דזה טענו חטים והודה בשעורים ההודעה שלא מעין הטענה: