חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף סא:
תוספות ד"ה תלתא קמיעי וכו' קשה לרשב"א קמיע שלש היכי אתמחי וגו' קצת קשה דילמא לא אמרינן כמו שפי' הרשב"א לעיל בד"ה אע"ג וכו' דנפקא מינה להיכא דאבד להמחאתו:
ונראה לי דהכא לא סבירא ליהו לשנויי הכי להיות דכי קא מתמחי קמיעא כבר הומחה גברא ותלינן בהמחאת גברא וממילא כד אבד גברא להמחאתו נתבטלה ג"כ המחאת הקמיע כיון דהמחאת הקמיע היתה מחמת גברא לחוד. לזה תירצו התוספות שבאו כאחד המחאת גברא והמחאת קמיעה ובזה הוא דאמרינן אחר האמת דברי רשב"א כהאי גוונא דאפילו אבד גברא המחאתו נשאר הקמיע מומחה מצד עצמו. ודוק:
בא"ד וי"ל כגון דשני קמיעין וכו'. קשה לפי זה מאי קא בעי רב פפא. הא בהכרח לומר הכא דפשיטא ליה דגברא לא אתמחי אלא בשלשה גברי דאי לא תימא הכי הגע עצמך הקמיע הג' ריפא לאחד מהנך שני גברי הא אתמחי גברא והדרא קושייא לדוכתין. וי"ל דאין הכי נמי לאותו הצד במצדדי הבעייא דאתמחי גברא בחד גברא אמרינן לפי' רשב"א דאע"ג דאתמחי גברא קודם להמחאת קמיעא ואבד גברא המחאתו נשאר הקמיע מומחה כיון שריפא שלשה פעמים זה הקמיע. ודברי התוספות הכא הם לצד מצדדי הבעיא דלא אתמחי גברא בחד וכו' ותו לא מידי. ודוק:
תוספות ד"ה הא לאמחויי קמיע וכו' פי' הקונטריס דקמיע לבדו מומחה על ידי אדם זה תימא דהוא בעצמו פי' וכו'. ונראה לעד"ן דרש"י ז"ל כוונתו כך היא ולא קשה מידי ושאני לעיל שפי' רש"י ז"ל דבעינן שלש רופאים למיהוי מומחה הקמיע מיד כל אדם להיותו מומחה לחולי א' דוקא כדדייק מתני' כל שריפא ושנה ושילש מה שאין כן בדברי רב פפא דקאמר תלת קמיעי תלתא זימני יכולין אנו לומר אפילו שלשה מיני חולאים ולהיותו הקמיעי מומחה לחולאים כיון שהמומחה לשלשה מיני חלאים איגלאי מילתא דמחמת הקמיע המחאתו ולא מצד גברא שהוא מומחה לכל הקמיעין כמו הקמיע. ובזה אפילו מיד כל אדם דאין הדבר תלוי כי אם בקמיע ולא בגברא כי הלחש מסוגל לכל מיד כל שיכתבהו מועיל. וקצת הוכחה דכמו דעבדינן הפרש בהמחאה דגברא בין ג' קמיעי של לחש אחד לג' גברא דלא אתמחי גברא אלא לאותו לחש ובהיכא דשלשה קמיעין של שלשה מיני לחש אתמחי גברא לכל הקמיעים. הכי נמי עבדינן הפרש בקמיע בין ריפא חולי אחד ג' פעמים דלא אתמחי אלא מיד אדם זה. ובין ריפא שלשה מיני חלאים דאתמחי מיד כל אדם אעפ"י שאינם דומים ממש מ"מ עבדינן שינוי ביניהם ולא אמרינן דחזר בו רש"י ז"ל. ומה שפירש רש"י לקמן בד"ה קמיעא אתמחי מיד כל אדם אף בהיכא דלא אתמחי גברא דלא כתב כי אם חד קמיע זה יכולין אנו לדחות קאי זה להיכא דכתבו הלחש זה ג' בני אדם דאף כה"ג איתמחי קמיע ואה"נ אי לא כתב הקמיעים כי אם אדם אחר אז אמרינן אתמחי קמיעא מיד אדם זה והא דקאמר גברא לא אתמחי פירש להיכא דכתבם אדם אחד בג' והיינו טעמא דהתוספות לא הקשו מכאן. ודוק: שם בא"ד וממה שפירשו גבי ג' וכו' חזר בו וגו' תמיהא לי טובא וכי משכחת לה חזרה תוך כדי דיבור השמים לא אקבל דבר זה על רש"י אדון המפרשים ואפי' על שאר המפרשים ח"ו ומכ"ש. ועוד איך יכחיד רש"י ז"ל פירוש זה והוא מוכרח בש"ס ממה דקאמר תלת קמיעי לשלשה גברי דמשמע אפילו אדם אחד. ועוד ממה דקא בעי הש"ס לקמן גבי אתמחי גברא דמשמע לגבי קמיעא פשיטא ליה דאתמחי וזה פשוט. ונראה לי ליישב פירש רש"י ז"ל דקאי אאתמחי גברא והכי קאמר מעיקרא מאי אתמחי גברא וכו' ומאי אתמחי קמיעא וכו' וחזר רש"י ז"ל לתת טעם אמאי דקאמר אתמחי קמיעא וכו' מיד כל אדם דסליק מינה דהטעם הוא דאין לתלות במזל הרופא דזה גרם אלא מיד כל אדם דאינו תלוי במזל אלא בחכמה ואמאי דקאמר אתמחי גברא לכל הקמיעין בתחילת דבריו נתן עוד טעם שהרי הוחזק בג' אנשים וממילא דאי לא הוחזק אלא באדם אחד לא הוייא חזקה. וד"ה דאתמחי גברא עם ד"ה ואתמחי קמיעא הכל הוא דיבור אחד. ודוק: בא"ד וכן נראה עיקר דלא על ידי אדם זה וכו' דהא בלאו הכי מומחה וכו' זה אמרוהו ז"ל לשיטת רש"י ז"ל. וקשה לי למה לא פירשו ג"כ לדרכו של רש"י ז"ל דלעולם דווקא מיד רופא זה ואתמחי קמיעא דקאמר היינו להיכא דאבד המחאתו גברא דהיינו לשאר הקמיעים דאז נשאר קמיע זה מומח' דהלא ק"ו הוא השתא לדרכם ז"ל דאבד גברא המחאתו בלחש זה עצמו שכתבו ג' פעמים אחרים ולא הועיל אפילו הכי קמיע זה מיהא אגרת זו מומחית ולא נתאבדה המחאתו בהמחאת גברא ומכ"ש בהיכא דהומחה הקמיע שהומחה שלשה פעמים דבהכי הויא המחאתו אפילו באדם אחד וגברא לא איבד המחאתו ללחש זה אלא לשאר הקמיעים דהו מן הסתם פשיטא דישאר קמיעא בהמחאתו דלא גרע כלל כיון דלא איבד גברא המחאתו בלחש זה. וי"ל דאיפשר כה"ג דהומחו השלשה קמיעים מיד אדם זה מיקרי אתמחי גברא להני ג' לחשים ולא מיתקרי אתמחי קמיעא ולא גברא אלא בקמיע אחד לבדו. ולא מצי לשנויי דאתאביד המחאת גברא בהני לחשים עצמם הג' כפי זה מאי אתמחי קמיעא לפי' רש"י ז"ל לחש זה ואם איבד גברא המחאתו בו מאי מיחוי איכ'. לזה הוצרכו התוספות ע"ה לשנויי אתמחי גברא בהכרח מיד כל אדם. ודוק: