חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף סא.
גמרא. וחייא בר רב אמר באותה שאין בה מכה וכו' נראה לומר לפי הסברא דלא גרע אותו שיש בו מכה משאין בו. וה"ה באותו שיש בו מכה ואף קאמר ופלוגתייהו בשאין בו מכה אלא דמהש"ס לא משתמע מדקאמר ואף ר"י סבר וכו' ומאי ראייה כפי זה דהוא הדין ויש ליישב ודוק. רש"י ד"ה דמומחה גברא וכו' שעשה אדם זה קמיעא זו וכו' יש לדקדק מאי מילת זו דקאמר דהו"ל שעשה אדם זה קמיע אחד לשלשה אנשים. ונראה לי דכוונתו לומר לחש זה בשלשה קמיעים. והיינו שדקדק רש"י בסמוך שריפא כתב זה ובזה לא קשה מה שהקשו התוספות ז"ל לקמן בע"ב בד"ה תלת קמיעין לפירוש. ויש ליישב שפירשו התוספות בדברי רש"י והקשו דאם בענין זה קרוי חד קמיע לשלשה גברי דלעולם חד קמיע לשלשה גברי דוקא חד משמע. והכא דקדק רש"י ז"ל קמיע זה כאילו אמר מן קמיע זה. ודוק. תוספות ד"ה אע"ג דלא ממחי קמיע. קשה לרשב"א פירוש להיות דגברא אתמחי להאי לחש ממיל' קמעי אתמחי דאי לא אתמחי הלחש היאך אתמחי גברא וא"כ מאי פי' אע"ג דלא אתמחה קמיעא והא מומחה הוא מצד הגברא ולאיזה ענין לא אתמחי קמיעא ומכח זה הייתי אומר דפי' אע"ג דלא איתמחי קמיעא כגון שאבד הקמיע המחאתו שלא הועיל ואפילו הכי כיון דגברא שכתבו מומחה הוא שפיר דמי והיינו טעמא דקאר אעפ"י דלא איתמחי קמיעא ולא די ליה באומרו לא תימא עד דאתמחי גברא ואתמחי קמיעא אלא עד דאתמחי גברא ולמה הוסיף לומר ולא איתמחי קמיעא. לזה פירש רשב"א תדע לאיזה ענין קאמר אע"ג דלא איתמחי קמיעא הוא להיכא דאבד הרופא המחאתו והכי פרושו אם אתמחי גברא אע"ג דלא אתמחי קמיעא מצד עצמו דאמטו להכי ישאר בחזקתו אף אם יאבד הרופא המחאתו אלא דבאבוד הרופא המחאתו נאבד גם הוא וכאילו לא אתמחי אפי' הכי שרי. ולא בא רשב"א לפרש אלא שיעור מלת אע"ג דלא אתמחי קמיעא ולומר מצד עצמו ואם היה מפרש הכי רשב"א הייתי מקשה סתם קאמר דלא אתמחי קמיעא לזה עבד מציאו' להיכא דאבד דאזלא אתמחי קמיעא כלל לא מצד עצמו ולא מצד הרופא דכבר אבד המחאתו וכפי זה פי' ולא אתמחי קמיע היינו להיכא דאבד הרופא וכו' ודוק. וראיתי למהרש"ל שפירש מה שפירש וג"כ מאיר עיני חכמים ולא ניחא לי כלל פשיט' לי שלא נתכוונו התוספות לדבריהם כאשר הם רחוקים בעיני כל רואם ותו לא מידי ממה שפירשתי: