חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף ס:
גמרא. חיפהו כולו במסמרו' וכו' נראה לי דהיינו אעפ"י שעשאו בצורת סנדל המסומר הוסיף עליו שחיפהו וכו' הוא דקמ"לן דאפילו הכי שרי. ופשוט: שם גמרא. השתא דאתי להכי לר"י נמי וכו'. ולעיל כיון דאשכח הש"ס לאוקומי כרבי נהוראי לא נדחק לחלק בין נטוי וכו'. וק"ל:
תוספות ד"ה השתא חמש וכו' ולקמן בפ' מפנין הוצרך לכל זה לפרש כוונת שמואל ג"כ דלא תימא דסברא זו דאפי' טובא ליתא אלא לסברת שמואל דפרק מפנין. ורבנן פשיטא דפליגי עליה בהאי סברא כדמוכח התם גבי ההיא דמפנין לזה הוצרך לתת טעם דלרבנן דלעולם סב' דאמרינן ואפי' טובא כלשון בני אדם וטעמא דהתם משום טורח שבת והשתא תיקשה אי תימה דאיכא טירחא היכי פליג שמואל בשלמא מעיקרא אמרי' דפליגי אם כלשון בני אדם ואפילו טובא. משא"כ השתא וכו' לזה פי' הם ז"ל דטעם שהוכרח שמואל לפרש ואפי' טובא לאו בהאי תלוי פלוגתייהו אלא דסבר אפי' טובא מצי לפנות ובזה פליגי ולעולם בפירוש הענין מצד עצמו דאפילו טובא לא פליגי. ופשוט: