אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף נח.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף נח.

דף נז:

גמרא. הא דעבד ליה רביה וגו' הרי"ף ז"ל השמיטה מההלכות. ותמה עליו הר"ן: ולעד"ן אינו תימה דהא כבר פסק הרי"ף ז"ל כרב בר פלוגתיה דשמואל דכיפה דצמר תנן היפך שמואל ושינוייא דהכא דעביד הש"ס הא דעביד ליה רבי' וכו' ומתני' דעבד איהו לנפשיה הוא לשמואל דכבלא דעבדא תנן דלית הילכתא כותיה וליכא למיקם אשינוייא דא ומהאי טעמא השמיטה הרב ז"ל וגם הרמב"ם ז"ל לא עבד חילוק זה כי אם חילוק של טיט ושל מתכת יע"ש:

ואע"ג דכפי הסברא יש חילוק כדמשמע מהש"ס עכ"ז סבירא להו והוא נכון כיון דחותם אחד הוא אי גזרינן עליו שלא יצא בו דעבד איהו לנפשיה היאך נתיר לעבד ליה רביה ומי יודע לחלק חילוק בזה בלתי מורגש אלא ודאי דשוינן לדינייהו. ומה שאסור אסור בתרוייהו. ומה שמותר מותר הוא בתרוייהו. והא דקאמר הש"ס לקמן הא והא דעביד ליה רביה הכל אחד וה"ה דעביד איהו לנפשיה ומתניתין דקתני יוצא בחוט שבצוארו דליכא למיחש דילמא פסיק ליה וכו' כמו שכתבו התוספות בד"ה במה אוקימתא וכו' ודילמא נפיל ואתי לאתויי כטיט ושברשותו אסיר. דילמא מקפל טליתו על כתפיו וטעמא דנקט אידי ואידי דעבד לי' רבי' חידוש לאשמועינן חותם שבכסותו דאסי' אע"ג דלא חיישינן לקפל משום אימתא דרביה אפי' הכי גזרינן דילמא מפס' ומירתת ומקפל ולא חש הש"ס למיטעי אבל דעבד איהו לנפשיה אסיר אפילו של טיט בצוארו דהא כבר אמרי' לעיל תניא כוותיה דרבי אבהו הפך שמואל וההיא אוקמתא אינה כי אם לסברת שמואל. ודוק:

רש"י ז"ל ד"ה אידי ואידי וגו' התם הוא דאיכא לאוקומ' בסתם חותמות וכו' נראה לי ראייה ברורה דודאי סתם חותמות של טיט מדקאמ' הש"ס הכי נמי מיסתברא מדקתני זה וזה וגו' דמאי ראיה אימא תרווייהו מתניתין בשל מתכת. אי אמרת בשלמ' דסתמא של טיט הכא דבעי לאוקומה בשל מתכת אמר הש"ס הכא נמי מיסתברא דהאי חותם לאו בסתם חותם דקתני בההיא ברייתא אלא אי אמרת וגו' מאי ראיה. וק"ל: תוספות ד"ה לא תצא בהמה וגו' ולא קאמר דילמא מפסיק דומיא דחות' הנה לא ירדתי לכוונת דברי התוספות ז"ל. לכאורה דאם הש"ס בעצמו פירש דמחזי כמאן דאזיל לחינגא מה מבקשים עוד לטעמים. ואם לטעם הש"ס דפירש דמחזי וכו' כבר נתנו הם טעם דף נ"ד ע"ב ד"ה משום דמחזי וכו' משום דאריג הוא וכל דבר אריג לא גזרו בו וא"כ למה אסור זוג שבכסותו בהכרח אמר הש"ס משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא: ונלע"ד דקאי אחותם והכי קאמר דחותם טעמא דאסיר הוא משום דמיחזי וכו' גזור ביה רבנן והיינו טעמא שפירשו הם ז"ל פירושם ברישא דברייתא לא תצא וגו' דקאי אחותם ואזוג. ואתי מדוייק דבריהם שפירשו וז"ל דהא לעיל מפרש הזוג אסיר דמחזי וכו'. וקשה למה הוצרכו לומר מלת דזוג בהא עסקינן ובמה שפירש' דקאי אחותם שפיר דמביא ראיי' דטעמא דחותם הוא משום דמיחזי דאזיל לחנגא דאם טעמא דחותם הוא דילמא נפל מי הכריחם להש"ס לומר דמחזי ולהוליד טעמא אחרינא ופליג לאיסורא דמתניתין דתרי טעמא לימא דומייא דחותם דאיסורא הוא דילמא פסיק אי תימא דאיסורא דחותם הוא דילמא נפיל. וכי תימא שבכסותו למה יהיה אסור מטעם דילמא נפיל והא כל שהוא אריג לא גזרו. הא לא קשייא מדי דהוה חותם שבכסות העבד דאמרינן דאסיר אעפ"י שהוא אריג. והטעם כמו שכתבו התוס' לקמן בד"ה הב"ע דמח' וכו' דדוקא בזוג שבכסות הבגד שאין שום בגד שלא יהיה ראוי וכו' ולא הטריחוהו רבנן וכו' הכא נמי גבי בהמה ל"ש חותם וזוג גבי דידה והטריחוהו רבנן וא"כ יהיה טעם המשנה אחד דילמא פסיק וכו' ומדשבק טעמא דדילמא פסיק ועביד טעמא אחרינא דמחזי שמע מינה דכוליה מתניתא טעמא למחזי בין חותם בין זוג ותו לא מידי בכוונת דברי התוספות ז"ל. ודוק:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה