אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף נז:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף נז:

דף נז.

גמרא. כי היכי דמודיתו לי וכו' ולדרך זה לא קשה בדברי תנא קמא דקתני חוטי פשתן מיבעי ולמה הוצרכו למתקני חוטי פשתן אלא לשלול דלא דמו צמר לחוטי שער אלא לחוטי פשתן. וק"ל:

שם גמרא מצי אי לימא ר"י וכו' קשה דילמא לעולם רבנן והוא הדין חוטי צמר. והא דתני שער חידוש לשל חבירתה אף על גב דמאיס וי"ל דלא יהיה ס"ד למימר הוא הדין של צמר דהא קתני ברישא דחייץ ואסיר ולא בחוטי צמר אלא בחוטי שער. ופשוט: שם גמרא אלא רבנן. קשה אמאי לא מותיב מהאי מתניתין לרב יוסף ואחר האמת תיקשי ליה. ויש לומר דסבר שמואל דרבינו הקדוש סבר כר"י בשער כאשר סבר נמי שמואל דהלכה כר"י בשער. והש"ס לא סבר למיעבד סברא תליתאה וכי תימ' אחר האמת שמואל כיון דמתניתין פסקה כר"י למה הוצרך הוא למימר הלכה. וי"ל משום דאיכא מחלוקת בתר האי סתמא ויטעה הטועה למימר דלא למיקם אהאי סתמא קמ"לן הלכה כר"י גבי ההיא פלוגתא דמקוואות דתיטעי מינה. ובדרך זה אתי שפיר דברי הש"ס דקאמר מתניתין נמי דייקא דהא לכאורה הדבר מבואר בהדייא. וק"ל:

שם גמרא. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהוד' קצת קשה לפי גרסת מורינו הרב הגדול הרי"ף ז"ל והרא"ש ז"ל דגרסי אמר ר"י אמר רב יהודה אמר שמואל מודים חכמים לרבי יהודה. מי הכריחם לזה לשבש גירס' התלמוד דקא פרי אביי הלכה מכלל דפליגי דמשמע דרב יהודה הלכה אמר ואם להיות המסקנא כן מהש"ס דמודים לפי זה הוה ליהו למיפסק מימרא משום אומרה דהיינו רב נחמן דאמר מודים דבכל הש"ס פליג אביי למימרא דרב יוסף על הרוב והוא הוא דאמר משמיה דרב יהודה הלכה. ויש לישב.:

תוספות ד"ה אין בכבלא דעבדא וכו'. ולקמן דפירש רש"י וכו' דהא משמע הכא וכו' צריך לדקדק מהו לישנא דקאמרי דהא משמע וכו' דפשיטא דלמד דעבדא אבל כיפה דצמר שפיר דמי לרשות הרבים דאי לא תימא הכי מאי בינייהו. וי"ל דאי לאו דברי רבי ינאי הוה אמינא דשוים הם מ"ד דעבדא ה"ה כיפה אסור כדקתני בסיפא וכמו שכתבו התוספות בד"ה הא דעבד ליה וכו' דאיכא קצת קפידא לסבר' שמואל. ואידך פליג עליה בכבול ובפאה נכרית לחצר כאשר רש"י פי' שם דלא איפליגו בסיפא אמוראי ומודים כולי עלמא דכיפה כצמר והראייה ג"כ מדקתני לה בהדי פאה נכרית דמאי שייכות יש לכבלא דעבדא בהדי פאה אלא ודאי דכ"ע כיפה כצמר ומ"ד כיפה וכו' ה"ה כבלא. ואיכא ביניהו אי אמרינן כיפה הוא דאע"ג דאסור לרה"ר שרי בחצר משום שלא תתגנה על בעלה מה שא"כ בעבדא דאיסורא לא אמרינן דשרי לחצר ומ"ד דעבדא התירו לחצר ולא אסרו כי אם לרה"ר כ"ש לצמר דשרי לחצר כדי שלא תתגנה על בעלה ובהאי סברא שכתבו התוספות דלעשות קורת רוח לרבו בהא נסתפקו אמוראי ואיפליגו ולזה אמרו התוספות דהא משמע הכא וכו' דלמ"ד דעבדה אבל כיפה שרי אפי' לרה"ר. הן אמת דלרש"י ז"ל יפרש דהכא דקאמר רבי ינאי האי דיוקא אבל כיפה דצמר שפיר דמי הוא לדיוקא דרישא. ואחר האמת דקתני בסיפא יוצאים בכבול לחצר אמרינן דוקא לחצר ופלוגתייהו דהני אמוראי ברישא. ואיכא בינייהו כבלא דעבדא לחצר כאשר פירשתי והתוספות לא משמע להו האי שנוייא וליכא למימר דטעמא דרש"י ז"ל דהא דקאמר ר' ינאי אבל כיפה דצמר שפיר דמי לאו דוקא. וטעמו כיון דאיכא פלוגתא דתנאי לא קתני לה תנא דידן ונסתפק בה דעל כל פנים תיקשי למאי נפקא מינה ובמאי קמיפלגי דעכ"פ סוף סוף הלכה כת"ק דברייתא. ודוחק:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה