חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף נב:
גמרא. סבר לה כרבי יהודה דאמר מעשה לתקן לאו מעשה הוא וכו' פירוש לאו דרבי יהודה פליג אהא דתנן כל הכלים יורדין לטומאתן וכו' דהא פירש רש"י ז"ל דההיא דכל הכלים בד"ה ואין עולים מטומאתן וכו' עד שיתן בו איזמל דהוי שינוי מעשה אז עולה הטומאה ממנו עכ"ל. ולפי פירושו ז"ל אי איפשר לומר דרבי יהודה פליג אהא דמשנה ערוכה היא דסובר ר' יהודה כה"ג דטהורה דתנן במס' כלים פרק כ"ו משנה ט' וז"ל עור שהוא טמא מדרס. וחישב עליו לרצועות ולסנדלים כיון שנתן בו את האיזמל טהור דברי רבי יהודה וחכמים אומרים עד שימעטנו פחות מחמש טפחים וכו' עכ"ל. הרי לך בפירוש דגם רבי יהודה מודה בה"ג. וא"כ לכאורה תיקשה למה הוצרך הש"ס לומר סבר כרבי יהודה דמשמע בהיפך מתנא דכל הכלים שהביא הש"ס. וי"ל דהכי קאמר הש"ס דלהיות סברא זאת דכיון דלתקן לאו מעשה הוא לא אשכחן ליה דנאמר בפירוש כי אם בדברי רבי יהודה לזה אמר הש"ס סבר לה כאותו חילוק דרבי יהודה. ואין הכי נמי דמודים בו תנא דכל הכלים וההפרש הכא שטיח משום דעוקרו מהיות כלי עד אחר תקוניה לסנדלים והיה לו שעת היתר והא דקאמר רבי יהודה דלתקן לאו מעשה הוא בהיכא דעדיין עביד מעין מלאכתו כהא דרתיכן. הן אמת אי לאו דברי רש"י ז"ל דאוקי לההיא דכל הכלים בשטיח לא היינו צריכין לכל זה אלא דרש"י קושטא דמילתא קאמר וכן הוא אחר האמת אלא דמצא ר' יהודה מבואר מה שא"כ האי תנא דקתני סתם דיכול לדחות סתם קאמר. ודוק: