חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף כו:
תוספות שם ד"ה השתא וכו' תימא לר"י דילמא וכו' קשה לפי מה דקאמר הש"ס השת' שתי משמע דפשיטא להש"ס דגריע שתי מאריג וא"כ פשיטא אי לא הוה לן לטמא שלשה בשתי אלא מאריג ודאי דלא גמרינן ליה מאריג כיון דגרע מיניה. וי"ל דר"י מקשה דאחר האמת דקיימא לן בשתי שלש על שלש דמטמא ממתניתין דכמה יהיה בפקיע ויטמא ואפ"ה קאמר הש"ס דלא גמרינן מיניה אריג שמע מינה בודאי דגם שתי עדיף מאריג והיינו דוקא לגבי שלש משא"כ לגבי שלשה דאריג עדיף כדקאמר הש"ס ק"ו מהשתי וא"כ כשיוברר לן דאריג שלש פשיטא דמכל שכן בשתי והיינו טעמא דנקט ר"י בדבריו שלש. ודוק:
שם בא"ד ולרשב"א נראה. קשה א"כ מצי הש"ס לדחוייה ולימא ליה אודי לי מיהא דבשתי שלשה לא בעי קרא דמסברא אמרינן ליה ובאריג גם שלשה בעי ריבוייא. או ק"ו כפי זה לימא ליה לעולם לרבות שלשה. מה תאמר אתי בקל וחומר שאני התם דחזי לאיצטרופי לבגד גדול ומידי דהוה שלש בשלמא לפירו' ר"י דאריג עדיף מבגד שלם של שתי וערב שפיר דמי אלא להרשב"א מאי משום בק"ו ולע"ד נראה דגם הרשב"א אזיל כשיטת הרב פורת דהאי קל וחומר לרווחא דמילתא נקט וסוף סוף בעינן הרווחה הא איכא דלא בעינן מיהא בגד משתי דהשתא מיהא ליכא בגד שלם ואפי' הכי מטמא בשתי. וא"כ אע"ג דאמרת דלא דמי לבגד שלם. מדמינן ליה לשלשה על שלשה דשתי דהשתא מיהא הוי פחות מבגד ואפי' הכי מטמא וגמרינן מיניה ודוק היטב ותו לא מידי בעינן זה. וראיתי להרב בעל קרבן אהרן שפירש כדברי רשב"א דלא פשיטא ליה מסברא דשתי אלא שלשה ומינה קא גמר שלשה דאריג והש"ס דקאמר אי הכי שלש על שלש נמי פירוש דמרבינן נמי בשתי שלש מסברא וגמרינן מיני' אריג מק"ו ודחה הש"ס דמשתי אין מיסתבר לרבות שלש כיון דלא חזי. וממילא לא מרבינן מיני' אריג. ומתניתין דקתני כמה יהיה בפקיע וכו' שלש על שלש היינו בתר דקיימ' לן שלש באריג מיתורא דוהבגד גמרינן מיניה שתי. ודבריו ז"ל אינם מובנים אצלי. חדא דהרשב"א שלש על שלש קאמר מסברא. ומלבד דאיכ' דוחקות הרבה בדבריו קשה לי עוד עליו דכפי דברי הרשב"א מה דמסיק הש"ס ביתורא דוהבג' דקאי אשלש היינו בהיותו סובר בהכרח דשלש על שלש דשתי גמרינן לה משלש דאריג דאי לאו הכי דשלש דשתי מפיק לה תנא מאיזו דרשא ולא מאריג הוה גמרינן שלש דאריג נמי משלש דשתי. והדרא קושייא לדוכתין. שלש על שלש נמי ליתי בק"ו ולמה אצטריך ריבוייא דוהבג' וממילא אמרינן מדאצטריך ריבויי ולא סמך קרא אק"ו ממילא גם שלשה על שלשה לא גמרינן מק"ו ואצטריך והבגד לרבוייא דשלשה והבן. א"כ לפ"ז לימא ליה דילמ' מתניתין דקתני כמה יהיה בפקיע וכו' מפיק לה תנא לשלש על שלש כשתי מאיזו דרשא ולאו מאריג וממיל' הדרא קושייא לדוכתין כיון דלא גמרינן מיניה שלש גם שלשה לא גמרינן. ואצטריך ריבוייא דוהבגד לשלשה: ודוק: