חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף כה.
גמרא הא בחול שפיר דמי מאי טעמא קשה משמע דקא פריך קושיות הפכיות ממש דמעיקרא קא בעי מאי טעמא י"ט. והשתא קא בעי מ"ט בחול סלקא דעתך מעיקרא הוה ליה למיבעי לפי האמת הא בחול ועוד מנא הני מילי הוה ליה למימר מאי טעמא. ועוד קושיית התוספות ז"ל דמהיכי תיתי דאסיר. ועוד למה הביא הש"ס ההיא דאמר רב דהוה די מההיא דרב נחמן דב' תרומות. אכן דע דמעיקרא פשיטא דיודע היה דמותר לשרוף קדשים ולהינות איידי אלא כיון שגילו חכמים לומר דע"מ אסיר אקדשים שמעת מינה דלקדשים דמו ועי"ט יוכיח ולזה קא בעי הש"ס כיון דלפי סברתיה דהכא קדשים נינהו מדקא אסר ליהו עי"ט כד שרית להו בחול אתו למישרי קדשים דאין להם לעשות חילוק כלל לזה קאמר מאי טעמא לא אסרוהו ומעיקרא לא הוה בעי דפשיטא ליה דשרי משא"כ השתא דמדמית ליהו לקדשים ואתי שפיר נמי מאי טעמא דקאמר הש"ס ובזה הוסרה קושיות התוספות ז"ל ולזה השיבו כיון דמצוה וכו' וקאמר רחמנא בהדי דשרפת ליה תהיה נהנה ממנו לא מצי למסרייה כיון דהתורה התירה בפי' ודוק: