אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף כב.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף כב.

דף כא:

גמרא וכי נר קדושה יש בו לפי מה שכתב הר"ן ז"ל דכיון דתיקנוה משום נס שנעשה במנורה א"כ מאי קא פריך שמואל. ועוד רב יוסף הכי הוה ליה לשנות. וי"ל דשמואל ידע דבשביל המנורה תיקנוה אבל איסור תשמיש המנורה אינו אלא משום קדושה ואין עושין ג"כ קדושה בחנוכה. הן אמת דשאר חומרות ואיסורין יכולין לעשות מה שא"כ כ"כ קדושה כמנורה לא. אי נמי דכיון דאינה אלא היכר בעלמא כדי שיזכרו ישראל את הניסים ואת הנפלאות בודאי דאין בה קדושה דאנן סהדי דאין בה סרך קדושה. והשיב אביי מי סברת דהא לא מתסר אלא מחמת קדושה הא נמי מתסר מחמת ביזוי מצוה. והן אמת אי לאו דעשאוה כמנורה והיתה להכירא בעלמא ליכא ביזוי דהיינו מצותה אלא שעשאוה כמנורה דיינינן לה כמנורה לגבי ביזוי מצוה. והא דלא ביאר רב יוסף הא דמנורה משום דסבר דגם שמואל ידע דדמיא למנורה וקא מתמה דאע"ג דדמיא למנורה לא מחמירינן לה כולי האי לגבי קדושה אי נמי הכי קאמר שמואל וכי נר קדושה יש בו אפי' מנורה עצמה מותר להשתמש לאורה דבנר דבגוף השלהבת המאירה אין בה קדושה ומותר כהא דבוררת אשה חטים לאור בית השואבה וחדש לו קושטא דמהאי טעמא דאיסו' מעילה ליכא דאין בו קדושה אלא וכי נר קדושה יש בו וכו' אלא משום בזוי מצות הכי נמי מנורה נמי משום בזוי מצוה אי הוה כנגד ולעולם דמיא לעבודה והיינו לשיטת הר"ן ז"ל דמדמה למנורה וטעמו דאי לאו האי טעמא אין סברא לאסור כיון דאינה אלא משום הכירא בעלמא מדרבנן. וק"ל:

גמרא איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר. ושמואל אמר וכו' קשה והא כבר א"ר חדא זימנא הכא ולמה קאמר עוד פתילות ושמנים וכו' בין בחול בין בשבת דקאמר לעיל וחדש לנו במה דקאמר בשבת דאסור להשתמש לאורה השתא מנר לנר דידה אסור תשמיש אחר מבעיא וי"ל דאז אי לאו ההיא דלעיל דאסור להשתמש הייתי אומר דטעמו בהכא בודאי כמאן דאמר משום אכחושי והאי הוא דאסר. ודוק. וק"ל:

גמרא אמר אביי כל מידי דמר עביד וכו' הכא משמע דסובר כרביה דעביד כשמואל דלא כרב ומדלעיל דקבלה משמע דסובר כרב וי"ל כההיא דלעיל הוי משום הכירא אחר האמת ובהא מודה אביי ולא בהא דמשום ביזוי מצוה דבהא לא סבר לה כרב אלא כשמואל דעביד הכי רביה. אי נמי כיון דשמע משמיה דרבי יוחנן הוה ליה רב ור' יוחנן לגביה דשמואל והלכה כרבים והאי דהכא דקאמר אביי היינו קודם בוא דברי רבי יוחנן והיינו טעמא דלא קבלה מיניה אביי מעיקרא. וק"ל:

תוספות ד"ה סוכה תניא וכו' קשה לר"י וכו' דאי משום דאיתקוצי לא הוה אסרינן בחול המועד דלא שייך מוקצה משמע מדבריהם דלא הוי מוקצה מחמת מצותו אלא בשבת וי"ט וכן ממה שדקדקו אח"כ בלשונם וז"ל דאסורים אפילו נפלו ואפי' בח"ה דהכי הוה להו למימ' אפילו נפלו בח"ה וכן מדקאמר באמצע הלשון וזה לשונו משום ביזוי או משום הואיל משמע דמשום מוקצה לחוד ליכא איסור החליטי דאי לא הוו מדקדקים זה בלשונם הייתי אומר דהכי קאמר דאי לאו משום ביזוי משום מוקצה לא הייתי אוסר בח"ה ואחר דאיכא נמי משום ביזוי הוי נמי מוקצה לח"ה כל זמן מצוותם מה שאין כפי מה שדקדקו לא משמע הכי אלא ליכא מוקצה בחול דלא שייך מוקצה לפי זה קשה דהא איתא בתוספתא והביאוה שם ז"ל בפרק כירה במותר השמן לר"ש וז"ל ילמדנו רבינו נר חנוכה שהותיר ביום ראשון מוסיף עליו ביום ב' וכו' ביום ח' עושין לו מדורה בפני עצמו ושורפו לפי שמאחר שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו עכ"ל והרי לדידם ליכא מוקצה בחול אפי' בדבר שיש בו מוקצה. ודוחק לומר דשאני ההיא דחנוכה כמו שתירצו הם ז"ל דמרוב חביבות הנס אינו מצפה למתי תכבה ומעיקרא הקצה השמן לבלתי הסתפק ממנו להיותו כלה במצוותו מה שא"כ עצי סוכה ונוייה דאינן כלים ומוקצה ליכא אלא בשבת וי"ט. דהן אמת אי לא הוה אלא דוחק זה הייתי סובל אלא דקשה לי מההיא דהמביא בי"ט דקאמר הש"ס במסקנא אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצי לשבעה ואוקמוה התם להנהו עצי כיתרים מכדי הכשר סוכה בד"ה אבל עצי סוכה יע"ש א"כ הרי עצים היתרי' משום מוקצה אסורין כל שבעה אפילו בח"ה. ויש ליישב בדוחק לכאן ולכאן או לומר דדבריהם דהכא לאו בדיוק ולעולם מוקצה הוו גם בח"ה אחר דאיכא משום ביזוי ואפי' נפלו בח"ה אסירי דכיון דאסירי משום ביזוי מקצינהו למצוה מדעתו ואפילו נפלו דליכא ביזוי אסירי משום מוקצה בח"ה ג"כ או לדחק ההיא דאיתקצי לשבעה והוא דוחק גדול. ודוק:

בא"ד השיב ר"ת הלשון הזה הרבה טרחתי וכתבתי בו כמו עשרה עמודים והעליתי בכמה ראיות היפך דברי ר"ת ואח"כ ראיתי ושמחתי שר"ת עצמו חזר בו מטעם ההכרחות עצמם ועיין בכללי הרא"ש ולא אסתייעא מילתא להעלות' על ספר כל מה שכתבתי בזה מפני תלאות הזמן ואמרתי משום מעשה שהיה איפשר דמשמיא לא בעו דתיהוי מילתא דא משמי דרשו מעל ספר כללי הרא"ש ותמצאהו:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה