אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף יד.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף יד.

דף יג:

רש"י שם בד"ה שלישי שני וכו' וחיישינן וכו' דילמא ראשון. ובמסכת חולין פירש"י זלה"ה דילמא שני ועושה שני כיון דלר"י מה שעושה ראשון עושה שני ראשון עושה שני. ושני שני לזה הכל דבר אחד. אי נמי לא גזרו בטהרת תרומה דתיהוי טומאה ותעביד שני שני וכיון דר"י אין דבריו מבוררים. לזה פירש רש"י ז"ל הכא ראשון ואז עוש' שני אבל שני איפשר דלא. ולעולם לגבי הילכתא הכל דבר אחד אי אמרינן שני עושה שני עבדינן לחולין שנעשו על טהרת תרומה שני לקדש. ואי אמרינן דבהאי גוונא לא גזור שני עושה שני עבדינן לטהר' תרומה ראשון לזה פירש"י ז"ל הכא ראשון והתם שני. ודוק:

תוספות שם ד"ה ר' יהושע וכו' וא"ת וכו' והא דמותיב ליה ר"א משני ראשון וכו' כיון דהגזירה אי לאו שני שני אין כאן גזירה ומוכרח לגזור מטעם זמנין וכו'. לזה תירצו התוספות משום חוכא ואטלול' וגם קושיית ר"א משום חוכא הוא וכן כתבו התוספות במסכת חולין עיין שם. וק"ל:

תוספות שם ד"ה ושקיל וכו'. ופסיל להו. נקט ופסיל דאי הוה אמר ומטמא הוה מישתמע שלא גזרו אלא מחמת טומאה וטמאה עצמה גזירה. לזה נקט ופסיל דאפילו אי לא הוי אלא פיסו' הוו גזרי רבנן דילמא וגם מה שכתבו התוס' שפיר והא אהא קאמינא אלא דלדידי אפי' אחר הגזירה שפיר נקט פסיל מה שאין כן לדידהו. וק"ל. תוספות שם בד"ה תנא וכו'. ובפרק שני דחולין וכו' דמצינו דעל ידי ספר שני עושה שני פירוש אחר שלא קבל ר"א דבריו במשקין דאי לא תימא הכי מאי קא מתרצו התוספות. ועוד במסכת חולין כבר תירצו זה דטפי ניחא ליה לר"י להביא מהאוכל לאוכל וכו' דזה עביד להאוכל וכו' אלא ודאי דתרתי קאמר. ותירצו דאין הכי נמי וכיון דמה שהשיב ר"י לרבי אלעזר לא נתברר בברייתא אלא חכם אחד אמרו איפשר נמי וכו' וק"ל:

שם בא"ד ויש לומר דומיא דיד מטמאה חבירתה וכו' כדמוכח בחגיגה. לכאורה משמע דהראי' היא מדקתני במתניתין בחומר בקדש וז"ל שהיד מטמאה את חבירתה בקדש ולא בתרומה. וקשה לפ"ז מפורש הוא בבירור במתניתין בקדש דווקא ומאי כדמוכח הוה ליה למימר כדקתני בהדייא. וי"ל דמתניתין דקתני לקדש ולא לתרומה אין ראייה דמצינן למימר דהא מני רבנן דרבי יהושע ושיעור דבריהם כך הוא רבי יהושע סובר שני עושה שני ויד שנגעה בחבירתה פוסלת את התרומה. ורבנן סברי דאין שני עושה שני אלא שלישי ואין היד שנגעה בחבירתה פוסלת אלא את הקדש כיון דהוי בו רביעי והני רבנן אזלי לסברתם ואמר והכא יד מטמאה חבירתה לקדש ולא לתרומה כיון דלא הוי יד הנוגעת בה חבירתה הטמאה אלא שלישית ומעלה הוא בקדש מבתרומה והא דקא מנו לה אחר שהיא נכללת במעלת רביעי בקדש. כבר תירצו זה התוספות ע"ש. ולעולם דברי רבי יהושע אף בתרומה ואין ראיה ממתניתין:

אכן מדקא חזינן דמייתי בחגיגה הש"ס פלוגתייהו אמתניתין דקתני דוקא לקדש ולא לתרומה משמע דגם רבי יהושע לא קתני אלא לקדש דאי לת"ה כיון דמתניתין לא אתיא אלא כרבנן מאי מייתי בירור ספיקא מהא דלא קיימא כותיה. ועוד אדרבא הוה מצו להביא ראיה ברורה מדברי רבנן דמתניתין דקתני לקדש וכו' דוקא לפסול ולא לטמא. ועוד למה לא אותביה ר"י לריש לקיש מינה לפסול דוקא אם כן משמע דר"י לא קאמר אלא לקדש והיינו משמע דקאמרי התוספות. ועוד יש לדקדק דר"י לא קתני אלא לקדש אלא דאני סובר דדי בזה שכתבתי. ודוק:

שם בא"ד ושמא כשראה וכו' וא"ת לימא דהאי סברא דספר פוסל את הידים כר"י ור"א לא סבר כוותיה כהא דתנן כל הפוסל וכו'. דמיתוקמא כרבי יהושע ובזה תירצו התוס' במסכת מגילה שכתבו למה לא השיב ר"י לר"א מהיד שמטמאה את חבירתה. ותירצו כיון דהוי סברת ר"י לחוד לא יקשה הרב בסברתו לזולתו הכי נמי הכא. ונראה דשאני הכא מדחזינן שהשיב ר"י לחכמים מינה שמע מינה דמוסכמת. ועוד דקא מהדרו ליה חכמים אין למדין דברי תורה מדברי סופרים ולא דברי סופרים מדברי סופרים שמע מינה דהא דספר מטמא את הידים מוסכם הוא. וק"ל:

תוספות שם ד"ה אף הידים וכו'. וא"כ הוה טפי מי"ח. ואין לדחות דהא דספר מטמא את הידים לאו גזירת בית שמאי היה ולזה לא מנו לה דליהוי י"ט דא"כ מאי פריך הש"ס הי גזור ברישא. לעולם לא גזרו בית שמאי אלא סתם ידים מתחילה ועד סוף. והא דידים הבאות מחמת ספר לאו דבית שמאי. והשתא לא מקשינן תו למה לי דאמרינן דבהא מודו הנך משום דרבי פרנך ולא בסתם ידים אלא ודאי דסובר דכולהו הוו דבית שמאי ואהא קא מקשי התוספות דהוי טפי מי"ח. וק"ל:

תוספות שם בד"ה האוחז ספר תורה ערום. משמע קצת פירוש כיון דאיכא לדחות דהאי כל כתבי הקדש בלאו טעמא דרבי פרנך כמו שכתבו הם ז"ל בחגיגה. אי נמי דוקא בקד"ש וכמו שכתב רבינו שמשון ז"ל במסכת ידים מחמת קושיית ולדידיה מי ניחא. אי אמרינן דהאי כל כתבי לתרומה לזה אמרו משמע קצת איברא דודאי התוספות סוברים דלתרומה נמי קאמר כל כתבי אפילו לפי תירוצם דחגיגה. ומה שהקשה ר"ש כבר תירצו הם ז"ל בחגיגה דלאו קושייא עיין שם. ומה שכתב מהרש"א ז"ל ליתא אלא כמו שכתב בסוף דבריו דהא דקאמרי התוספות ז"ל וכו' דקד"ש וכו' בדרך הוה אמינא קאמר. וק"ל:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה