חפץ השם· רבי חיים בן עטר
שבת · דף יג:
תוספות בד"ה מטה חדא הואי ופלטי וכו' קשה קצת גם בדברי רב יוסף הוה מצי להקשות כיון דאפילו בבגדו ובבגדה אסיר ותו אמאי לא משנו התם כפלטי דהו בבגדיהם דדוקא הכא דהוו בלא בגדים. ותו קשה למה לא תירצו דשני התם דנעץ חרב דבזה שרי:
והנלע"ד דמעיקרא לא קשה מידי בדברי רב יוסף דשאני פלטי דנעץ חרב וכו' יצריה אזיל ליה והסיח דעתיה ממנה ואין יצרו תוקפו מה שא"כ הכא דאסרה תורה קירוב מטה לאו מטעם גזירה והוי כגוף האיסור מטה חדא דשמיע להו דאיסורה דקורבא היינו מטה חדא א"כ הגע עצמך נעץ אלף חרבות איסורא מיהא איכא. ולזה לא מצי לשנויי נמי בגדיהם דלא מהנו בכהאי גוונא וישבו כיון דהוה מטה גדולה ביותר הוו להו כשני מטות והוצרכו עוד לאי נמי. וק"ל:
תוספות שם ד"ה אוכל ראשו וכו' טמויי מטמא פירוש מדקתני אוכל אוכל שני מפסל משמע דראשון עושה ראשון בפירוש איתמר. ואמרינן דגזרו נמי בטומאה ומבוארת במתניתין ואע"ג דאיתא רבי יהושע דשני עושה שני ולא ראשון עושה ראשון עכ"ז מוקמינן מתניתין רבי אליעזר וגבי צריכותא דמשקין דקאמר הש"ס דלא שכיחי ולא אמר הוא טמויי מטמו מסברא ליכא למימר דגזרו דילמא אפי' הא לא גזרו אלא פסול ונקטו אוכלין לרבותא ולא מצינן לדיוקי ולמיקם עלה כיון דהוו גזירות וחידוש הוא ואע"ג דדייקינן לא סמכינן עלה כיון דליכא בבירור דנגזרה כהא דאוכל ראשון דהוי כרבי אליעזר ותנא דידן סובר כרבי יהושע לזה גילה דעתו דוקא פיסול. ולפי מה שפירש האדון מהרש"א ז"ל יכולין אנו לתרץ דתנא נקט סדר הגזירות גזרו על ראשון ראשון ועל שני אחריו ובלאו הכי בעיני דחוק מכמה טעמי' ואין רצוני להאריך. ודוק:
מכאן נשמט מפני טרדת הזמן והצרות הילד: