אור ברסלב
חפץ השם שבת › דף ד.

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

שבת · דף ד.

דף ג.

תוספות ד"ה והא בעינן וכו' ועוד אומר ר"י דאל יצא איש ממקומו וכו' עכ"ל. ולפי זה אע"ג דאל יצא איש ממקומו ליכא למשמע מינה אלא עקירה היא דבעיא מקום ד' על ד' אפילו הכי אמרינן שפיר דלא שנא עקירה לא שנא הנחה כיון דבעקירה בעינן ד' על ד' הוא הדין הנחה. ועל זה אמר הש"ס והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבע. ולזה תירץ רבא הא מני רבי עקיבא היא דלא הצריך בהנחה ד' על ד' ולא שנא עקירה ולא שנא הנחה דזה נמי סובר הש"ס דלא שנא דקאמר והא בעינן וכו' הכי נמי קאמר רבה כיון דבהנחה לא בעינן ד' על ד' הוא הדין עקירה ודחה הש"ס ודילמא הנחה וכו' פי' דסבר רבי עקיבא דלא אמרינן דבעינן ד' על ד' אלא בעקירה דדרשינ מאל יצא. אבל בהנחה לא אמרינן בה דהוא הדין. ולא שנא. זהו כוונת הש"ס לסברת ר"י. ופשוט:

שם תוספות ד"ה אבל למטה מעשרה וכו' כשהחפץ בידו של עני או של בע"ה לא שייך וכו' פירוש כשהחפץ בידו של עני כשהכניס ידו לפנים או בידו של בע"ה כשהוציא ידו לחוץ עם החפץ לא שייך קלוטה והטעם דידו בתר גופו גרירא. אבל כשנותן לתוך ידו של בע"ה או כשנותן לתוך ידו של עני אז שייך קלוטה אפי' ביד אע"ג כשנותן בע"ה לעני או עני ליד בע"ה אין מפסיק אויר בין ידיהם להיות החפץ קלוט באויר אפי' הכי חייב וכשיצא מיד העני בין באויר בין לתוך ידו של בע"ה אמרינן שפיר קלוט' כמי שהונח'. ופשוט:

שם בא"ד דהא כשנותן בע"ה לתוך ידו והוציא לא מיחייב. ק"ק משמע דמרישא דמתניתין דקתני או שנטל בע"ה מתוכה דפטור אין ראיה שלזה הוצרכו להביא מסיפא דונתן בע"ה לתוכה ומה גם דהכא בהנחה עסקינן דקתני מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ומדמהדר התוס' להביא ראיה מעיקרא משמע דמהנחה דכוותה דבמתניתין אין ראיה. ולא ידעתי למה. והנראה לע"ד דודאי אין הכי נמי וטעמא משום דבנתן בע"ה לתוך ידו של עני. שייך יותר למימר קלוטה מהכניס העני ידו לפנים ונטל בע"ה מתוכה דלגבי הנחה כיון שהחפץ היה בחוץ והכניסו בתוך ידו וידו בתר גופו גרירא. לא שייך קלוטה. מה שא"כ כשנותן בע"ה ליד העני והוציא שהחפץ שם היה ושם נמצא כשהוציא הייתי אומר דאמרינן קלוטה כמי שהונחה לזה אמרו התוספות דהא כשנותן בע"ה ריבותא דאפילו בנדון זה ששייך לומר יותר קלוטה ששם קבלה אפ"ה לא אמרינן ומכ"ש לגבי הנחה. וק"ל:

שם תוספות ד"ה דאמרינן קלוטה כמי שהונחה וכו'. ואם היינו אומרים הא דקאמר לעיל רבי עקיבא סבר וכו' מדברי רבה אתי שפיר. אך אין ראיה שיהיה מדברי רבה ואני אומר דזה אי אפשר לאומרו. דמקשה אהא דקאמר רבה ורבנן סברי וכו' דלפי זה מאי קא מתרץ הש"ס בתר דאיבעיא הדר פשטה דסבר רבי עקיבא קלוטה וכו' מה מועיל תירוץ זה אף אנן ידעינן דסבר כן רבי עקיבא לכל הפירושים והכי הוה ליה למימר הדר איפשיטא ליה דסברי רבנן קלוטה לאו כמי שהונחה. אי נמי רבי עקיבא הוא דסבר קלוטה כמי שהונחה ואז היינו אומרים דוק מינה דרבנן סברי קלוטה כמי שהונחה ומדקאמר דסבר רבי עקיבא קלוטה וכו' משמע דעלה קאמר למימרא. ופשוט:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה