חפץ השם· רבי חיים בן עטר
הוריות · דף ו.
גמרא על עבודה זרה. שעשו בני צדקיהו וכו' הטעם הוא מדקא מייתו שעירי חטאת ש"מ דחטאת זו על עבודה זרה ובבבל לא אשכחן עבודה זרה בישראל אלא בת אל נכר. ובת אל נכר לאו בת שעיר היא לזה אמר על ע"ז דבימי צדקיהו. ופשוט: שם גמרא אלא לר"מ דאמר ב"ד ולא צבור וכו' קצת קשה והרי פשיטא דידע דעבודה זרה דבימי צדקיהו מזידין הוו ואפילו הכי מייתו בהכרח דמצד הוראת שעה היתה א"כ הכי נמי מצד הוראת שעה וי"ל דכל עוד דמצי לאוקומי אדינא מוקמינן ובזה לא קשה נמי מה דפריך בסמוך והא מייתו להו הנהו דחטאו ומאי פריך אימא הוראת שעה היתה אלא ודאי דכל כמה דמצינן לאוקומה אדינא שפיר דמי. אי נמי יש לומר דשאני להא מילתא דליכא חיוב בעולם דהחוטאים כבר מייתו ואין כאן מי שחטא באיזה אופן שיהיה להביא קרבן משא"כ הא דמזידין נינהו הא מיהא איכא חשש עון בעולם וגם ההיא דפריך אדרבי מאיר למה יביאו דבר שאין בו חיוב בעולם דהא דמזידין בר עון נינהו ודכוותיה בלא הזדה מביאין י"ב פרים אלא דמשונה משוגג למזיד בזה עשו הוראת שעה אבל בהא דליכא חיוב הגם דהוי שוגג לא מחייב אלא אחד אין סברא שיעשו הוראת שעה בכי האי גוונא להוסיף דבר שאין דכוותיה בעולם. ודוק:
שם גמרא אמר רב פפא כי גמירי וכו' פי' והגם דפליגי רבנן עליה דרבי שמעון דלא שנא יחיד ל"ש ציבור בהא מודו דליכא מיתה בצבור ולזה קא פריך מאי טעמא דרב פפא. ופשוט:
שם גמרא אין ה"נ וכו' והגם דהוו רובה עכ"ז אי לאו קרא דאשר פדית הוה לה כחטאת שמתו בעליה והראיה מלקמן דתנא מת אחד מהציבור חייבים דהא ב"ד קאים ליה משמע דהגם דקאי כל הציבור חוץ מא' פטורים ומקרי חטאת צבור שמתו בעליה ופטו' אי לאו מטעמא דאין מיתה בצבור. וק"ל: