חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף מג:
האי נרקום דגנוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים. דדברא בורא עשבי. הטעם כיון דמסקינן דכל שהוא עץ ומקרי עץ מברכין עליה בורא עצי הגם דאינו מתקיים כהא דקאמר הש"ס מאי קרא ותטמנם בפשתי העץ כל מידי דדמי לעץ דהיינו בגבעול שלו מתקשה עץ מקרי ומברכין עליה בורא עצי א"כ נרקום דגנוניתא דמשקין אותו וע"י ההשקאה מתקיים וממילא מתקשה ובאומרך כן הרי שם עץ עילויה ודוקא מצד שהנרקום הזה הוי רך ביותר ולא דמי לחלפי ימא דקאמר דמקרו עץ משם דדמו לקושי של פשתים דמיקרי עץ לזה הוצרך לדגנוניתא שיהיה במקום דחייל עילויה שם עץ ובזה מברכין עלויה בורא עצי. ולכן הוריתי הלכה למעשה על מין שקורין קרונפל הגדל ועצו הוא קשה הגם שיונח דאינו מתקיים שנים בארץ עכ"ז כיון שהוא קשה כעץ פשיטא דמברכין עלויה בורא עצי בשמים. ומה גם דאמרו לנו שמתקיימים שנים והשתא לא איצטריכנא בהו להאי טעמא אלא למי שאינו מתקיים ועצו מתקיים שפיר מברכין בורא עצי בשמים וק"ל:
תוספות ד"ה שמן והדס האי שמן וכו'. ולפירש"י ז"ל שפירש דהאי שמן להעביר הזוהמא ל"ק מידי דהוא ז"ל הרגיש ופי' בפ' אלו דברים דדוקא בשמן טחינה וכתישה הוא דאין לברך בורא עצי בשמים כשהוא בא להעביר הזוהמא אבל שמן אפרסמון אפי' יהיה להעביר הזוהמא מברך בורא שמן ערב וטעמו ז"ל מהכא ופשוט: שם תוספות ד"ה האי מאן דמרח וכו' ודוקא וכו' פי' דהו"ל למימר על האתרוגים וכל החבושים מברך וכו' ומדנקט כי האי גוונא האי מאן דמרח משמע דוקא וכו' וק"ל: שם גמרא. ששה דברים גנאי לת"ח. וכו' פי' כל הני ששה דברים מיירי באופן דהגם לגבי שמיא ליכא איסורא אפ"ה משום שמא יחשדוהו בני אדם בדבר איסור קאמר וזהו גנאי הוא לו הא' אל יצא מבושם לשוק היינו אפי' היה הבישום דבר הכרח דשרי לעשותו כהא דלהעביר הזוהמא ונשאר הבישום ממילא ואין איסור בדבר אפי' הכי גנאי הוא לו שמא יחשדוהו שלא כן היה ואל יצא יחידי אפי' לצרכיו ואפי' לדבר מצוה נראה דלא יצא כיון דאיכא חשדא וכו' ירחיק עצמו ממנה דהו"ל כמצוה הבאה בעבירה. וכן מוכח ממה דמסיים ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עדנא אבל וכו' מידע ידעי משמע אבל בלאו האי טעמא דמידע ידעי הגם דהולך לתלמוד תורה אפ"ה לא יצא יחידי והטעם נראה משום דהוי ביה חילול ה' ח"ו ואל יצא במנעלים מטולאים הגם דאחרינא דלאו ת"ח לית לן בה ת"ח אסור משום ולמשנאי אהבו מות. וכיון שגנאי הוא לו שמתבזה בכך ומתגנה ונמצא שם שמים מתחלל. ואל יספר עם אשה בשוק והגם דהיא אחותו או אשתו דליכא איסורא. והגם דהעומדים שם לפניו הכירו וידעו באיזה אופן שיהיה שהיא אחותו וכו' עכ"ז אסור משום שמא יעברו אינשי אחריני ואיתרמי וחזו ליה מדבר עם אשה בשוק וזהו דוקא דייק שאין הכל בקיאין ואנן בעינן שלא יהיה שום אדם שידיניה בפריצות ח"ו. ואל ישב בחבורה כדמפרש בש"ס טעמא ואפי' במושב שאין שם משום מושב לצים ולא מרויחין אפ"ה אסור גזירה דילמא ימשך אבתרייהו. ולא יכנס באחרונה לבהכנ"ס פי' ואפי' הוא עוסק במצוה אחריתי או לומד אפ"ה גנאי הוא לו דקרו ליה פושע וי"א לא יפסיע פסיע' גסה נראה דהא לא קאי אמאי דקאמר גנאי אלא איידי דהזכיר דברים שצריך להזהר בהם ת"ח נקט הא נמי והסמיכה על ענין הביאה לבהכנ"ס נראה לומר דאפי' לילך לבהכנ"ס אפ"ה לא יפסיע פסיעה גסה משום שמפחת ממאור עיניו לזה יזהר ודוקא ת"ח הוצרך להזכיר עליו אבל עם הארץ אם הוא רשע אדרבא ועיני רשעים תכלנה. ואם הוא בינוני אפ"ה מה נפקא לן מיניה להזהירו. אי נמי דחידוש בתלמיד חכם אפילו לילך לבית הכנסת דס"ד דמצוה קמ"לן וכדתיבנא ולא ילך בקומה זקופה וכו' הנה פשיטא דהא מילתא לכולי עלמא אסירא ועבירה ביד התלמיד חכם דדוחק רגלי השכינה ושוה להדיוט דכולהו שוו לאסורא. אלא נראה דהמכוון הוא דאפי' בהיכא דלא עביד לה בכונת מכוין דמזקיף קומתו דמיחזי כיוהרא אלא דזאת קומתו גבוהה וישרה אי נמי מאיזה סיבה שתהיה כגון דכאיב ליה גופיה דנפקא מינה לגבי שמיא ליכא איסורא ולגבי הרואה יהיה חושדו דאדרבא מתגאה בתורתו ומהלך בקומה זקופה לזה הגם דלא עביד לה מצד רוחב לבב וליכא איסורא בינו לבין קונו אפילו הכי אסור גנאי הוא לו מצד חשדא וצריך להרחיק מעליו כל חשד כדי שיהיה נקי ובר בעיני אלהים ואדם. ופשוט:
גמרא. חלפי דימא וכו'. בורא עצי בשמים וכו' מק' והיא וכו' ותטמנם וכו'. ק"ק והרי אשכחן הגם דחטה מין עץ לגבי ברכה דבורא פרי העץ לא חשיב ליה עץ. ויש לומר הני מילי לענין ברכת אכילה לברך בורא פרי העץ דוקא. דהצריכו אילן גמור אבל לגבי ברכת הריח לברך בורא עצי בשמים שפיר מברך על כל מידי דמיתקרי עץ בכל גוונא. ודוק: