חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף מב.
גמרא. הלכה כרבי מונא וכו' צריך לדעת היכי אמר שמואל הלכה או אין הלכה ודוחק לומר דתרוויהו אמר והדר ביה מחדא ואיפשר לומר דאחר האמת לאו הלכה אמר שמואל אלא דאינהו דלא הוו ידעי חילוק זה דקבע ולא קבע מדחזו לשמואל דאמר לחמניות מערבין ומברכין עליהם המוציא מינה ידעו מכללא איתמר דהלכה כרבי מונא ובחרו להביא מימרא דהלכה זו דהוא רבי מונא ודברי שמואל עלה ולעולם שמואל לא אמר בפירוש הלכה כר"מ והשתא שפיר קאמר רב יהודה לאו הלכה איתמר. וההיא דשמואל דקבע עלייהו. וכפי זה בהכרח דידע דהכא לא קבעו סעודתייהו על הפת הבאה בכסנין דאי לא תימא הכי מאי קא מתמה עלייהו. וק"ל:
שם תוספות ד"ה ברך על הפת וכו'. הא פסק רב פפא וכו' הא דלא הוכיחו ממתני' עצמה דקתני ברך על הפרפרת וכו' פטר את שלאחר הסעודה אבל הפת אינו פוטר הפרפרת שלאחר סעודה. נראה דמהך יכול הדוחה לדחות דהך פרפרת אינה דללפת אבל דדרכה ללפת אפי' הביאם אחר הסעודה פת פוטרתה לזה הכריחו מדפסק רב פפא והיינו אפילו דדרכו ללפת אפי' הכי כשבא לאחר אין הפת פוטרתו כמו שפירשו הם ז"ל בד"ה הילכתא וכו'. וק"ל:
תוספות ד"ה הסבו וכו' וא"ת מ"ש דבמוגמר וכו' דבריהם ז"ל צריכין עיון דמהיכן נולד להם והיכן נרמז דמאי דקתני והוא אומר על המוגמר בהסבו קאי. ואין דעתי סובלת שום דוחק. אלא הנראה פשוט דהלשון הזה נתהפכה בו שטה אחת וצריך להגיה ולהקדים מילת בירושלמי פריך מאי שנא וכו' ומשני וכו' ומלת וא"ת מוטעת ואינה מדברי התוס' וסיבת היותה בלשון הוא כיון שמחמת השיבוש שנפל בלשון שנשמטה מלת בירוש מי פריך ממעלה למטה ונשארה מלת מ"ש גרידא בתחילת הענין בא המגיה והוסיף שם וא"ת כפי דעתו. ואחר האמת מוטעת היא והכי צ"ל בירושלמי פריך מאי שנא וכו' ומשני וכו' ופשוט. והם ז"ל כוונתם להודיע לנו חידוש אחד מהירושלמי שלא הוזכר בש"ס שלנו. כי כן דרכם ז"ל תמיד להביא המתחדש מהירושלמי. ופשוט: