חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף מא:
גמרא. ואידך הני שעורין וכו'. נראה דלפי זה מצינן למימר דלא פליגי אדרבי חנן. דרבי חנן עצמו לא קאמר אלא אסמכתא ועיקר הכתוב בחשיבות פירות ארץ ישראל משתעי ושפיר:
שם גמרא. אמר רב הונא טעוני' ברכה לפניהם ולא לאחריהם נראה דסובר דהגם דלא זייני ברכת הזן פוטרתן דמ"ד פת פוטרת כל מיני מאכל ולזה ברכת הזן שעדיין לא בירך אותה יכול לכוין למפטרם מה שאין כן ברכת המוציא שכבר בירך אותה ומסתמא לא היה דעתו עליהם וגם אין דרכם לבוא ללפת את הפת דאמרינן מסתמא נפטרים דהוו ללפת. וכפי זה אה"נ אם היו לפניו בשעת ברכת המוציא דאז דעתו עליהן הפת פוטרתן וכפי זה אומרו ופליגא דרב חייא לא קאי אלא אדרב ששת דאי רב הונא מודה דאם היו לפניו דפת פוטרתן. א"נ אפשר דסבר הש"ס כדברי ר"ח דאפילו אינם לפניו הכל נפטרים בברכת המוציא וכו' וזה הפך דברי הרב בעל מגן אברהם דאין הכרח לדבריו. ומה שכתבתי נראה יותר צודק. ודוק:
שם גמרא. ור"ש אמר וכו' שאין לך דבר וכו' נראה דדוקא דבר שברכתו מעין שלש אבל ברכות בורא נפשות רבות מודה שברכת המזון פוטרתן שהיא ברכה כללית והיא נכללת בברכת הזן וראיה מדקאמר שאין לך דבר וכו' ופת הבאה בכיסנין עצמה יש בה ברכת בורא נפשות ודוק:
תוספות ד"ה הלכתא וכו' ולא נהירא דא"כ מתני' היא וכו' ונראה דהא לא קשה דאתא למימר דדוקא הבאים מחמת סעודה הוא דהוו בכלל זה דכל שהוא עיקר מה שאין כן הבאים שלא מחמת סעודה וכו'. ועוד נלע"ד לומר דאתא למימר אפילו לא לפת בהם את הפת דאי ממתני' הוא אמינא באוכל עם הפת. קמ"לן דבכל גוונא אפילו לא לפת בהם כיון דכל הבאתם לא היתה אלא ללפת יכול לאוכלם בלי ברכה דברכת הפת פוטרתן. ובזה לא קשה ג"כ מה שהקשו עוד מהא דקא פריך הש"ס יין נפטריה פת וכו' פי' דלהיות דכל מידי דאתי משום לתא דפת או לשרות המאכל או ללפת הוי מחמת הסעודה ולזה פריך שפיר הש"ס יין נפטריה פת. ובאמת בלאו הכי לא קשיא דשפיר מצינן לפרושי כששורה פתו. ותמיהתם ז"ל דלא אשכחן שיברך וכו' יכולים לדחות דמהכא ידעינן לה מדקאמר יין וכו' אלא דטעם הראשון נראה עיקר. ומה שהקשו עוד אמאי דפירש רש"י ז"ל בדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון דייסא וכו' ממתני' דבירך על הפת וכו' וקאמר בש"ס דה"ה מעשה קדרה וכו' הן אמת דשפיר הוו מקשה נמי ממתני' לחוד דקתני בירך על הפת פטר את הפרפרת למאי דפירש רש"י ז"ל דפרפרת אינה באה למזון ולמילוי הכרס אלא למיגמר אכילה ואפילו הכי קאמר דפטר. אלא להיות דהם ז"ל פירשו דפרפרת היינו פת צנומה בקערה לזה לא הקשו אלא ממה שאמרו בש"ס בהדיא דפטור ממעשה קדרה מבלי שיטריחו להקשות לפי פירוש רש"י ז"ל אי נמי נראה לומר דליכא להקשות מהא דפת פטר הפרפרת אי לאו דאמר הש"ס וכ"ש מעשה קדרה דהוא דההוא פרפרת להיותו אינו חשוב וטפל פת פוטרתו אבל מעשה קדרה להיותו חשוב אינו טפל אבל ממה דאמר הש"ס וכ"ש מעשה קדרה מקשו שפיר בין מפרפרת בין ממעשה קדרה:
ונראה ליישב דקושיתם מעיקרא ליתא ולא קשה לא מפרפרת ולא ממעשה קדרה לפירש"י ז"ל והוא דהאי פרפרת עסקינן דאית ליה שייכות בהדי פת והוה ליה כלפתן שאינו בא אלא ללפת. ה"נ האי פרפרת. וזהו דדייק רש"י ז"ל באומרו דהפרפרת אינו צריך אלא למגמר אכילה אם כן צורך פת הוי ולזה כשמברך על הפת שהוא עיקר אכילה פוטר הפרפרת. ומעשה קדרה דקאמר הש"ס אפשר דיש הרבה מינים דמעשה קדרה ויש בהם דללפת את הפת ובהו קאמר וכ"ש מעשה קדרה דהפת פוטרתן דכל דללפת הפת פוטרו והגם דיונח דמעשה קדרה לא הוי אלא דייסא וכו' עם כל זה יכולני לומר דהמעשה קדרה לפעמים יהיו עושים אותו ללפת אלא דמסתמא אינו ללפת ובהיותו ללפת קאמר הש"ס דפת פוטר' וכן תמצא לרמב"ם דפירש פרפרת ללפת. אם כן דפרפרת דקתני במתני' דפוטרתה פת היינו שהוא מלפת בה הפת. וזה הכלל כל שהביאו אותו ללפת בו הפת פת פוטרו וגם הא דמגמר אכילה מקרי כללפת כיון דצורך אכילת הפת כהא דיין דנפטריה פת אי לאו דחשיב וכו' ודוק: