אור ברסלב
חפץ השם ברכות › דף מ:

חפץ השם· רבי חיים בן עטר

ברכות · דף מ:

דף מ.

גמרא. והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת ה' וכו' דאמר בריך רחמנא קשה מאי משני דאמר בריך רחמנא הרי גם מילת רחמנא אינה שם אלא דוקא כינוי בעלמא כמו חנון נאמן וכדומה דלא חשבינן להו אלא כינויין. וי"ל דסובר הש"ס דלאו דוקא בעינן הזכרת השם דהיינו שם העצם ב"ה אלא הוא הדין שיזכיר שם מכינוייו ב"ה כיון שהוא זוכרו בכינוי אחד מכינוייו שפיר והיינו רחמנא ואתא לאפוקי בהיכא דלא אמר אלא סתם כהא דאמר בריך מאריה דהאי פיתא ולא הזכיר מאן הוא אפילו בכינוי אבל אי אמר אפילו כינוי שפיר בי אי אמר בריך רחמנא בין אי אמר בריך מלכא דעלמא שפיר דמי ולדרך זה תמצא להבין דברי התוספות ז"ל שכתבו בפ' הרואה דף נ"ד ע"ב ד"ה פטריתון וכו' לפי גירס' הכתובה אצלינו דהיינו לסברת רב לאו דוקא שם אלא הוא הדין רחמנא ומלכות. ועוד נראה לי לומר דהאי דקאמר הכא דאמר בריך רחמנא לאו היינו נוסח הברכה שאמ' בנימין קאמר אלא הוא דברי הש"ס והמכוון הוא שאמר הברכה והזכיר בה למי שנקרא רחמנא בכל אופן המועיל לרב אמרינן שאמר ברוך ה'. ולרבי יוחנן מצינן לומר ג"כ דאפשר דאמרה בשם ומלכות ומידי דהוה הזכרת ה' לרב דהגם דלא נאמרה בהדיא מכח פירכת הש"ס דוהאמר רב אמרינן דאמר בריך וכו' הכי נמי איפשר לומר דבנימין ידע לדברי רבי יוחנן ואמר לשון דיוצא בו ידי חובת ברכה דכו"ע. וטעם דהוצרך רב לומר יצא הוא משום שאמרה במטבע חדש שלא טבעו חכמים כדמסיק הש"ס ובזה אתי שפיר מדוע לא קאמר הש"ס דטעם דאמר רב יצא הוא משום דבנימין לא הזכיר מלכות וס"ד אמינא דלא יצא להיות דאיכא מאן דסבר דלא יצא לזה אמר רב יצא ובמה שפירשתי אתי שפיר דבמה יכריח הש"ס דלא הזכיר בנימין מלכות אם ממה שלא הוזכרה בלשונו גם הזכרת ה' לא הוזכרה בברכתו ואפילו הכי אמרינן הגם שלא הוזכרה שהזכירה אלא דהש"ס קיצר ולא הביא אלא מילתא דשמעינן בה מימריה דרב דאמר עלה יצא. ולזה פריך מאי קא משמע לן בשלמא מעיקרא הייתי אומר דבנימין לא אמר אלא הכתוב לפנינו דהיינו בריך מאריה דהאי פיתא. ולזה פרכינן. והאמר רב וכו' מה שא"כ השתא דלאו דוקא אלא דהוא הדין דאמר ככל חוקת הברכה א"כ מאי יצא. ומשני דלא אתא רב לומר יצא אלא על הגרעון הכתוב בהדיא דהיינו נוסח הברכה המשונה ממטבע רבנן והיינו דדייק כרך ריפתא ואמר בריך מאריה דהאי פיתא ועלה קאי יצא על שינוי הלשון והיינו טעמא שלא הוצרך להאריך הש"ס ולומר כל נוסח הברכה שאמר בנימין דכל עצמו לא בא אלא על האי לישנא דקאמר רב עליה דיצא. והיה נראה ליישב עוד טעם דלא קא משני הש"ס מאי קמל"ן הוא שלא הזכיר מלכות דסד"א כרבי יוחנן ולא יצא קמל"ן וכו' הטעם הוא להיות דדייק הש"ס אומרו רב מילת יצא דמשמע דוקא דיעבד ואי משום מלכות שלא הזכיר. הרי אפילו לכתחילה לרב לא בעי וכו' ומשני משום דשינה מטבע שתקנו חכמים ז"ל ולזה דוקא דיעבד. אבל האמת הוא מה שפירשתי קודם והוא יותר מיושב. וכל זה הוא הפך משמעות דברי התוספות ז"ל דבפרק הרואה שכתבתי לעיל לפי גירסא המצויה אצלינו. ובלאו הכי אחר האמת יותר לי שהיא גירסא משובשת ועיין במהרש"א ז"ל. וק"ל:

שם גמרא. ור"י אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. צריך לדעת דברי רבי יוחנן אם התוספות נינהו דלא מלבד מה דבעינן הזכרת השם אלא בעינן נמי מלכות אי נמי דוקא קאמר פי' דהעיקר הוא שיזכיר מלכות לעיכובא ואי אדכר מלכות תו לא בעי מידי וממה דמשני הש"ס אברייתא וקאמר תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך נראה דתרתי בעי רבי יוחנן דאי לא תימא הכי הול"ל תני ולא שכחתי מלהזכיר מלכותך. וקשה ג"כ על דברי ש"ס דמי יאמר דכוונת רבי יוחנן הכי דלמא דוקא קאמר ומי הכריחו לומר דרבי יוחנן תרתי קאמר ונראה לומר לכאורה דטעם אומרו מלהזכיר שמך משום דאיתא בברייתא דבשלמא מה שמוסיף ואומר תני מלכותך שפיר דאטו תנא כרוכלא לימני וליזיל ושפיר מצי למימר תני וכו' אבל להתעות ולהוציא מהברייתא דקתני שמך פשיטא דאין כח למיעבד זה וזהו ראייה לומר בדברי רבי יוחנן דתרתי קאמר ולא בא אלא להוסיף דאי לא תימא הכי מתניתא קשיתיה דקתני להדיא שמך וכו' אלא דקשה מי לא מצי רבי יוחנן לפרש מאי שמך דקתני בברייתא שם מלכותך וא"כ שפיר מצי למימר תני שם מלכותך וא"כ מנא ליה להש"ס להבין בדברי רבי יוחנ דתרתי קאמר דילמא דוקא קאמר והיה נראה עוד לומר לפי מה שפירשתי בפירושא קמא בדיבור הסמוך דכיון דסובר הש"ס בדברי רב דלאו דוקא הזכרת השם אלא הכוונה שיזכיר כינוי שמורה על שמו יתברך שאליו הוא מברך וכפי זה בהכרח שיסבור ג"כ בדברי רבי יוחנן דלאו דוקא מלכות דמאי שנא דאם יסבור דדברי רבי יוחנן דדוקא מלכות אם כן מנא ליה למימר בדברי רב דלאו דוקא הזכרת ה' וכאשר גילה דעתו שסובר דלאו דוק' הזכרת ה' ה"ה בדברי ר' יוחנן לאו דוקא מלכות. וה"ה כינוי שיורה על מלכותו. וכפי זה מאי בינייהו כיון דאי אמר כינוי אחד מכינוייו יתברך שפיר. בין לרב בין לר' יוחנן הזכרת ה' והוא הדין לכינוייו לר' יוחנן מלכות והוא הדין כינוי המורה על המלכות ובמאי פליגו לזה בהכרח דלהוסיף בא ותרתי בעי וזה ג"כ דוחק דמי יאמר דכוונת ר"י היא דבעי שיהיה הכינוי דוקא זה דהיינו מלכות ולא קשה א"כ גם רב דוקא הזכרת השם חדא ואימא הכא נמי ומי הכריחו לש"ס לומר הפך. ועוד תירץ ואימא דר' יוחנן שאני דאי לא תימא הכי במאי פליגי ומאי חזית: אשר על כן הנלע"ד פשוט הוא כיון דרב אמר דבעינן הזכרת ה' ולא אשכחן מאן דפליג דלא בעינן ורבי יוחנן דפליג לא פליג בהדיא שאינו צריך אלא דקאמר דבעינן מלכות ומנא לן דפליג דלא בעינן הזכרת השם ופליג נמי בהא והאומר הפך זה צריך כח ומכאן אני מכריח לפי' האחרון שכתבתי בהסברת רב דדוקא הזכרת השם דאי לאו דוקא והוא הדין רחמנא קשה בין לרב בין לרבי יוחנן. בין לרב בשלמא אם כוונתו הזכרת השם ממש שפיר דהוא סובר דהזכרת שמו ית' עדיפא ממלכות ותספיק לחודה אלא אי אמרת כינויים נמי קאמר רב במאי פליג אדרבי יוחנן דגם הוא קאמר כינוי שהוא מלכות וזה תוכל לדחות דלרב לא בעי דוקא כינוי זה אלא כל כנוי דהוי שפיר יוצא ידי חובת ברכתו מה שא"כ לרבי יוחנן א"כ תקשה לרבי יוחנן דקאמר הש"ס דבעי תרתי הזכרת השם ומלכות למה בעי תרתי כיון דלרב עצמו לא קאמר אלא כינוי בעלמא והוא הדין מלכות א"כ מי יאמר דיסבור רבי יוחנן סברא חדשה שלא הוזכרה לא בדברי רב ולא בדברי רבי יוחנן דהיינו דצריך הזכרת השם דוקא ומלכות עמה דהנה הזכרת השם ממש לא נמצאת לא בדברי רב ולא בדברי רבי יוחנן. דר' יוחנן לא הוזכר כלל דבר זה דהזכרת השם אלא דקאי אדרב ורב עצמו לא אמר הזכרת השם דוקא אלא הוא הדין כינוי וכפי זה מוכרח לפרש לרבי יוחנן דבעי שני כינוים ואחד מהם מלכות ואם כן למה יצטרך רבי יוחנן שני כינויים. ומי הכריח הש"ס לומר זה כרבי יוחנן דילמא דפלוגתיהו הכי היא לרב כינוי דהוי יספיק ולרבי יוחנן בעינן דוקא מלכות בשלמא לפי מה שפי' דהזכרת השם דוקא שפיר אמרינן דר' יוחנן מוסיף כנזכר משא"כ השתא. ודוק:

ע"כ נראה ברור לפי זה דלרב הזכרת השם דוקא קאמר ובזה אתי שפיר אומרו שמך ומלכותך לסברא רבי יוחנן. והתימא על מרן מהרי"ק שפסק בשלחנו הטהור דרחמנא מלכתא יצא דמשמע דסובר דרחמנא הוי שם ולא היא דרחמנא אינו שם אלא כינוי וזה מוסכם בברייתא בסנהדרין ופסקה הרמב"ם ז"ל ובהכרח לומר דסובר כפירושא קמא שפירשתי וא"כ קשה כל מה שהקשיתי בסמוך. ויש ליישב:

תוכן העניינים

חפץ השם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה