חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף מ.
גמרא. אמר רב טול ברוך וכו' הבא מלח וכו' והגם דאמר רב אסור לאדם שיאכל עד שיתן לבהמתו לא תשמע מינה דלרב גביל לתורי לא הוי הפסק ותיקשה וכו' אלא דהגם דאמר אסור לאדם וכו' עכ"ז הוי הפסק דסובר דלא הוי צורך הברכה אלא טול ברוך ופליגי עליה רבי יהודה ורבי שמעון. וסובר רבי שמעון דמהאי טעמא נהי דאסור לאדם וכו' הוי צורך הברכה ולא הוי הפסק. ופשוט:
שם גמרא. סד"א הואיל ואמר ר' יהודה חטה מין אילן קמל"ן. ולא תיקשה סוף סוף הרי עץ קרייה רחמנא דכתי' ומעץ הדעת וכו' וא"כ למה אין מברכין עליה בורא פרי העץ דלא תקנו חכמים לברך בורא פרי העץ אלא על אילן החשוב וקבוע דהגם דשקלת לפירי איתיה לגוזא דאחר האמת הכל מן הארץ ואם בירך עליה בורא פרי האדמה יצא אלא משום חשיבות יותר קבעו לו לפרט מין עץ והני מילי דוקא אי איתה לגוזא מה שא"כ דכה"ג בחטה בטל הוא אגב ארעא וכארעא סמיכתא הגם דעץ מיקרי. ופשוט: שם תוספות ד"ה איתיה לגוזא וכו' מהכא נראה דתותים וכו' פירוש מדלא קאמר היכא מברכינן בורא פה"ע היכא דהעץ מתקיים תמיד בארץ ככל האילנות ואז יהיה משמע דתותים ופירותיו דלא דמו לשאר אילנות הגם שמתקיימים ימים רבים כיון דלא מתקיימי בארץ אין מברכין עליהם בורא פרי העץ מה שא"כ השתא דתלה איתיה לגוזא משמע אפילו שנה אחר שנה מיקרי שפיר אילן ומברכין עליה בורא פרי העץ. וק"ל: