חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף לט:
ע"ב: גמרא. איתמר הביאו לפניהם וכו' עד וירא שמים יוצא וכו'. קשה מאי דעתיה דרב הונא באומרו מברך על הפיתיתין לעיכובא דוקא או אם רצה קאמר ורש"י ז"ל פירש לתרוייהו רצה וצריך והא כדאיתיה והא כדאיתיה ופליג רבי יוחנן אפי' בהפיתיתין גדולים לא יבצע אלא על השלימה כן פירשו התוספות ז"ל בדברי רש"י. וקשה א"כ מנא לן דרב הונא יסבור בשוין רצה דילמא לא קאמר אלא בגדולים כיון דעל כל פנים מוקמת לדבריו בפרוסות גדולים דבה פליג רבי יוחנן מנא לן לאוסופי סברא אחרת שאין לנו הכרח לאומרה. והן אמת דיכולין לומר דהסברא נותנת לומר בהדרגות כאשר סובר בפרוסה גדולה דוקא ממילא בשוה רצה. אלא דקשה דילמא לא פליג רבי יוחנן אלא דוקא בשוים הפיתיתין לשלמים ולזה אמר דוקא שלימה מצוה מהמובחר אבל בהיכא דפרוסה גדולה לא פליג. ואי נמי פליג עבדיה נמי בהדרגות דיסבור דפרוסה גדולה רצה כיון דבשוים דוקא שלימה חות דרגא ואימא בהיכא דפרוסה גדולה דאית בה מעליותא רצה מזו רצה מזו ומנא לן למימר דסובר רבי יוחנן אפילו בהיכא דפרוסה גדולה דיבצע דוקא מהשלימה והיה נראה דדייקינן דברי רב הונא מדקאמר מברך וכו' ופוטר וכו' משמע דמברך דקאמר היינו דוקא ופוטר היינו אם רצה וכפי זה שפיר מוקמינן למברך בפתיתים הגדולים ופוטר בשוים ועלייהו קאי רבי יוחנן דבכל גוונא דווקא על השלימה יברך ואפילו בפתיתים גדולים דקאמר רב הונא יברך על הפתיתים בכל גוונא על השלימה דווקא. וזה אינו דזה דרך נביאות. ועוד כפי זה בסיפא דקאמר בהיכא דפרוסה חטים ושלימה שעורים אליבא דכולי עלמא מברך וכו' ופוטר וכו' הכא נמי אמרינן מילי מילי. ואחר האמת ההוא בהכרח דדוקא קאמר מדקא מייתי עלה כתנאי ותנאי מר סבר דוקא ומר סבר דוקא ואפילו הכי קאמר ופוטר את השלימה ואין לומר גם הכא נמי מפרשינן הכי על זה הדרך דמברך על הפרוסה של חטים דוקא היינו בשוים ובהיכא דפרוסה קטנה מהשלימה דיש בה עדיפות בשלימה אז ופוטר את השלימה דהיינו רצה מזו בוצע רצה מזו בוצע. כיון דפרוסה קטנה מהשלימה וכתנאי דקאמר הש"ס קאי אחלוקת דמברך דהיינו בהיכא דהפרוסה שוה להשלימה דקאמר דמודים דדוקא מהפרוסה עלה קאי אומרו כתנאי דמר סבר דוקא ומר סבר דוקא. דאם כן הכי נמי הוה ליה לרש"י ז"ל לפרש כמו שפי' בדברי רב הונא ועוד א"כ כפי זה דמשתמע שפיר דברי רב הונא בגדולה הפרוסה ופליג עליה ר"י בכהאי גוונא א"כ מוקמינן שפיר כתנאי דקאי אפלוגתייהו לדברי רש"י ז"ל דתנאי פליגי בחצי להיותו גדול והגם דהם לא ביארו זה בהדיא בדבריהם רב הונא ור' יוחנן עכ"ז אם לא היה בהכרח ממשמעות דבריהם מנא ליה לרש"י ז"ל לומר דבר זה וכיון שכן היינו כתנאי דרב הונא דרבי יהודה דחצי בצל גדול דוקא דהכי נמי סבר רב הונא צריך לברך על הפתיתין אם הם גדולים ורבי יוחנן כתנא קמא דסבר בצל שלם והיינו דקאמר רבי יהודה בוצע מהשלימה דוקא ושפיר. ומדוע פירש רש"י ז"ל דקאי כתנאי אסיפא דפרוסה של חטים וכו' ותמצא לקמן דף מ' ע"ב דקאמר כתנאי כיון דמצינן לאוקומי חד אמורא בהכרח כחד תנא דוקא היינו כתנאי וא"כ שפיר מצי למימר הכא כתנאי אפלוגתיהו דפתיתין. ופשוט. וגם צריך לדעת לסדר רש"י השינוי הזה בתוך כדי דיבור מפתיתים לפרוסה מדוע שינה הש"ס ללא סיבה ועוד קשה מאי מדמה הש"ס הא דפרוס' של חיטים ושלימה שעורים לבצל קטן וחצי בצל גדול להיותו החצי גדול מהשלם והרי הגם דפליגי בפרוס' גדולה מודים בחיטים ושעורי' א"כ לא דמי חשיבות דחטים לגבי שעורי' כחשיבות דגדולה לגבי קטנה ממנה וא"כ מאי מדמה חשיבות דפרוסה גדולה לחשיבות דחטים לגבי שעורים. ובאמת דגם לדברי התוספות ז"ל קשה דעל כל פנים חשיבות דחטים לגבי שעורים הוא חשיבות יותר גדול מחשיבות דבצל גדול לגבי בצל קטון. והראיה דפת נקיה הגם דחשיבא טובא מפת קיבר אפילו הכי פירשו הם ז"ל והביאו ראיה ברורה מהתוספתא דלא מיקרי חשיבות ועין השכל תחזה דגדול הוא חשיבות דפת נקייה לגבי פת קיבר יותר מחשיבות דבצל גדול לגבי בצל קטון ואפי' הכי אמרינן דיבצע מפרוסה דפת קיבר וא"כ היכי מדמה פלוגתייהו דהני תנאי להא דמודים כולי עלמא פרוסה של חטים דילמא הני תנאי מודים תרוייהו דכה"ג דפרוסה של חטים ומה גם דאמרי' דאקדימיה קרא לחטים דזו היא מעלתם דבכה"ג מודים הני תנאי דלא פליגי אלא בבצל גדול וקטון והגם דלגבי כהן חשיבות הבצל הגדול חשיב שפי' מחלבהן עם כל זה עכ"פ לא דמי בהכרח ומצינן לדחות דשאני. וראיתי לדקדק עוד מדוע יסבור רב הונא מילתא בלי טעמא לומר דהגם דפרוסה שוה משלימה בכמתו שרשאי לבצוע מהשלימה מהפרוסה סוף סוף מי לא חשיבא היותה שלימה לגבי פרוסה אנן סהדי דיותר מצוה מהמובחר ובהיות טוב וכו' דפשיטא דצריך לתת טעם לזה לדברי רב הונא:
אשר על כן הנלע"ד דמלת פתיתין תורה על היותם חשובים יותר מהשלימ' והיינו טעמא דנקט לשון חדש הכא דעכ"פ היה לו לומר הפך שלימה היא פרוסה ומהו לשון זה המחודש. אלא שיורה ודאי על מין פרוסות שהאדם רץ להם לאוכלה יותר מהשלימ' מאיזה טעם שיהיה דבזה הוו חשיבי ליה ומטעם זה סבר רב הונא דאין כ"כ חשיבות בהיותה השלמה עם הפתיתין להצריכו לבצוע מהשלימה כיון דחשיבי ליה יותר מהשלמה כל דהוא ואהא פליג רבי יוחנן ודייק ואמר שלמה מצוה היא מהמובחר פי' הגם דאית בהו בפתיתין הללו מידי דחשיבות עכ"ז מצוה מהמובחר היא מהשלמה. ובזה אתי מדוייק אומרו ר"י הכי שלמה מצוה מהמובחר דהכי הול"ל יבצע מן השלימה וחשיבותה דשלמה ניכר הוא לעין כל ובמה שפירשתי אתי שפיר דיכוין לומר הגם דאיכא קצת חשיבות בפתיתין חשיבות דזה עדיף ונכון ונשאר יחפוץ והוא עתה אינו רוצה לאכול אלא מהפרוס' סד"א דמצרכינן ליה לבצוע מהשלימה דאיכא לפניו משום מצות הברכה שתהיה מהמובחר קמל"ן דלא איצטריך ויבצע מהפרוסה אבל לעולם אין הכי נמי אם רוצה לאכול מהשלמה והכי פירושו אימא דפשיטא דמודים כולי עלמא דמצריכינן ליה לבצוע מהשלימה דוקא קמל"ן רב הונא ופוטר את השלמה דאפילו קבע הסעודה על השלימה ג"כ יוכל לבצוע על הפרוסה ופוטר וכו' ולפי דרך זה תתפרש ג"כ ופוטר את השלימה של שעורים דקאמר בסמוך ומודים כולי עלמא וכו' לאשמועינן כנזכר. ועתה נשאר לנו לידע במאי קא עסקי בין רב הונא בין ר' יוחנן אם בפתיתין גדולים מהשלימות אם בשוים אם בקטנים מהשלימות אפילו הכי אומר רב הונא שיבצע מהפתיתים וממילא ג"כ ידעינן דרבי יוחנן דקאמר דוקא מהשלמה אהיכא קאי דממילא במאי דמוקמינן דברי רב הונא מוקמינן נמי דברי רבי יוחנן ונראה דמסתמא לא מוקמינן דברי רב הונא אלא בשוי דוקא ואין ביניהם אלא דזה פחות שאינו שלם והשלמה היותה שלמה דאלת"ה פשיטא דהוה ליה לבאר שפיר דהיינו אם הפתיתים גדולים קאמר על מה סמך על שנתנבא דבגדולים קא עסיק דסתם קאמר אלא ודאי דאפילו אינם גדולים. ועדיין תאמר דילמא בכל גוונא קאמר ואפילו הפתיתים קטנים מהשלמים זה מהבל ימעט דא"כ כיון דלרב הונא אפילו קטנים הפתיתין יברך עליהם דסתם קאמ' בכל גוונא בין שוים בין קטנים מהשלמות ופליג עליה ר"י בדבריו דדוקא מהשלמות בכל גוונא בין שוים ואפילו שלמות קטנים אם כן כפי זה פליג בקצוות למר מפתיתין ואפילו קטנים ולמר משלמים ואפילו קטנים מהפרוסות וזה אין סברא לאומרה. ועוד דהרי בהכרח דיש חשיבות לגדול. וכן פירש רש"י בהדיא הכא ואם הפתיתים גדולים צריך לברך עליהם והכא לא קאמר רב הונא אלא רשאי לברך על הפתיתין ושקיל לשלימה כאשר אבאר ההכרח דרשאי קאמר וא"כ כאשר השלימה גדולה פשיטא דלא גרעה מהפרוסה גדולה דדוקא. ועוד אי איפשר לומר דבכל גוונא קאמר כיון דאפילו קטנים הפרוסות סבר רב הונא דרשאי ממילא כשיהיו גדולים הפרוסות ושוים לשלמים בהכרח דאית בהו עילוייא אחרינא דהיינו דאין מברך אלא על הפתיתין דוקא וא"כ היכי משוי לתרוייהו רב הונא ואומר רשאי לברך על הפרוס' בכל גוונא בין בהיותם שוים לשלמי'. בין בהיותם קטנים אלא ודאי דדוקא בשוים קאמר אבל אם השלמים גדולים דוקא מהשלמים ועוד יתבאר בסמוך הכרח עוד לזה. אלא דנשאר לדעת דמאן דמוכח דדברי רב הונא דקאמר יברך על הפתיתין רשאי קאמר דילמא דוקא קאמר ואדרבא מסתמא לא יאמר אלא דוקא עד שיברר רצה דקאמר ונראה לומר מתרי טעמי חדא דסברא הוא דלא יסבור רב הונא להעדיף הפתיתין יותר מהשלימה כאשר הם שוים בשיעור ולא חש רב הונא לן למיטעי בדבריו דדוקא קאמר. ועוד טעם אחר דלא מצינן למימר דדוקא קאמר דא"כ לרב הונא דוקא מהפתיתין ורבי יוחנן דוקא מהשלמים א"כ כפי זה פליגי בקצוות וכל עוד דמצינן דלא למיעבד סברא הפוכה הכי עבדינן להיות הדבר דחוק ביותר א"כ בהכרח דהאמת הוא דרב הונא רשאי קאמר ופליג רבי יהודה בחד מדריגה וקאמר דצריך. אסיקנא לפי מה דכתיב דפלוגתייהו דרב הונא ורבי יהודה בפתיתים שוים כ"כ כשלמים לרב הונא רצה וכו' ולר' יהודה דוקא שלמים מצוה מהמובחר וא"כ דייקינן כפי זה בהיכא דהפתיתים מן השלמים לרב הונא דוקא יברך על הפתיתים וכן פירש רש"י ז"ל וכוונת רש"י ז"ל בזה הוא לגלות סברת רב הונא דדבר זה דייקינן ליה מדברי רב הונא. ולעולם רב הונא דקאמר מברך על הפתיתים רשאי קאמר ובשוים אלא דמדיוק דבריו נפקא לן הא דבגדולים דוקא לא יברך אלא על הפתיתין. וכפי זה פרחה לה קושיית התוספות ז"ל דאחר האמת לא פליגי בקצוות אלא אם תימצי לומר דפליגי בתרווייהו בפתיתין שוים לשלמים. ובפתיתים גדולים עם כל זה פליגי בהדרגות לרב הונא דסובר בשוים רשאי יאמר בגדולים דוקא מהפתיתין ולרבי יוחנן דסובר בשוים דוקא מהשלימה יסבור בפתיתים גדולים רצה מזו רצה מזו והשתא לא פליגי בקצוות. וא"ת למה הוצרך רש"י לפרש זה אעיקרא דמילתא כיון דאינו צורך להבנת דברי רב הונא יש לומר דטעמו דלא תיטעי בדבריהם ותבין אפי' גדולים קאמר רב הונא רצה והוא שקר לזה שלל לך ועוד משום דבהא פליגי נמי רב הונא ור' יהודה על אופן שכתבתי לזה פי' וכו' זה היה נראה לומר דר"י פליג בהיכא דפתיתים גדולים ויסבור דרצה וכו'. אכן בהבין כונת הסוגייא דקאמר כתנאי נראה דבהא מילתא דהפתיתים גדולים ליכא מאן דפליג דהגדולים חשיבי ולכולי עלמא דוקא מהפתיתים יברך והיינו מה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש זה הכא ואם הפתיתים גדולים וכו' כאשר אבאר לך בס"ד. והוא ממה דקאמר הש"ס כתנאי ואחר האמת לא מצינן לאוקמי דקאי אפלוגתייהו דרב הונא ורבי יוחנן דפליגי בשוים הפתיתין והשלימי' כפי מה שהעלינו בפי' דבריהם דלא זו הדרך ולא זו העיר דפלוגתייהו מר אמר רשאי והכא בין לת"ק בין לרב יהודה מר אמר דוקא ומר אמר דוקא והכא ליכא לשנויי ולדחוק כמו שכתבו התוספות ז"ל לקמן דף מ"א ע"ב ד"ה נימא רב הונא וכו'. ואם תרצה לדחוק ולומר דהכא נמי אמרינן הכי דתנא קמא מיהא כרבי יוחנן דדוקא בצל קטון והיינו רבי יוחנן דשלמה מצוה מהמובחר ורב הונא כר"י דדוקא חצי בצל והגם דרבי יהודה דוקא קאמר ולרב הונא רצה אמר לך רב הונא דשאני הכא דהחצי גדול אבל בשוים יאמר רצה מזה וכו' א"כ תנא קמא לא אתי כרבי יוחנן דאימור דאמר רבי יוחנן שלימה דווקא היינו בשוים כמו שפירשתי אבל בגדולים לכל הפחות תאמר רצה מזו וכו' רצה מזו וכו' א"כ לא הוי פלוגתייהו כתנאי וליכא למימר ג"כ דהאי חצי בצל גדול דקאמר היינו להיותו חשוב יותר מהקטון ומפרשינן כתנאי על זה האופן דרבי יוחנן דסבר דוקא מהשלימה כתנא קמא ופי' חצי גדול להיותו חשוב וגם רבי יוחנן לא חייש לחשיבות הקלה הזאת דבצל גדול ומצוה מהמובחר היא שלימה ורב הונא כרבי יהודה דסובר דוקא מהחצי והיינו להיות סובר דאין חשיבות כל כך בשלימה לזה להיותו החצי בצל חשוב יותר קאמר רבי יהודה דדוקא חצי ואין הכי נמי בנ"ד דפתיתי' ושלמין יאמר רבי יהודה רצה וכו'. זה אינו. חדא כיון דרב הונא סובר אפי' בפתיתים להיותם חשובים לפי מה שפי' ודייקתי מלת פתיתין וגם סברת רב הונא בהכרח טעמו הוא להיותם חשובים דאלת"ה מדוע יאמר יברך על הפתיתי' מבלי סיבה ואחר האמת בהיות יותר טוב הא מיהא חשיבה שלימה ביותר. והוכרחנו דהפתי' חשיבי קצת לזה המברך ורצונו בהם וחשיבות זה שקילי הוא לחשיבות בצל גדול ואין סברה לעשות כ"כ המפרשים מחשיבות לחשיבות ופשוט ועוד הגם אם יהיה במציאות שיתישב בדוחק עכ"ז כיון דמצינן לפרושי שפיר הוא הנכון. והוא דהכא אסיקנא פלוגתייהו בשוים בין במינים בין בכמות אבל בהיכא דיש לפרוסה חשיבות מהשלימה לא ידעינן דעת האמוראים ולזה סיימו בעלי ישיבה ואמרו דבהיכא דאיכא עדיפות חשיבות לפרוסה ליכא מאן דפליג דהיינו אם הפ' של חטים ושלמה שעורים מודים כו"ע דפרו' חשיב וקאמר עלה הש"ס דמה דמסיימי בעלי ישיבה בזה אינו מוסכם דהיינו כתנאי והוא דאיכא מאן דסובר דאין שום חשיבות בעולם איכא שיכריע חשיבות השלימ' דתניא וכו' דת"ק סובר דוקא בצל קטן והגם דחצי בצל גדול ממנו והוא חשוב אחר האמת מצד גודלו אפ"ה דוקא מהשלם ולפי סברא זו אפי' תהיה הפרו' חטים והשלמה שעורים לא יברך אלא על השלימה דשקילי נינהו חשיבות חטים לגבי שעורים כחשיבות חצי בצל גדול מהבצל הקטן וכשם דקתני לא יתרום אלא בצל שלם ה"נ וסובר הש"ס בפשיטות דהכל אחד וכפי זה מה דאמר הכא אבל פרוסת חטים וכו' סובר כר"י דחייש לחשיבות אחרת נגד החשיבות השלמ' וכפי זה תרויהו ר"י ורב הונא סבירא להו כר"י ולזה אם הפרוסות גדולים לכולי עלמא לא יבצע אלא מהפרו' והיינו סברת ר"י דקתני לא כי אלא חצי בצל להיותו גדול מהשלם. ודע כי משמעות גדול תורה על גדול החצי לא על הבצל דאם על הבצל לא היה צריך למימר גדול דפשיטא דלא קא עסקינן שתורם פחות מהשיעור הצריך לתרום ואין כאן מקומו להודיענו מזה וא"כ די באומרו ולא חצי בצל גדול וכיון שהוא תורם זה במקום זה פשיטא דאינו פחות מכשיעור וממילא הוי חצי הממלא מקום השלם בהכרח דבא מבצל גדול ולא איצטריך למיתני גדול אלא ודאי דמוכח דקאי גדול על החצי שהוא גדול יותר בכמות וזוהי כוונת רש"י ז"ל. והשתא אתי שפיר כתנאי דקאי אמאי דאמר אכל פרוסה חטים וא"ת כפי זה מדוע מהדר לאשוויינהו בחטים ושעורים ויותר הוה ליה למינקט השוואתם בהכל חטים או בהכל שעורים ולימא אבל אם הפרו' גדולה מהשלמה וזה גם כן יותר חידוש מחטים ושעורים י"ל דהיינו טעמא לאשמועינן חידוש אפי' פרוסה קטנה מהשלימה אפ"ה אי הויא חטים והשלמה שעורים יברך על הפרו' וכיון דשקילי נינהו אם הפרוסה גדולה מהשלמה או אם הפרו' חטים והשלמה שעורים נקט יותר חידוש בזה דהפ' חטים לאשמועינן אפי' היא קטנה ומכ"ש בשוים. וא"ת מי יאמר דהפרוסה קטנה מהשלימה נמי כשהיא חטים דיברך על הפרוסה ואדרבא מסתמא בשוים נראה דדייקי לשון פרוסה מלשון אכילת פרס האמור תמיד בדברי הש"ס שהוא לשון פרס חצי שלמה וכן פירש הרא"ש ז"ל דפרוס' משמע שהיא קטנה מהשלימה ובלאו הכי פשיטא דמשמעות הדברים מורים דאפי' קטנה מהשלמה כיון דתלי טעמא בחטים ושעורים וקאמר סתמא משמע דבכל גוונא וכפי זה שפירשתי בסוגיין פרחו להו כל הקושיות שהקשינו וכל הדקדוקים ואתי שפיר כתנאי:
ונראה עוד ליישב טעם דדייק בפרוסה של חטים. להיות כי קאמר פלוגתייהו דרב הונא ור"י דפתיתין ושלימין והנהו פתיתין הוו להו חשובים מהשלימים לפי מה שפירשתי. ולפי זה שייך שפיר לדיוקי בהכי דהגם דפליג רבי יוחנן בהאי מציאות דחשיבות עם כל זה אי הוי חשוב בכי היא גוונא דהפרוסה חטים והשלמה שעורים מודה דיברך על הפרוסה ונכון. והוא מסכים לדברי התוספתא שהביאו התוספות ז"ל זהו הנלע"ד בפי' הסוגייא והוא מסכים לפירש"י ג"כ והגם דצריך עוד ביאור עכ"ז לשניאות האורך חדלתי מלבאר עוד ואם יראה למעיין איזה קושי ודוחק יעיין היטב בכל הכתוב ושם ימצא דהכל מדוייק ולא נשאר שום דוחק על פירושינו ודוק היטב: