חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף לו.
גמרא. א"כ הוה ליה אניגרון עיקר וכו' לכאורה קשה במה הוה אניגרון עיקר אי מרבה השמן ואת"ל דאה"נ ופריך בהיכא דרובא אניגרון א"כ לישני ליה הכא במאי עסקינן דהרבה השמן אניגרון אי נמי שוה בשוה וטעמא דשמן מברך על השמן. ונראה לומר דלהיות דאין דרך העולם לשתות השמן אי שתו ליה בהדי אניגרון מסתמא אניגרון עיקר וטעם שתייתו היא מטעם אניגרון ועל ידי השמן משתבח האניגרון והוי אניגרון עיקר ולזה לא אשכח שינוייא אלא בששותה לרפואה דמוכחא מילתא דשמן עיקר ולזה משני הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו ובעינן נמי שירבה השמן עד דמינכר טעמיה ואז הוא דמברך עליה בורא פרי העץ. וק"ל:
שם גמרא. כיון דאית ליה הנאה מיניה פירוש בלאו רפואה דאי היינו נמי רפואה היה מספיק לומר קמל"ן ולמה הוצרך לומר כיון וכו' וכך היא כוונת דברי רש"י ז"ל ודברי התוספות ז"ל בד"ה כיון דאית ליה הנאה וכו' ונראין הדברים. וק"ל: שם גמרא. הוא דאמר כר' עקיבא משמע אי לאו דאשכח רבי עקיבא דמוקי ליה כוותיה הות סלקא ליה מתני' בפירכא וקשה ולימא ליה דשאני ברכה דמברכין בורא פרי העץ מערלה דספק בחו"ל שרי ולזה קא דייק בח"ל. וי"ל דסובר הש"ס דשוה הוא דין ברכה לדין ספק ערלה דכיון דמצי למיברך בורא פרי האדמה על פרי העץ ויוצא י"ח ואיכא ספיקא כל דהוא מברכינן בפה"א ומדקתני בורא פרי העץ שמע מינה דפשיטא ליה דפרי גמור הוא הקפרס וקשה לרב יהודה ומשני הוא דאמר וכו' וק"ל:
שם גמרא. ולימא הלכה כרבי עקיבא וכו'. קשה היכי מצי למיפרך דנימא הלכה כר' עקיבא והרי לא כדברי רבי עקיבא דברי רב דר' עקיבא לא חשיב להו פרי אפילו בארץ ורב דייק דבריו בח"ל דוקא והיכי פריך נימא הלכה והוא לא כן סובר. ונראה דסובר הש"ס דפשיטא דאיכא חילוק בין הערלה לענין מעשר דערלה חמירא ממעשר וכדמסיק הש"ס בסמוך דערלה בח"ל כמעשר בארץ דתרויהו מדרבנן. ולזה גם רבי עקיבא יודה ויאמר בערלה דאסור בארץ וגם רב יודה במעשר דשרי אפילו בארץ ולזה פריך שפיר דלימא הלכה ומשני מי סברת דסבר כותיה ממש אלא דוקא בח"ל מטעם כל המיקל וכו' והשתא אגלאי מילתא דסובר המתרץ דלא שנא מעשר לא שנא ערלה. ומשוי דינייהו לזה הדר פריך לימא הלכה ככל המקל ומשני דסוף סוף איכא גריעות חומר במעשר לגבי הערלה והוה אמינא דלהא מילתא הוא דסבר כל המקל וכו' ולא לענין ערלה החמורה לזה נקיט למילתיה בערלה דאפילו הכי פטורים הקפריסים מהערלה ולא קשה מדוע לא קא משני ליה מעיקרא דאי הוה אמר הלכה כרבי עקיבא הו"א דוקא לענין מעשר כדמשני השתא דאע"ג דהוה אמר רב הלכה כר' עקיבא לא יהיה ס"ד לחיוב הקפריסין בערלה בח"ל דהגם דערלה חמירא יהיה ההפרש דלא שרינן לה אלא בח"ל מה שא"כ לענין מעשר אפילו בארץ שרי ליה רבי עקיבא וא"כ לא הוה מפסיד כלום אי הוה אמר הלכה כרבי עקיבא דהמכוון דאחר האמת הוא מישתמע מה שא"כ השתא בתר דקא משני ליה דבמעשר לא סבר רב דשרי בארץ אלא דוקא בח"ל מטעם כל המיקל ופריך ליה לימא הלכה כרבי עקיבא בח"ל וכו'. שייך שפיר למימר דהוה אמינא דוקא במעשר דקיימא הלכה כרבי עקיבא בח"ל משא"כ בערלה גם בח"ל לא הוו אלא כרבי אליעזר קמ"ל ודוק היטב. וראיתי להרי"ף ז"ל שכתב דברי רב סתומים דמשמע דאפילו בארץ קאמר ולכאורה דברי הש"ס נגדיים דקאמר אי אמר הלכה הו"א אפילו בארץ. ונראה לומר דהרי"ף ז"ל הוכרח למימר דדברי רב אפילו בארץ מדפריך הש"ס ולימא הלכה ומאי פריך. אי תימא דרב בח"ל קאמר אלא ודאי דרב סתם קאמר אלא מכח הפירכא דלימא הלכה מוקי לדברי רב בח"ל דוקא וכד פריך לימא וכו' דכל המקל וכו' משני ואזיל לשיטתיה סירכא נקיט ואתי לשינוייא קמא ואה"נ כד דייקא שפיר לפי שינוייא דהו"א מעשר וכו' ממילא לא מצי למימר הלכה וכו' לחוד דהו"א דוקא לענין מעשר הוא דקאמר הלכה כרבי עקיבא משום דעקרו בדינו הוא מדרבנן מה שאין כן ערלה אימא לא קמל"ן. וא"כ אין ממה להכריח דרב בח"ל קאמר והגם דסיגנון דברי הש"ס משמע דגם לשינוייא דמעשר קיל מוקי נמי לדברי רב בח"ל עם כל זה כיון דכפי האמת לאו בהכרח הוא אמרינן דעתיה דהש"ס דלא קאמר להא מילתא אלא כסירכא נקיט ואין הכי נמי דמצינן לאוקמי דברי רב בארץ זוהי דעת הרי"ף ז"ל ודוק וכעין זה מצינו להרמב"ם ז"ל כמה פעמים דמפרש כהאי גונא ועושה לו דרך לעצמו. כפי ההכרחות שיהיו לו ודוק: