חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כט.
גמרא. הא ביחיד. הא בציבור וכו' וקשה דקרי לה מאי קרי לה דיהיב טעמא דיכול לאומרה בשומע תפילה והטעם הוא דמשום ששמוע משליח צבור ונראה דסבר לישב דאפילו הכי דשומעה מש"ץ קמל"ן מילתא אגב אורחין דצריך לאומרה הוא מיהא בפיו והשליח צבור מוציאו ידי חובת הדבר במקומו היינו טעמא דקאמר מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. וק"ל: