חפץ השם· רבי חיים בן עטר
ברכות · דף כח:
גמרא. בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף פי' להיות דדבר זה אינו נוגע לאביי לאומרו אלא לרב יוסף כי הוא מרי דפרקא לזה אמר הש"ס טעמו של אביי הוא לאנוחי דעתיה והטעם כי הוא אביי כריך אבתריה דרב יוסף ומקשה ליה דעל הרוב לא תמצא דברי רב יוסף בלי פרכת אביי אדידיה ולזה לאנוחי דעתיה שלא יסבור רב יוסף שח"ו הוא בעיני אביי דלאו גברא רבה דכל דבריו הם סתורים לדעת אביי לזה הראה לו כי חשיב ליה ומקפיד אמאן דלא אתא ואי לא הוה בעיניה בחזקת אדם גדול אין קפידא אם לא בא רב אויא לזה אמר הש"ס בעא לאנוחי דעתיה דרב יוסף. ופשוט: שם גמרא. שלא יארע דבר תקלה וכו' שלא יאמר הלכה למעשה ויגמר הדבר המקולקל על פיו א"נ תמצא לפעמים דיאמרו בעלי ישיבה איזה הוראה דאיסור והיתר וכדומה ויהיה האדם מכריע לגמור ההוראה לזה אמר שלא תארע דבר תקלה ע"י פי' לענין הלכה שלא יגמר הדבר המעוות ע"י בשום אופן אחר שיהיה. ועדיין איכא למיחש דהן אמת שלא תצא הוראה לפועל שלא יוציא י"י תקלה ע"י הצדיקים וגם אם יהיה שיטעה יפקח י"י עיני היושבים לפניו ויחזירוהו לדרך האמת. לזה אמר אפילו אמירה לא יאמר דבר הלכה שיוצרכו חביריו להחזירו ויורוהו שטעה ונכשל במה שהורה וכמעט היתה תקלה יוצאת מתחת ידו ובזה שמחים דממילא אתו לידי שמחה בלאו אדעתיהו ועדיין תאמר הני מילי דבר הלכה למעשה צריך שישמרהו משא"כ כאשר יהיה נושא ונותן ואומר דעתו בעלמא מבלי הוראה דאז ליכא למיחש לא למעשה דהא ליתיה די"י יפקח עי חכם אחר ויחלוק על סברתו ולא יהיו דבריו הלכה למעשה. ואי משום ישמחו הרי ליתא דלא טעה בדבר שישמחו בו דהרבה תנאים וכו' חולקים בסברתם ולא שייך בגוונא דישמחו בו חביריו אפי' הכי מתפלל שלא יוציאנו מפיו כי אם תורת אמת היתה בפיהו ואח"כ חוזר ומתפלל שלא יכשל וישמח דהשמחה היא מילתא דאתיא ממילא ולזה הוצרך להתפלל שלא יכשלו חביריו דאלת"ה דבר זה בידו הוא ולא ישמח על הרעה אלא ודאי דצריך שיתפלל שלא יכשלו וממילא וכו'. וק"ל:
שם גמרא. ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו' צריך לדקדק מהו מלת מיושבי ביושבי הל"ל כי כן הוא שיעור המלה שהוא חלקו זה בבית המדרש וזה בקרנות ועוד אומרו שאני רץ לעולם הבא והם רצים לבאר שחת א"כ איך יוצדק ואינם מקבלים שכר תיפוק ליה דאדרבא עונש לקראתם. ועוד מהו ענין הריצה שרץ אין לו הבנה: אכן המכוון הוא ידוע לכל משכיל כי עיקר בריאת האדם בעולם היא לעבודת האדון ב"ה ולזה נוצר והנה יש ארבע בחינות בנבראים שנים טובים ושנים חסרים בדעת. הא' בקדושה העובדים כל היום וכל הלילה בתורה תורתם אומנותם כר' שמעון בן יוחאי וחביריו ע"ה והב' הם העוסקים בתורה ואינם מבטלים אלא לצורך פרנסתם והם קובעים עתים לתורה ולא יעבור העת והולכים אח"כ לצורך פרנסתם וכל פרטי השעות שאין להם מה לעסוק בענייני העולם חוזרים על לימודם. והב' בחינות שבחסרי הדעת הם. הא' העוסקים בצרכי העולם כדי להשתכר ולהרויח יומם ולילה ולא יספיק להם היום להבליהם ומרוב תאוותם בענייני העולם מנדדים שינה מעיניהם והולכים ודורכים בציות לשבור בר ולאסף קנין כספו. כי בדעתו שזה כל האדם ולא בא לעולם כי אם לאסוף ולקנות ממון ונכסים ויהיה בעיניו ענין עולם הבא כדברי חלומות מרוב חשקו ותאוותו בעולמו שהוא בו. והבחינה הב' הם האנשים אשר טח מראות עיניהם וכו'. שהם עומדים מבלי סיבה וריוח בעולם הזה אלא משוט בארץ ועליו נבנית כת לצים כת מדברי וכו' שאין חברת עמי האר שאין בהם לשון הרע וכו' ארבעה כתות שאינן מקבלין פני שכינה רח"ל מאבוד נפשם. לזה אמר התנא ע"ה שיאמר ההולך ללמוד בבית הכנסת ויתן שבח והודאה לי"י. לא מיבעיא הכת המשובחת העומדים בבית י"י יומם ולילה אלא אפילו העוסקים ועושים קבע ללמוד תורה בבוקר בבוקר ומשכימים לעבודת הקב"ה שלא יאמר כיון שאינו לומד כל היום ח"ו אין לו ליתן שבח והודאה אלא צריך להודות ולשבח למי שסייעו עד ששם חלקו מהכת המשובחת שהיא העוסקים בקביעות זמן לזה אמר מיושבי מ"ם המקצת מהכת הב' שאינה חשובה כל כך דסוף סוף שבח גדול הוא לא כאשר אפרש בס"ד ולא שמת חלקינו מיושבי קרנות פי' אפילו מהכת החשובה שבשני כיתות הנזכרים דתרוייהו מיקרי קרנות כיון שאינם עובדים י"י אפילו זמן קבוע ביום יושבי קרנות מיקרו:
והנה כאשר האדם קובע עת ללמוד בתורה והוא עומד והולך לצרכי פרנסתו אנן סהדי דהעמדתו ולכתו הוא לסיבת מכשירי הלימוד דאם אין קמח אין תורה אם יהיה ברעב כלי מלאכה הצריכים לעבודת ה' כלים וליתנהו והנה הוא הולך לחזק ולהכין הכלים הצריכין למלאכת הקודש כדי ללמוד העתים ההם ונמצא מכשירי הדבר נידון כדבר עצמו ומעלה עליהם הכתוב כאילו לומדים כל היום ולזה אמר שאנו משכימים לדברי תורה פי' וקובע עתים לתור' בכל בוקר מקדים עבודת האדון ב"ה והולך לעסקו אפ"ה יש לי להודות להקב"ה שאני משכים לדברי תורה ואינו משכים לדברים בטילים והצער שאני סובל להשכים הרי גם הם סובלים כנגדי אלא די"י הגדיל חסדו לי אני עמל פי' לא מיבעיא מה שאני עוסק בתורה אלא אפילו העמל שהוא דכותיה דיושבי קרנות דהיינו כשאני עוסק בענייני העולם הזה כדי להרויח מה לאכול ולשתות יש לו שכר עליו. כמו שביארתי. משא"כ הם היושבי קרנות שאינם קובעים עתים לתורה כל עמלם לריק כי אינם קובעים עתים ללמוד לומר כי כל יגיעם הוא מכשירי אותו העת ולקבל על יגיעם שכר ולזה אמר ואינם מקבלים שכר. וכנגד הכת הפריצים דאין עליהם עול תורה ולא עול דרך ארץ אמר שאני רץ והם רצים פי' כלל כל ימיו בעולם הזה כל מה שעושה בין לימוד בין מעשה הגשמי הכל הוא נוסע בו לעולם הבא משא"כ הם רצים לבאר שחת כי הם האויבים לי"י ולא די שאינם עוסקים בצרכי הגוף אלא אדרבא מרשיעין ומכעיסין במושבם להקב"ה הנה הוא באר שחת להיורדין לעולם ועד. משא"כ אילו לא היו יושבי קרנות פי' עוסקין בדברי שיחה בטילה והיו מבלין ימיהם בענייני המשא ומתן עונש אין כאן שכר אין כא על המשא ומתן עצמו. ולזה נראה שכיון רש"י ז"ל שפירש בד"ה יושבי קרנות חנונים או עמי הארץ שעוסקי' בדברי שיחה עכ"ל. ופשוט. ומצינן נמי לומר דהכל מישתעי במציאות אחד שעושין חלק מימיהם למשא ומתן וחלק בדברי שיחה. ולזה אומרו התנא כנגד כל בחינה ובחינה. כנגד בחינת המשא ומתן אמר שאין להם שכר. וכנגד בחינת דברי שיחה יורדים לשחת משא"כ אני דתרוייהו יש לי שכר טוב. הודו לי"י כי טוב. כי לעולם חסדו. ודוק:
שם גמרא. למדנו א"ת ונזכה בהם וכו' עד סוף לא ידענו כוונת דבריהם. ומה גם אומרם ונזכה וכו' דח"ו מיחזי כעל מנת. ומה גם דבלאו הכי ממילא אתי עולם הבא. ועוד לכאורה לא ראיתי דבר גדול שאמר להם ואיך לא מצא מתרי"ג מצות ומיושר המוסר זולת אלו דברים דכבוד חבירים וימנעו ביניהם וכו' ובפרט דהאי מילתא דבניהם היה מילתא דלבנים לאו אדידהו:
אכן נראה כי המכוון הוא והוא בהקשות עוד מדוע לא רצו לדעת דרך חיים עד היום אלא דבהיות הרב שלהם ע"ה חי וקיים לא היה בהם פוצה פה ומצפצף וכאשר בעונות ראו אותו הולך אל בית עולמו חששו כי כל אחד יהיה מתנשא בהם ומתגדל על חבירו ונמצאו מפסידים עולמם מהנמשך מזה לזה בקשו ממנו שילמדם. דרך כלל. ואיזה חכמה דרך חיים. ועוד בקשו ממנו שיודיעם דבר שבאותו עולם עצמו אחר לכתם מחנים שם יזכו ויהיו מרויחים אחר מותם. ולזה השיבם בעוצם חכמתו כנגד שאלה ראשונה אמר להם שיזהרו בכבוד חביריהם ממילא לא יתנשא שום אחד מהם על חבירו וכל אחד יבקש לכבד את חבירו ואפשר ג"כ שיתחייבו לעשותה מצד צוואת הרב ובזה תמיד יהיו צדיקים וממילא יזכו לחיי עולם הבא וכנגד מה ששאלו שאפילו אחר היותם בעולם הבא שם יזכו אמר להם שיזהרו בבניהם ללמוד על אופן המועיל ותמיד כאשר יהיו הבנים מחדשים ומתגדלים בתורה אפילו אחר מותם יהיו מוסיפי' להם עטרה וגדולה בעולם העליון ומצינן ראייה לזה מכמה עובדי בש"ס ובזוהר ובדברי רבותינו ז"ל. וגם מה שאמר להם כשיתפללו ידעו לפני וכו' הכוונה היא כדי שתקובל תפילתם כאשר תהיה על זה האופן בכוונה כמו שפי' רש"י ז"ל וממילא תקובל ונמצא כי כל התפלות שמתפלל על העולם ועל ישראל מתקבלים א"כ כל הדורות העומדים אחר כך תלויים בו והוא אוכל פירות שבכל דור ודור אפילו אחרי היותו בעולם הבא והשתא יהיה פי' לעולם הבא אחר שיהיה בעולם הבא ואומרו לחיי הטעם כי העולם הבא נקרא עולם של חיים שכולו חי. והוא קצת דחוק. עכ"ז נראה כי הוא בהכרח דאלת"ה מלבד מה שדקדקנו קשה היכי אמר ובשביל כך תזכו לעולם הבא משמע דלא יזכו לא בשביל תורתם ולא בשביל רוב מצותם מתרי"ג מצות. וגם כן מי שלא הגיע לעשות אלו ג' דברים אין לו חלק לעולם הבא ח"ו ופשיטא דכל מילי מעלייתא הוו כולהו איתנהו בהתלמידים ההם וקאמר להו בשביל כך תזכו וכו':
והנראה לי כתבתי בדרך אפשר יקובל אם הוא אמת וק"ל:
שם גמרא. כיון שראה אותם התחיל לבכות. נראה הטעם כי כן דרך ההולכי' לעולם שאינם בו כאשר רואים בני חברתם מעוררים הבכי על אשר חוששים בלבם. ונראה הטעם הנכון הוא דעשה כן להפחידם ולהגדיל בעיניהם מורא ופחד של יום הדין ויראת יום עומדם לפני מלך מ"ה הקב"ה כדי להוסיף בתורה ובמעשים טובים ולדקדק ביותר במעשים הטובים. דאדידיה ח"ו פשיטא שלא חשש לכל הכתוב לומר ואינו יודע באיזה דרך וכו' וק"ל. אי נמי דהוי ע"ד אומרם רבותינו ז"ל אם יבוא הקב"ה לעמוד לדין עם אברהם יצחק ויעקב אינם יכולין לעמוד לפניו וכו' ע"כ שהקב"ה מדקדק כחוט וכו' ולזה היה מפחד מדקדוק אחד שלא יהיה מה להשיב ועל כל פנים נתכוון לבכות לפני תלמידיו להודיעם אימת הקב"ה אשריהם לצדיקים שכל מעשיהם לשם שמים: שם גמרא. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים וכו' המכוון דאפילו אם היה במונח שיכול להתרצה לי בפיוס או באיזה אופן אני ירא שמא לא נתראה פנים עמו ומהכא להתם מוליכין לדרך גהינם ח"ו וזהו ואיני יודע באיזה דרך וכו' דשמא יצתה מלפניו איזה דבר שאינו הגון ונתחייב כדי להוליכו בדרך גהינם ח"ו ולא אזכה לעמוד לפניו עד בואי שמה ולא אבכה על זה. ובזה אתי שפיר מלת ולא עוד וכו' וק"ל:
שם גמרא. רבן גמליאל אומר בכל יום וכו' ר"י אומר מעין וכו' קשה לפי מה דמסיק לקמן בפ' אין עומדין דכל הברכות וההבדלות וכו' אנשי כנה"ג תקון נחזי היכי תקון דהא בפ' אין עומדין קאמר לה אהא דהבדלה בחונן הדעת או ברכה רביעית בפני עצמה ומסיק דמעיקרא תקון כאותן הדעות. וא"כ אנשי כ"ה דתקון היכי תקון י"ח או מעין י"ח והכא ליכא לשנויי כדמשני התם גבי הבדלה וכו' ופשוט. ועוד קשה לרבן גמליאל דקתני י"ח קשה לדידיה מדוע התיר לפועלין העושין בשכר להתפלל מעין י"ח כדאי' בפ' היה קורא דף י"ו הרי כיון דתקון אנשי כ"ה י"ח ברכות באמת דהא לא קשיא דאפילו בברכות המזון דמדאורייתא הקילו חכמים גבי פועלים כדאי' התם דכולל ברכת בונה ירושלים בברכת הארץ ועיין בתוס' בד"ה וחותם וכו' אלא קושיא ראשונ' במקומה עומד'. ונראה דבהכרח לומ' דאנשי כ"ה תקון תרתי י"ח מעין י"ח לר"ג סובר כהא דמעין י"ח לאנוסין דוקא תקון. ולר"י לכ"ע תקון לכל מאן דבעי להתפלל מעין י"ח יש לאל ידו דהכי תקון. ובזה תמצא נחת רוח בדברי התוס' ז"ל שכתבו התם בפ' היה קורא בד"ה אפי' כל אדם נמי וא"ת הא שאר כל אדם רשות וכו'. וקשה דמשמע מדבריהם כי לר"י אי בעי צלויי י"ח ברכות לחיי ומנא ליהו דילמא הדבר כפשוטו דוקא מעין י"ח והמתפלל י"ח הוא מברך ברכה לבטלה ומה גם לפי משמעות דברי הש"ס דמשני פועלים לכ"ע משמע דדוקא מעין י"ח דאין קושי אי הוי כ"ע אם רצה ופועלים דוקא לכתחילה מעין י"ח וחידוש הוא דלא מצו פועלים להתפלל י"ח מצד טירדת מלאכת בע"ה. ובמה שפירשתי אתי שפיר ודוק. דדבר זה הכריחם לפרש הכי. וק"ל: שם גמרא. ת"ר שמעון הפקולי הסדיר וכו' קשה מהו המכוון באומרו הסדיר סדר דמשמע שהוא סדר הי"ח והא ליתא די"ח הם מתקנות אנשי כנה"ג ואם כוונתו לומר מעשה שהיה מסדר דהיינו מתפלל סדר התפילה והכוונה היא לומר שאמר ר"ג לחכמים יש אדם וכו' חדא למאי נפקא מינה. ועוד לא כך היה אומר אלא שמעון הפקולי התפלל הי"ח ברכות לפני ר"ג וכו' דמלשון הסדיר על הסדר לא משמע הכי ואי לאו מה שפירשתי בדיבור הסמוך היה נראה לומר דרבי יהושע דוקא פועלין י"ח קתני ולזה קמל"ן שסדר סדר הי"ח פי' שאמרם על סדר הברכות ולא כללם באחת בהביננו מעין י"ח כר"י אלא דכבר הכרחתי בסמוך דגם לר"י מצי למימר י"ח. וג"כ אינו מדוייק לשון על הסדר ונראה לי נכון לומר כי דגם אחר תקנת אנשי כ"ה לא קבעו הברכות כסדר בזו אחר זו ומשכחת לה שהרוצה לומר ברכת השנים ראשונה וכדומה בכל אחד הרשות בידו לומר כאשר לבבו יתרצה והשתא בא שמעון הפקולי וסדר י"ח על הסדר לבל תהיה תורת כל אחד בידו אלא זו לפני זו וזו אחר זו דאין רשות לשום אדם להפך וזהו על הסדר. אי נמי אפשר דאנשי כ"ה נמי הכי סדרום ומשום דבאורך הזמן היו מתהפכים והיו בני אדם שיש להם נוסחאות זה הפך מזה בסדר הברכה לזה בא וסידר סדר האמת שהיה לו בקבלה מדוייקת וכפי דעת הישר אשר רוח אלהין קדישין ביה. ופשוט: